כותרת
> C;
1/1

אירועי תרבות דצמבר 2021 וינואר 2022

קרא/י עוד

ערוץ הטלוויזיה הקהילתית בסכנת הכחדה!

קרא/י עוד

יומן האיגוד לשנת 2021-2020 זמין לאיסוף במשרדי האיגוד

קרא/י עוד

פרופ׳ יחיאל לימור: להבטיח קיום אתיקה עיתונאית

״ריבוי תקנות אתיות אינו מבטיח אתיקה״, פוסק פרופ' יחיאל (חיליק) לימור, חבר נשיאות מועצת-העיתונות-והתקשורת ומייסד בית-הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, והוא גם מטיל ספק בתועלת הצומחת מתקנות אתיות חדשות לימי-מלחמה.

מאת: יוסף פרנקל

״ככל שמספר התקנות האתיות יהיה גדול יותר, כך יש יותר סיכוי, שהעיתונאים לא יממשו אותן", טוען פרופ' לימור. הדברים נאמרו במועדון העיתונות של האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, שהתקיים ביום שלישי, 17 באוקטובר 2007, במועדון "צמרת" בתל-אביב.

״כמה זוכרים על בוריים את עשרת הדיברות- המסמך האתי הראשון בהסטוריה?״, שאל לימור באירוניה, והזכיר את הקוד המוסרי האולטימטיבי של רשות השידור, "מסמך נקדי", שחובר בידי נקדימון רוגל ב-1979, ושכולל בגרסתו האחרונה 161 סעיפים. הוא הביע ספק, אם רוב-רובם של העיתונאים המועסקים ברשות השידור עיינו אי-פעם במסמך.

פרופ' לימור הציב סימני-שאלה קשים לגבי המקצוע העיתונאי כפי שהכרנו אותו בארבע מאות השנים האחרונות. "איזה סוג של עיתונאים אנו אמורים להכשיר לעתיד?״, תהה, "עיתונאים של העיתונות הכתובה, אולי האינטרנט, אולי הטלפון הסלולארי?". אנו רואים, לדבריו, צמיחה של עיתונאי מזן חדש; עיתונאי שכל החבילה שלו על גבו- מצלמת הטלוויזיה, מכשיר ההקלטה והמחשב הנייד... סכנות לא-מעטות קיימות בתחום האתי. גם לעיתונאי מהזן החדש לא ברור על-פי אילו נורמות עליו לפעול.

חוקר-התקשורת צופה משבר בתקשורת הישראלית, שיחרוג מן המסגרת האתית ושישתקף, בין השאר, בנפילתו של ערוץ-טלוויזיה מסחרי. ערוצי-הטלוויזיה המסחריים, בדומה ל"חינמונים", מספקים סחורה בחינם, אך מן הרגע שקמו להם מתחרים בדמותם של ערוצי-הנישה והאינטרנט, האמורים לנגוס בנתחי-הפרסום באופן משמעותי, הם עלולים לא לשרוד כלכלית. משבר דומה אמור לחול גם בתחום שידורי-הרדיו. כיום פועלות בישראל 69 תחנות-רדיו רשמיות וכ-100 תחנות פיראטיות. פרופ' לימור איתר, לדבריו, ב-12 השנים האחרונות 39 תחנות פיראטיות, שנוסדו כתחנות-נישה,, ושרובן נועדו לשמש מכשיר לעשיית כסף ולאו-דווקא לבטא אידאולוגיה צרופה דוגמת הרדיו הפיראטי-החרדי. המעבר לרדיו דיגיטלי יביא לריבוי הערוצים, להחלפת מכשירי הרדיו לזן חדש ולסכנת התמוטטות של התחנות המסחריות והאזוריות.

ומה בדבר העיתונות הכתובה? אי-אפשר להתעלם ממעורבותו האחרונה של המיליארדר היהודי-אמריקני, שלדון אדלסון, שמוערך כיהודי העשיר ביותר, שיכול להכניס לכיסו נפיל אחר, גאיידמק. התרחיש הראשון, על-פי פרופ' לימור, הוא שאדלסון יקנה את "מעריב". הוא זקוק לכ-50 מיליון דולר, (המו"ל עמוס שוקן הפסיד על הוצאת היומון "חדשות" בין השנים 1993-1984 כ-25 מיליון דולר)- כסף קטן בשבילו. ייתכן שהפרסומים על הוצאה לאור של "חינמון" מתחת ידו נועדו להפעיל לחץ על "מעריב". התרחיש השני, על-פי פרופ' לימור, הוא גם רכישת "מעריב" וגם הוצאה לאור של "חינמון". התרחיש השלישי הוא הוצאת "חינמון", שאמור להתמודד מול "ידיעות אחרונות", מול "מעריב" ומול "הארץ". היומון "מעריב" עלול להינזק בצורה הקשה ביותר. כך טוען פרופ' לימור.

ומה לגבי "ידיעות אחרונות"? לא מכבר ראינו שינוי-צבע אצלו, כאשר בכותרת הראשית הוא בישר ש-ר., המתלוננת נגד חבר-הכנסת זיו על הטרדה מינית, נשלחה על-ידו למכון פוליגרף, ונמצאה דוברת אמת. מה לא עושים למען ה"ריטינג", גם אם ידיעה זוֹ יוצרת חדשות, ולאו-דווקא משקפת אותן? מאז 1994, כאשר הממונה על ההגבלים העסקיים הכריז על "ידיעות אחרונות" כ"מונופול", לא חל שינוי במעמדו. העיתון נמצא, לכאורה, תחת פיקוח, והוא גם חושש מבקשה להסרת המונופול, מאחר שתהיה בכך הודאה, כי הינו מחזיק פחות מ-50% משוק העיתונות בישראל.

אנו חווים כיום, סבור פרופ' לימור, שני תהליכים מנוגדים- ריכוזיות, מצד אחד, וביזור, מצד שני. הריכוזיות משתקפת בשליטת משפחות אחדות בתאגידי-התקשורת הגדולים ובהתפתחות תאגידים בינוניים של מקומונים ושל תחנות-רדיו. שם-המשחק הוא רכישות ומיזוגים. התוצאה היא מונוליטיות במידע ושמיעה של פחות קולות. יחד-עם-זאת, אנו עדים לביזור בלתי-רגיל באמצעי-התקשורת. בארץ יוצאים כיום לאור כאלף עיתונים וכתבי-עת, רובם דלי תפוצה, אך משרתים נאמנה חוגים ותחומים מקצועיים שונים. הטכנולוגייה להוצאת עיתון נהפכה לזולה ופשוטה. כל אחד יכול להוציא לאור, בעזרת המחשב, מאות עותקים של עיתונו האישי. תופעה אחרת, הנרקמת לנגד עינינו, היא שחיקת הרובד הלאומי בידי הגלובליזציה. הדבר בא לידי ביטוי בהשתלטות תאגידים בינלאומיים על שוּקי המגאזינים בעולם.

ועוד תופעה, ולא רק בישראל- ירידת מעמדו של השידור הציבורי והיעלמותה של העיתונות האידאולוגית, לעומת עליית משקלם של הערוצים המסחריים. התחרות המסחרית הקשה, שלעתים אינה יודעת גבולות, תורמת בהכרח לשחיקת האתיקה העיתונאית.

עד לשנות השמונים של המאה הקודמת, מעיד פרופ' לימור, לא הייתה מוביליות בשוק התקשורת, אולם מאז 1984 עברנו בהדרגה לשיטת החוזים האישיים- במקום ההסכמים הקיבוציים, שתרמה לזרימה מובילית חזקה. אם בעבר התקיים מעמד אחד ושוויוני של עיתונאים, הרי כיום אנו רואים מעט כוכבי-תקשורת והרבה פרולטריון, העובדים בתנאים של פחות משכר-המינימום. העיתונאים המושפלים יוצרים חוסר נאמנות של העיתונאי למקום-עבודתו ולתחלופה גבוהה. זאת, בצד הפיכת המהירות לגורם מכריע בעבודה העיתונאית- במקום הדיוק; לקיצור תוחלת-החיים של המידע העיתונאי ולהגדלה בלתי-פרופורציונאלית של המרכיב החזותי על חשבון הטקסט.

אחד מסימניה של שחיקת האתיקה העיתונאית, לדברי פרופ' לימור, היא התופעה של סיפוק פרשנות בלי להסתמך על עובדות. פרשנות מפוקפקת כזאת, למשל, אופיינית לעתים ברבי-שיח בטחוניים. בעיה בסיסית אחרת מסתמנת בפרשנות המאופיינת בבוּרות ובחוסר-ידע.

פרופ' לימור הזכיר, שבקרב המו"לים נמצאים גם קולות, התובעים לא לכפות כל אתיקה עיתונאית, משום שכל אכיפה כזאת כרוכה בפיקוח, בעוד שהדמוקרטיה מחייבת עיתונות חופשית, [העמדה הזאת אינה מקובלת על מועצת-העיתונות -י.פ.]. יחד-עם-זאת, לימור אינו פוסל אפשרות, שהמו"לים יפעלו לחיזוק האתיקה העיתונאית מבפנים, זאת כדי למנוע התערבות של רגולטורים חיצוניים. המשבר בעיתונות, לעמדתו, הוא גם הזדמנות בלתי-חוזרת לשידור הציבורי לשקם את עצמו ולזכות באמון רחב, ובחמש השנים הקרובות נדע לאן מועדות פניו.

משמאל לימין: יוסף פרנקל, יו״ר האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, פרופ׳ יחיאל לימור , חיים ממן, יו״ר מועצת האיגוד.

עוצב ונבנה ע"י יאלו עיצוב ובניית אתרים