כותרת
> C;
1/1

אתר האיגוד החדש עלה לאוויר לשימוש חברי האיגוד והציבור הרחב

קרא/י עוד

דמי החברות באיגוד, לשנת 2021 נשארו ללא שינוי.

קרא/י עוד

החוק מול הבחירה האישית, המוסר והצדק

בימים אלו, שבהם אנו עדים להתגייסות מרשימה של אנשים צעירים (אפילו בגיל-העֶשׂרֵה) להילחם בעוולות חברתיות וּבפִגעי-עולם, על-מנת ליצור עולם טוב יותר, נראֶה זה אך טבעי, שבבית-הספר לאמנויות-הבמה, בית-צבי, התקיימה, בִּלבוש עכשווי, ההצגה הקלאסית אנטיגונה, שבה לקחו חלק תלמידי מחזור נ״ח, שסיימו את לימודיהם ביולי 2020. תִרגם את המחזה מאת סופוקלס השחקן והמתרגם הוותיק דורון תבורי; בִּיוּם: סער שריפי; עיצוב תפאורה ותלבושות: דפנה פרץ; עיצוב תאורה: נטע קורן; הדרכת טקסט: רוני מרחבי; מוזיקה מקורית: גל לב.

כתבה וצילמה: ד״ר דַּניה שפירא

המחזה, שבו צפינו, שומר על מסגרת הסיפור המקורי: דודהּ של אנטיגונה (השחקנית דבּי גנפון, שגם מנהלת את ההצגה בצוותא עם מאיה פופלינגר), קראון (השחקן אופיר חודורי), מלכּהּ הֶחדש של ממלכת תבּיי, אוסר, בצו האלים, על קבורתו של פוליניקס, אחיה, אך אנטיגונה מבצעת בחשאי את טקסי הקבורה הדתיים. אחותה, איסמנה (השחקנית נטלי טיטלבאום, שגם מפעילה את התאורה המרשימה), לוקחת על עצמה את האשמה לקיום הטקס הראשון, וּמנסה להניא את אחותהּ מלקיים את הטקס הנוסף, אך לשווא. אהבתהּ של אנטיגונה לאחיה המת עזה עד-כדי טירוף, וכל מעשיה הבאים נעשים בלא מחשבה תחילה.

כאשר אנטיגונה נתפסת, היא מודה במעשיה בלא-היסוס. קראון מתעמת עִמּהּ, וכמעט חונק אותה למוות, אך עוצר בעצמו, כשהוא נוכח שיש עדים למעשיו. הוא דן את אנטיגונה למוות, וּמוֹרה לחיילים-השומרים (השחקנים שי זומר ושׂגיא יצחק) להוציא לפועל את פקודתו, אך מתחרט לאחר ויכוח עם בנו, היימון (השחקן רועי רם), שהוא אף ארוּסהּ של אחייניתו. הוא משנה את דעתו, ודן אותה לעונש מיתה ברעב בִּמערה מחוץ לעיר. הוא שב וּמשנה את דעתו, אך, בסופו-של-דבר, מאבד גם את בנו וגם את כלתו העתידה.
המחזה אינו מתמקד בטרגדיה המשפחתית גרידא, אלא עוסק בהתמודדות עם דילמות ערכיות מנקודת-מוצא אנושית, הלוקחת בחשבון גם את צורכי-החֶברה, תוך שהוא בוחן שאלות-יסוד אשר מנחות כל חברה אנושית: מה מקומם של החוקים מול הבחירה האישית והמוסר; היכן עובר הקו בין אדישות חברתית לִקריאה לצדק.


אנטיגונה היא נערה צעירה, אשר נאבקת לשנות את הסדרים החברתיים, ויוצאת למאבק מול הסדר הישן, שאותו מסמל דודהּ. קראון, הסובל מהתכונות הגרועות ביותר בעיני היוונים, גאוותנוּת יתירה וכעסנוּת, אינו מוכן לסגת מעמדותיו, ולוקח את כל הוויכוחים האידאולוגיים למישור של הפגיעה האישית, וּבעיניו חוק-המלך קודם לכול. נראֶה, שגם אנטיגונה סובלת מגאוותנוּת דומה, (היא בטוחה, שמעשיה מייצגים את עמדת האלים), והיא מקדימה בִּתפישׂתהּ את ערך המשפחה לערך הציות לחוק. שניהם אינם לוקחים בחשבון את התוצאות- פגיעה במשפחתם וּבעצמם.
יש לנו, כנגדם, כוחות מאזנים: מצד אחד, האומנת (השחקנית יערה יהודה) המסוּרה של אנטיגונה, אשר מנסה בלא-הצלחה לפקוח את עיניה באשר למה נכון לעשות וּמה לא וּלהגן עליה. מן הצד השני ניצבת המקהלה (השחקניות יעל מרידן, פריאל מאיר, שגם מפעילה את הסאונד, ואבישג סרף), שפותחת את ההצגה. המקהלה (כאן גם היועצות של המלך) מתארת את הרקע להתרחשות, מבהירה פרטים תוך התרחשותם, וּלמעשה מייצגת את זקני-העם, הנחשבים כאנשים החכמים, ואת הפילוסופיה של העם היווני האוהב שלום ולא מלחמה. המקהלה אף מסיימת את ההצגה- מה שמלמד על כוחו של העם על-פני היחיד (קראון) ועל הניסיון להחזיר לעם את ההרמוניה שנפגמה כתוצאה ממִמשל לא-תקין.
משחק מעולה של כל השחקנים, שאינו נופל בטיבו משל שחקנים ותיקים וּמקצוענים. האולם הקטן, התאורה הנפלאה וקִרבת הקהל לבמה יוצרים אווירה אינטימית, שתורמת להזדהות של הקהל עם המתרחש על הבמה.



האומנת מדברת על ליבה של אנטיגונה לשנות את דרכיה

אנטיגונה מוצאת נחמה אצל האומנת

איסמנה ואנטיגונה תומכות זוֹ בזוֹ

אנטיגונה מסבירה להיימון את החלטתה

קראון מתעמת עם אנטיגונה

חיילים אוזקים את אנטיגונה וּמתאנים לה

קראון עם דם בנו על חולצתו

הקהל מודה לשחקן הראשי. חברותינו, עליזה ז׳זק ושושי פרנקל, בשורה הראשונה משמאל.

עוצב ונבנה ע"י יאלו עיצוב ובניית אתרים