אושרה הצטרפות מועצת העיתונות והתקשורת כידיד בית-המשפט בבקשת אוריך
יש גרסאות רבות ל'מבצע פינאלה', מהמבצעים הבודדים שהותרו לפרסום, של לכידת הצורר אדולף אייכמן בידי המוסד. אבנר אברהם, איש-המוסד לשעבר, עשה סדר בעלילה, ופרש את האירועים, שלדבריו, הם הקרובים ביותר למציאות, בהרצאה שנשא בזום לפני חברי האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית.
מאת: מאיר חוטקובסקי, ד"ר דניה שפירא
23.03.2020
"שאלו את עצמכם, מה בעצם גורם לאיש-המוסד לשעבר, ממוצא עירקי, בלי שום חיבור ישיר לשואה, ליהפך למומחה ללכידת אייכמן?". כך פתח אבנר אברהם (56) את הרצאתו אתמול (יום ג', 22.03.2022) לפני העיתונאים. תשובתו של אברהם לשאלתו-שלו לא איחרה לבוא: "בזמן עבודתי במוסד אספתי חפצים מקוריים, הקשורים לפעילויות מפורסמות של הארגון, וכך נהפכתי לבעל ידע ייחודיי ב'מבצע פינאלה', ואף הייתי יועץ לסרט בשם זה, שהפיקה נטפליקס." כל החפצים שאסף אברהם, הקשורים במבצע, מוצגים בתערוכה ניידת בארץ וברחבי ארצות-הברית.
במשך למעלה משעה ריתק אברהם את משתתפי הזום באירועים, שקדמו למבצע, ובאלו שהתרחשו במהלך המבצע, כאשר היעד הוא לכידתו של ריקרדו קלמנט, שמו הבדוי של אדולף אייכמן. במפגש השתתף גם חוליו פיטליק (72), יועץ ארגוני למוסד. אבנר אברהם סיפר לנו, כי חוליו גדל והתחנך בארגנטינה. בשלב מסוים היה חלק מ'המסגרת'- קבוצה של יהודים בני-המקום, שגובשה ועברה אימונים במטרה לשמור על חייהם התקינים והבטחוניים של היהודים תושבי-ארגנטינה.
הואיל ושמו של חוליו היה מוכר, היה זה אך טבעי, שאנשי-המוסד בארגנטינה פנו אליו ולחבר נוסף שלו מ'המסגרת' (בראשית שנות השבעים של המאה הקודמת), עשר שנים לאחר קיום המבצע בידי המוסד, כדי להיפגש עם ניצול-שואה בשם לותר הרמן, שטען שהוא זה שמסר את המידע על אייכמן למוסד, לאחר שגילה שבתו מתרועעת עם בנו של אייכמן. חוליו וחברו נתבקשו להגיע לביתו של לותר הרמן, (המרוחק שמונה שעות-נסיעה באוטובוס מבואנוס-איירס), ולמסור לו כסף, בשם מדינת-ישראל.
"מדובר בפיצוי-כסף, שמעולם לא הובטח בידי מדינת-ישראל, אלא בידי צייד-הנאצים טוביה פרידמן, שפעל על דעת עצמו, ולא טרח למלא את ההבטחה שהבטיח, ואף טרח לפרסם בעיתונות ברחבי-העולם, כאילו הוא העביר את המידע למוסד", מבהיר אברהם, ומוסיף: "חשוב לומר, שפרידמן סיפק למוסד את המידע באיחור של שנתיים, כשהמוסד מכיר את הנתונים, ונמצא באמצע המבצע... מטבע-הדברים, לא טרחו אנשי-המוסד לומר לו את הפרט הזה."
חוליו הוסיף בהרצאה פרטים על האירועים מנקודת-מבטו האישית. מתברר, שכאשר הגיעו לראשונה הוא וחברו לעיירה שורצת-הנאצים, סירב הרמן לפתוח לפניהם את הדלת. הכלב המאיים שלו נבח, והוא עצמו צעק לאורחים להסתלק מהמקום. השניים שבו לבירה, ודיווחו לשולחיהם על אשר קרה. המוסד דאג להעביר מסר להרמן, כי הוא שולח לו שליחים עם כסף.
אין תימה, שבפעם השנייה שהם הגיעו, כבר קיבל אותם הרמן במאור-פנים. השניים שילמו לו חלק מהסכום, ואת היתרה הוא קיבל בהמשך. הרמן, ששמח לקבל תשלום מאוד-מאוד מכובד, ביקש מהאורחים להמתין, וניגש לחדר סמוך. הוא חזר עם קלסר עמוס מידע על נאצים נוספים, ונתן לחוליו לעלעל בו.
"אשמח להעביר לכם את התיק ואת המידע על נאצים נוספים, תמורת מאה אלף דולר!", אמר. בשלב מסוים, כשלותר הרמן, שהיה כבד-ראייה וכמעט עיוור לגמרי, סובב את גבו אליהם, חשבו השניים לתלוש דפים אחדים מהתיק.
"כששבו ודיווחו לנציגי-המוסד, העבירו אלו, כפי-הנראה, את המסר למטה, אך דבר לא התפתח מכך- בוודאי לא המשך שיתוף-פעולה עם הרמן החמדן", מסכם אברהם.
במהלך ההרצאה הציג אברהם מדליה יפיפייה, שאותה יצר בשיתוף עם המעצב רועי שגב, שעליה חרוטים כל הסמלים, הקשורים במבצע. בסיום הרצאתו ציין אברהם, כי חשוב לו להעביר את ההרצאה לפני בני-נוער, כי "זו הדרך שלי להזכיר לדור הצעיר את השואה, על-מנת שיבינו שהם חיים בעולם חדש, שהיה קיים טרם הקמת המדינה, שאינו מוכר להם."
הערת מערכת האתר: אבנר אברהם משמש היום כעורך-משנה של מבט מל"מ, כתב-העת של המרכז למורשת המודיעין. הוא גם בעל חברת מרצים, מרצה מבוקש ברחבי-העולם וחבר מן-המניין באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית.