סדקים בבועה הסינית

״סדר עולמי חדש״- ביטוי שגור בעולמנו מאז היכנסו של דונלד טראמפ לתפקידו (בפעם השנייה) כנשיא ארצות-הברית. יש האומרים זאת בשמחה, אך נראֶה שרבים יותר מביעים את חששם מכך. אין ספק, שהנושא מעסיק גם גופי-תקשורת מרכזיים וגם גופי-מחקר אקדמיים, שביניהם בולטים ״המכון למחקרי ביטחון לאומי״, בהובלת ״מרכז בלייזר למדיניות ישראל-סין״ במכון, וכמו-כן ״המכון למדיניות ואסטרטגיה IPS״ באוניברסיטת רייכמן. הללו מתעמקים בעיקר ביחסים המורכבים בין סין וארצות-הברית וּבשאלה, כיצד התחרות-יריבוּת בין המעצמות משפיעה על המזרח-התיכון ועל יציבותו, כמו-גם ההשלכות על העולם כולו ועל מדינת-ישראל. צבי סטפק, פרשן כלכלי ותיק מבית-ההשקעות ״מיטב״, שהתארח במועדון העיתונות של האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, שחתם את שנת 2024, הזהיר מפני אי-הוודאות של התנהלותו של טראמפ, שעלולה לגרום לתגובה חמורה מצד הסינים: ״אם סין תשתלט על טייוואן, היא עלולה לשתק את הכלכלה העולמית!״.

פנינו לחברנו וּנציגנו בסין פרופ׳ דן בן-כנען, המתגורר שם עם משפחתו שנים רבות, וּנחשב מומחה ליחסי ישראל-סין. ביקשנו ממנו לעשות לנו מעט סדר בדברים.

מאת: פרופ׳ דן בן-כנען*

16/01/2025

המצב הכלכלי בסין נמצא בשפל, שאותו לא חוותה המדינה זה שנים רבות. למעשה, מאז ימי-הקורונה נרשמו ירידות בכל המדדים העיקריים, ובמיוחד במדדי הנדל״ן. המצב הזה נובע במידה רבה מטעויות הבנה ומאסטרטגיה כלכלית ומאסטרטגיה גיאופוליטית מוטעות. אולם במערב נכשלו לראות זאת מסיבות שונות. העיקרית שבהן, שבמערב נִשבּו בקונספציות התעמולה הסינית, האומרת מדי-יום-ביומו, שהמדד הכלכלי נמצא באיזור גבוה, וכי הוא גדל מדי-יום. כך מציגים הסינים לאוכלוסייה את מצב-העניינים, ומכאן מקבלים העוקבים המערביים את הדברים.

הבנה של סין ושל מהלכיה דורשת ידיעת המבנה הסוציו-אקונומי שלה ועברהּ

לדבריו של צבי סטפק, פרשן כלכלי ותיק מבית-ההשקעות ״מיטב״, (ר׳ בפתיח קישור לדבריו), סין נמצאת במרכז תשומת-הלב העולמית, בשל המצב הכלכלי המתוח שלה: ״סין מתמודדת עם תסיסה פנימית ועם משבר נדל״ן, בצד ירידה משמעותית בגידול המספרי של האוכלוסייה. זה מצב, שבו משטר טוטליטרי כמו זה של הנשיא שי ג׳ינפינג עלול לבחור במהלך חיצוני, דוגמת ניסיון להשתלט על טייוואן.״

הוא צודק באמירתו באשר למצב הנדל״ן בסין, אך אינו מסביר אותו, כיון שהדבר כרוך בהבנה עמוקה יותר של הסינים ושל התייחסותם לבעיות מבפנים ומבחוץ. כמו-כן הוא אינו מסביר את דבריו, באומרו ש״סין מתמודדת עם תסיסה פנימית״. איננו יודעים למה הוא מתכוון ומהיכן באה התסיסה הפנימית.

גישתו של סטפק אופיינית לכאלה המכנים עצמם מומחים. הבנה של סין ושל מהלכיה דורשת ידיעת המבנה הסוציו-אקונומי שלה ועברהּ. יש להוסיף לכך את הניגודים בין מה שמכנים כלכלה פתוחה (מערבית) לבין כלכלה מרקסיסטית; שכן ניגודים אלה משבשים את המהלכים הלאומיים של המדינה. בסין מכוּנות הכלכלה המרקסיסטית והמדיניות הפוליטית ״סוציאליזם עם מאפיינים סיניים״.

העלאת המחירים, במיוחד מחירי התעסוקה, הביאה לשפל בהשקעות בינלאומיות ולבריחת מוצרים בייצור מקומי.

אינפלציה גדולה, צמצום משאבים אנושיים, צמצום פנסיות, העלאת מחירים בכל תחום, כולל בריאות ומזון, הביאו לכעס גדול של הציבור העירוני בסין על הממשל. ישנן בשנים האחרונות ״מרידות״ מקומיות בנציגי הממשל, ואי-האמון בממשלה ובמוביליה גובר והולך. ה״אמנה״ בין השלטון ובין האזרח הפשוט אומרת, שכדי שהשלטון יתקיים, האזרח חייב להיות שמח. אך במהלך השנים האחרונות התערער אמון הציבור בממשל, ואין ספק, שדבר זה מביא לתסיסה.

העלאת המחירים, במיוחד מחירי התעסוקה, הביאה לשפל בהשקעות בינלאומיות ולבריחת מוצרים בייצור מקומי. רבות מהחברות הבינלאומיות העבירו את מפעליהן למדינות כמו: בנגלדש, וייטנאם ופקיסטן, שבהן עלויות הייצור והשכר קטנות בהרבה מאלה שבסין. כך, לדוגמא, חברות הביגוד הישראליות, ביניהן: פוקס, קסטרו, גולף ורנואר, החלו לייבּא מוצרים שאינם מיוצרים בסין. חברת קסטרו, למשל, הקימה חברת-קש בהונג-קונג, ומוכרת בישראל לצרכן הישראלי מוצרי-אופנה בעלות של למעלה מ-1,000 אחוזים!

הממשל הסיני כשל להבין, שהמגזר העצום באזורים הכפריים הוא החשוב ביותר, כי הכלכלה נשענת עליו.

באשר לירידה בגודל האוכלוסייה בסין, דבר זה כשלעצמו אינו מהווה בעיה. הבעיה נמצאת בשיעור הגואה והולך של האוכלוסייה המבוגרת והזקנה- דבר שמגביל את המשק מבחינה כלכלית, בשל הכמות האדירה של תשלומי-הפנסיה ובשל העלות הרפואית העצומה. צריך גם להבין, שרוב האוכלוסייה הסינית נמצאת באזורים כפריים, ובאופן מסורתי הממשל נשען על תמיכתו של מגזר עצום זה, שתסיסתו מהווה איום ממשי על השלטון הקומוניסטי כאן.

אחת מהטעויות הבולטות של הממשל הסיני נובעת מחוסר-הבנתו ומחוסר-העניין שלו בקידום חברות קטנות ובינוניות; שכן רוב החברות הגדולות נמצאות בבעלותו, או תחת המטרייה שלו. בעולם החופשי מבינים את חשיבותו של המגזר הזה, שהוא הנדבך החשוב ביותר, שעליו נשענת הכלכלה. אך בסין כשלוּ להבין זאת. כך, לדוגמא, לא הביא הממשל עד לאחרונה את האינטרנט למחוזות מרוחקים יותר בפרפריה- דבר שגרם לחוסר-יעילות מובהק. התחרותיות והפריון של העסקים הקטנים והבינוניים מוגבלים לרוב, עקב גישה צרה למידע ולידע טכנולוגי ולתמיכה בפיתוח ובשיווק של מוצרים בעלי ערך-מוסף.

ככל שהפכה הצמיחה במסחר האלקטרוני למשמעותית יותר, כך עשתה סין צעדים אחדים לקראת מסחר באינטרנט. אך עדיין קיימים חסמים לפיתוח ולאימוץ מסחר אלקטרוני, במיוחד אצל ארגונים קטנים ובינוניים, שהם הבסיס לצמיחה כלכלית בריאה, (ר׳ מאמר מצורף, שאותו כתבתי כבר בשנת 2007, ואשר פורסם ב-China Insights Today).

כדי להגיע לצמיחה מתמשכת, סין צריכה להאיץ את מדיניות הפיתוח שלה ולבנות סביבה נוחה לכלכלת-אינטרנט.

האם הסביבה הכלכלית הסינית היא חלק מכוח-הידע החדש של טכנולוגיית תקשורת-מידע? האם כל מפעליה הם חלק מחברת המידע או הידע? כדי להגיע לצמיחה מתמשכת, סין צריכה להאיץ את מדיניות הפיתוח שלה ולבנות סביבה נוחה לכלכלת-אינטרנט. מנועי-הצמיחה של כלכלת סין הם המפעלים הקטנים והבינוניים, המהווים יותר מ-95 אחוזים מהעסקים.

ישנם לפחות שבעה תחומים נחוצים להתערבות במדיניות, על-מנת לשפר את אימוץ העסקים האלקטרוניים בסין: כוח-אדם מיומן יותר ופיתוח מדיניות ורגולציות של טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT), הקשורות לעסקאות מקוונות; פיתוח שירותי עסק אלקטרוני ויכולת תמיכה; שילוב יוזמות בנושא טכנולוגיות מידע ותקשורת להרחבת הזדמנויות שיווקיות; קידום הפיתוח של שווקים, שירותים ומוצרים מקומיים של טכנולוגיות מידע ותקשורת, קישוריות פס-רחב ומיומנויות מקצועיות; טכנולוגיות אשר מטרתן להביא הזדמנויות משותפות; וכמ-כן, תקשורת-שפה יעילה עם יעדים כלכליים מרובים.

לדוגמא, 99.9 אחוזים מאזרחי-המדינה אינם יודעים כל שפה אחרת, חוץ מסינית. דבר זה מונע מהם התקשרויות עם שותפים מבחוץ. ובשל שיקולים הקשורים בחיזוק הלאומנות של האזרח הסיני, הוציא הממשל לפני מספר שנים הוראה חדשה, לפיה אין יותר חשיבות להוראת השפה האנגלית במדינה. כאשר סין תפתור את הבעיות הללו, היא תהיה שחקנית אמיתית במשחק הכלכלי-עסקי העולמי של מידע, טכנולוגיה ותקשורת. אך קשה לִצפּות מתי זה יקרה, כי יש להבין שאלה הם חלק מהעבר הסיני ומהאופי ומהאישיות הלאומית של העם, כמו גם מהתפישׂה הבסיסית של הסיני האומרת, שהוא מרכז-העולם, (שמה של סין הוא Zhōngguó–中国, שפירושו: מרכז-התבל). הדברים שלעיל מחבלים במאמציה של המדינה לזכות בהגמוניה כלכלית עולמית. כמו-כן, מאמציה של סין בתחום האינטרנט-סייבר מופנים בעיקר לנושאים ביטחוניים, ולא לנושאים כלכליים.

נכון שבשנים האחרונות החלה סין להדגיש את חשיבותו של המסחר באמצעות האינטרנט– מה שהיא קוראת ׳סטרימינג׳ של מסחר (commerce streaming), אך הדבר הזה מיועד לכלכלת-הפנים של המדינה ולמאמציה של סין להרים את האוכלוסייה הכפרית מהעוני, שבו היא נמצאת.

טייוואן אינה בעלת חשיבות עולמית, ומעולם לא הייתה, שכן בכל רגע נתון תעשיות-השבבים יכולות להעביר את מפעליהן למקום אחר.

סטפק מדגיש את חשיבותה של טייוואן לעולם, במיוחד בשל היותה מרכז ייצור השבבים הגדול והאיכותי בעולם: ״אם סין תשתלט על טייוואן, היא עלולה לשתק את הכלכלה העולמית!״, הוא מדגיש. ״זהו איום רציני, שמעצמות כמו ארצות-הברית חייבות להתכונן אליו.״

אני חולק על דבריו של סטפק גם בעניין הזה. טייוואן אינה בעלת חשיבות עולמית, ומעולם לא הייתה. גם תעשיות-השבבים של האי אינן המרכז העולמי לייצור זה. תעשיות אלה אינן טייוואניות, אלא בבעלות חברות בינלאומיות מובילות היכולות, בכל רגע נתון ובכל משבר, להעביר את מפעליהן למקומות אחרים. איני רואה בשלב זה השתלטות של סין על האי שלה, שבעבר נקרא פורמוזה. נכון שישנה התעצמות מהירה במרכיבי הצבא הסיני, עם דגש על הצי ועל אמצעי-לחימה ימיים, וכמו-כן דגש על התעצמות חיל-האוויר, ונכון שישנם קונפליקטים רבים עם מדינות באיזור בנושאים טריטוריאליים. אך המצב העולמי אינו מאפשר (עדיין) צירוף מחדש, וצודק, של האי לאדמת סין.

סין מנסה להרחיב את השפעתה באמצעות יצירת קואליציות במקומות שונים בעולם. מדינות-המערב עונות באותו המטבע.

ארצות-הברית והמעצמות האירופיות מודעות למצב, וכבר מספר שנים מתכוננות לשינויים אסטרטגיים. עכשיו ישנם ניסיונות רבים ליצור קואליציה אזורית, שתיתן מענה לנושא הזה. מדובר על האיים השונים באוקיינוס השקט - הפיליפינים, יפן וקוריאה הדרומית, וכמו-כן על מדינות ואיים באוקיינוס ההודי. על-אף התעצמותם של הצבא ושל הצי הסיני, הממשל כאן מבין, שידו על התחתונה בשלב הזה, והוא מנסה לייצר קואליציות משלו, ביניהן: בריתות עם הרוסים, עם הצפון-קוריאנים ועם מדינות במזרח-התיכון, במרכז-אסיה ובאמריקה הדרומית.

התשובה של בעלות-הברית האירופיות, ארצות-הברית וצפון-אמריקה, אוסטרליה והודו, מודגשת בלפחות שני מישורים שונים. האחד- בתחום הצבאי והגיאופוליטי, והשני- בתחום הכלכלי. ניסיונותיה של סין להקים קואליציות שונות ומשונות עם מדינות בחלקים שונים של העולם נמצאים בקונפליקט תמידי; שכן על הסינים לשלם במזומן בעבור כניסה לכל אחת מהמדינות האלה. ראו, לדוגמא, את המאמץ הסיני ליצור מסדרון במה שהוא מכנה Belt and Road Initiative (״יוזמת החגורה והדרך״), כאשר הכוונה היא להפיכת ״דרך-המשי״ האסיאתית לחלק מתחום ההשפעה הסינית.

יוזמת החגורה והדרך (BRI) היא פרויקט השקעות-תשתיות מסיבי בהובלה סינית, שמטרתו לשפר קישוריות, סחר ותקשורת ברחבי אירואסיה, אמריקה הלטינית ואפריקה. זוהי, במובן מסוים, תוכנית גיאופוליטית, שבאה להרחיב את תחום ההשפעה של סין במקומות שונים בעולם, ובכך ליצור קואליציות עולמיות אחדות, שיבטיחו את שאיפותיה של סין להגמוניות אזוריות. לפיכך, רבים במערב רואים בכך אסטרטגיה להרחבת תחום ההשפעה הכלכלית וההשפעה הפוליטית של סין ברחבי-העולם.

חשוב לזכור, שהמאמצים של הסינים להגיע להגמוניה בתחומים עולמיים רבים לא נעצרה, והמדינה הגדולה עוד תפתיע מומחים רבים.

הפרויקטים של התשתיות, ביניהם: שדות-תעופה, נמלים, תחנות-כוח, גשרים, מסילות-ברזל, כבישים ורשתות-תקשורת, רובם כתרומה סינית, הנחשבת כמתנה, או כמחווה כלכלית, פגעו קשות בעודף הכספי הסיני, ובכך, כפי שאני רואה זאת, גם הם בין התורמים לנפילה הכלכלית האחרונה של המדינה.

נדמֶה היה, שהפיכתה של סין למעצמה כלכלית מובילה בעולם תציב את המדינה בראש הטבלה הכלכלית העולמית. התפישׂה הזאת נהפכה למופרכת בשנים האחרונות עם הגידול המשמעותי במספר החסמים הכלכליים, שהביאו כמעט לקריסה כלכלית שם. העובדה הזאת לבדה מוכיחה את עליונות המערב גם בעניין הכלכלי. אולם חשוב לזכור, שהמאמצים של הסינים להגיע להגמוניה בתחומים עולמיים רבים לא נעצרה, והמדינה תשוב אל מקומה הראוי בעתיד הלא-רחוק. יש להוסיף לכך את הטעויות האסטרטגיות, שעשתה סין במאמציה ליצור קואליציות אזוריות, שבהתאם למחשבתה היו עשויות לעזור לה לקבוע את תחומי השפעתה.

שתי הקונספציות, העומדות מאחורי מאמציה של סין להציב עצמה בראש המדינות המשפיעות, מוצאות את עצמן בשפל חסר-תקדים. ריקוד האהבה וההתמסרות שלה עם רוסיה של פוטין היא רק דוגמא אחת מני-רבות לקונספציה השגויה. אך כפי שנאמר, כל אלה אינם נאום-הספד, והמדינה הגדולה עוד תפתיע מומחים רבים.

---

*הערת מערכת האתר: פרופ' דן בן-כנען עוסק במקביל במחקר אקדמי וּבעיתונאוּת. הוא פרופסור מן-המניין בבית-הספר ללימודי המערב במחלקה לאנגלית באוניברסיטת Heilongjiang בסין והמנהל הביצועי של ״המרכז לחקר וּללימודי סין-ישראל״ באוניברסיטה. בן-כנען נחשב מומחה מן-המעלה-הראשונה להיסטוריה של יהדות-סין, (כתב וּפרסם עד כה ארבעה ספרים על הנושא). במשך שנים כיהן גם כעורך-אחראי של מחלקת החדשות באנגלית של Heilongjiang Television & Radio Broadcast Center China. היה בעברו חבר ב"איגוד הישראלי לעיתונות תקופתית". זה מספר שנים הוא מתגורר עם משפחתו בעיר חרבין שבסין, שבה הוא מוּכּר כ-Lin-Yidan.