כותרת
> C;
1/1

אתר האיגוד החדש עלה לאוויר לשימוש חברי האיגוד והציבור הרחב

קרא/י עוד

דמי החברות באיגוד, לשנת 2021 נשארו ללא שינוי.

קרא/י עוד

מעמד העיתונאים בהתארגנויות התקשורת

העיתונאים ב"ממלכה השביעית" בעיתונות הכתובה, המשודרת בקול, בתמונה ובסייבר, מועסקים כשכירים לפי הסכמי עבודה קיבוציים תאגידיים ולא ברמה הענפית כפי שהיה בעבר. כמו-כן הם מועסקים גם בחוזים אישיים. צורות התקשרות נוספות הן: פרילנסרים (משתתפים חופשיים) או כותבי חינם באתרי רשתות הסייבר. העיתונאים מאוגדים במספר התאגדויות מקצועיות כפי שיתוארו להלן. התאגדויות אלה משפיעות על מעמדם המקצועי, על תנאי עבודתם ועל כל הקשור בתִגמולם.

מאת: עו"ד דוד סנדובסקי

ב-1946 הוקם האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל על בסיס התארגנות פדרטיבית של שלוש אגודות עיתונאים מקומיות: תל-אביב, ירושלים וחיפה. האיגוד היה מסונף לפדרציה הבינלאומית של העיתונאים. איגוד זה שימש כאיגוד מקצועי יציג של עיתונאי ישראל במשך שנים רבות וחתם בשמם על הסכמי עבודה קיבוציים ענפיים. במקביל נעשה הדבר גם ברמת הארגונים המעסיקים הן הציבוריים והן הפרטיים בעיתונים וכן בשידור הציבורי. בשל השינויים הארגוניים והטכנולוגיים המפליגים בעיתונות ובתקשורת בשלושים השנים האחרונות – החלו עיתונאים חדשים להיקלט בעבודה בהעסקה ישירה שלא באמצעות הסכמי עבודה קיבוציים, אלא ב"חוזי עבודה אישיים", וכן כפרילנסרים וספקי שירותי כתיבת תכנים לתקשורת. כל אלה נחשבו עובדים שכירים ולחלופין עצמאים שקיבלו שכר לפי תפוקות. שירותיהם נדרשים גם בסוכנויות ידיעות מתמחות. בעיתונות ובתקשורת נוצרו פערים גדולים עם הופעת מעמד ה"בכירים הכוכבים" בעיקר בתקשורת הטלוויזיונית. מספרם של אלה לא היה רב. העובדים הוותיקים שהיו מאוגדים בהסכמי עבודה ענפיים הסטוריים – פרשו לפנסיה רגילה או מוקדמת בהסכמי פרישה קיבוציים, שכללו גם הסדרי פנסיה בקרנות הפנסיה של ההסתדרות (שהופרטו בהמשך).

כל התהליכים שתוארו לעיל הביאו להחלשת האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל עם היעלמות תופעת העסקת העיתונאים בהעסקה ענפית. האיגוד פרש בהמשך מחברותו בפדרציה העולמית של העיתונאים. גם המהפך שביצע חיים רמון בהסתדרות הכללית הישנה, שהפכה לחדשה, הביא להחלשת העובדים המאורגנים כחברים בארגון יציג. הכל עקב הפחתה קיצונית במספר העובדים שהם חברים או שהם מיוצגים על ידה. זאת הייתה תוצאת ניתוק ההסתדרות מקופת החולים הכללית, בשל חוק ביטוח בריאות ממלכתי. זה נבע גם מניתוק קרנות הפנסיה ההסתדרותיות ממנה עקב הפרטתן על ידי הממשלה, והפיכתן ל"צוברות"-עסקיות ללא הסדרים מועדפים.

בשנים האחרונות, בעיקר מסוף תקופת עופר עיני כיו"ר ההסתדרות החדשה, ובעיקר בתקופת היו"ר הנוכחי אבי ניסנקורן, עוברת ההסתדרות שינוי המוביל אותה לפעול למען חיזוק והרחבת התאגדות העובדים במקומות העבודה באופן פרטני ונפרד בכל ארגון (ללא רובד ענפי). הדבר קורה גם בקרב עיתונאים, בשל העובדה שגופי התקשורת שבהם הם מועסקים עברו באינטנסיביות תהליכי הפרטות, שינויי בעלות והתאגדות, ורפורמות ארגוניות שתיאגדו אותם מחדש. תהליך ההתאגדות ברמת כל ארגון בנפרד מומרץ עקב הצורך להתמודדות עם תחרות ארגון עובדים חדשני ותחרותי שקיים בזירה ששמו: "כוח לעובדים". הבסיס החוקי להתאגדות העיתונאים בוועדי עובדים בתאגידים העסקיים והציבוריים הוא פרק "זכויות האדם החברתיות" בהכרזת זכויות האדם של או"ם מ-1948, שישראל חתומה עליה. זה כולל גם את "זכות ההתאגדות המקצועית" של כל עובד ושל כל קבוצות עובדים בארגונים. מדינת ישראל חתומה גם על שתי אמנות בינלאומיות בדבר חופש ההתאגדות והגנת הזכות של העובדים להתארגן. האמנות הן מהשנים 1948 ו-1957. מכוח אמנות אלה חוקקה הכנסת ב-1957 את חוקי הבסיס למשפט העבודה הקיבוצי בישראל: "חוק ההסכמים הקיבוציים" וכן "החוק ליישוב סכסוכי עבודה".

בשנת 2011 חוקקה הכנסת, לפי דרישת ההסתדרות החדשה, את החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה והתאגדויות העובדים. הדבר כולל סנקציות פליליות ונזקיות. זה מתייחס לאיסור למניעת התאגדויות עובדים במגזר הציבורי. בעיקר נכון הדבר בהתייחס למעסיקים שעויינים את זכות ההתאגדות של עובדיהם במגזר העסקי לשם שיפור תנאיהם, מעמדם ושכרם. חקיקה זו ואכיפתה הביאו להגברת התאגדויות עובדים בארגונים שבהם הם מועסקים (במקום להתאגד במישור הענפי).

ארגון העיתונאים בישראל (מ-2012)

כחלק מהתהליך הארגוני שבו פתחה ההסתדרות, על בסיס המצב המשפטי והחוקי שתואר לעיל, ועל רקע המשבר המתמשך בענף התקשורת בישראל, הקימה ההסתדרות בשנת 2012, בשיתוף העיתונאים, את הארגון היציג הענפי החדש לעיתונאים במסגרת ההסתדרות החדשה. מטרת התאגדות זו היא להביא לשיפור מעמדם ומצבם כשכירים של העיתונאים ואנשי התקשורת וכן לשיפור תנאי העסקתם ושכרם בכל אחד מגופי התקשורת בישראל. בארגון הזה חברים כיום מעל כ-3000 עיתונאים מ-25 גופי תקשורת. חיזוק המעמד של העיתונאים נעשה בפועל באמצעות הסכמי עבודה קיבוציים ברמת כל תאגיד/ארגון תקשורת בנפרד.

יש לציין שבין חברי ארגון העיתונאים בישראל יש גם עיתונאים בחוזי עבודה אישיים וכן עיתונאים במעמד פרילנס. עיתונאים אלה אינם כלולים בהסכמי עבודה קיבוציים. ארגון העיתונאים בישראל - שבו יכולים להיות מואגדים במקביל גם חברי האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל – הופך לאפקטיבי ביותר עקב התגברות חולשת האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל. זה נובע מהאפקטיביות של ארגון העיתונאים בישראל בתיאגוד מחדש של עיתונאים שכירים בכלי התקשורת, תוך מאבק על זכויותיהם הקיבוציות והאישיות כשכירים. כל זאת במקביל לסיוע במאבקים משפטיים למען פרילנסרים וסיוע מקצועי גם להם.

חשוב להדגיש שהתאגדויות עובדים והסכמי עבודה הנגזרים מכך נעשים במהות שונה לעומת העבר. זה נגרם עקב היעדר פנסיה תקציבית או פנסיה באמצעות קרנות ההסתדרות הישנה. בנוסף לכך זה מושפע מהיעדר קביעות מובנית בעבודה כפי שהיה בעבר. זה קורה גם בשל שינויים תכופים בבעלויות ובצורות ההתאגדויות של גופי התקשורת ויחסי הגומלין בינם לבין העובדים העיתונאיים השכירים. קיים מצב שבהגדרת "עיתונאים" יש לכלול גם "דוברים". זאת מאחר שתפקיד הדוברים בארגונים הציבוריים והעסקיים כיום להכין הודעות מפורטות לעיתונות ולתקשורת. מערכות העיתונים והעיתונאים בתקופתנו משתמשים בחומרים ובתכנים שמספקים להם הדוברים כבסיס לכתיבת מאמרים, כתבות ותכנים בעיתונים.

האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית

במקביל לקיום שני ארגוני העיתונאים, כאמור לעיל, קיים גם "האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית". יש לציין כי חברות באיגוד זה אינה סותרת חברות מקבילה בשני הארגונים שפורטו לעיל. ארגון זה הוקם ב-1962 כ"איגוד העורכים של כתבי העת בישראל". שמו והגדרתו השתנו בהמשך ל"האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית". לאיגוד הזה היו בעבר קשרים וזיקה ל"הסתדרות הכללית", והוא אף פעל במשרדיה. קשר זה הלך והתמוסס במשך השנים, עד שפסק. כיום האיגוד מסונף ל-"להב", שהיא לשכת העצמאים והעסקים הקטנים בישראל. ״ להב״ היא חלק מלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים במגזר העסקי בישראל. האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית הוא אחד מיותר מ-40 הארגונים המקצועיים במגזר העסקי בישראל המאוגדים ב״להב״, הכוללים: עצמאים, ספקי שירותים ופרילנסרים. באיגוד מאוגדים עיתונאים, עורכים, צלמים ומו"לים של עיתונים מודפסים, בעיקר תקופתיים, ועיתוני אתרי רשת ורשתות חברתיות בסייבר. כמ-כן נכללים בו שדרני רדיו וטלוויזיה.

העיתונות התקופתית במהותה פועלת במסגרת גופים קטנים כמו עמותות וגופים אחרים במגזר השלישי (המתנדב). בעיתונים ובאתרים אלה כותבים בדרך כלל בהתנדבות וללא תמורה כספית או שכר סופרים. בפועל מדובר במקרים רבים בכותבי ועורכי חינם. זה חלק מתופעה כלל-עולמית חדשה, הקיימת גם בישראל, שבה כותבים באתרי רשת האינטרנט עושים זאת בעיקר בדרך כלכלית, שקרויה "שיתוף וחינם". חשוב להדגיש, שעורכים ומו"לים בעיתונות התקופתית יכולים להיות פרילנסרים בשכר.

האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית הוא האיגוד הישראלי היחיד כיום המסונף ופעיל בארגון בינלאומי (FIPP), שהוא האיגוד הבינלאומי לעיתונות תקופתית- מה שנותן לו מעמד ולגיטימציה בינלאומית.
האיגוד הוא גם חבר פעיל ב"מועצת העיתונות" ובבתי הדין שלה לאתיקה עיתונאית. היו"ר המיתולוגי ורב-הפעלים של האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, יוסף פרנקל ז"ל, נפטר לפני כשנתיים וחצי.

מועצת העיתונות בישראל

גוף זה, שהוקם ב-1963, אינו איגוד מקצועי של שכירים, ולא התאגדות פרילנסרים ועצמאים. זה גוף שנוסד בידי מו"לים, עיתונאים ואנשי ציבור כדי להגן על חופש העיתונות במדינת ישראל הדמוקרטית. צריך להדגיש שחופש העיתונות ומעמדה העצמאי כרשות מיידעת אינו מוגן בחוקה (שאינה קיימת בישראל) וגם לא בחוק יסוד או בחוק רגיל. ההגנה נעשית רק בפסיקות תקדימיות של בג"ץ. לכן יש צורך במועצת העיתונות, שבראשה עומדת כיום שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר. העיתונות, שהיא ה"רשות המיידעת", מיוצגת על ידי מועצת העיתונות. מועצת העיתונות אמונה גם על תקנון האתיקה המקצועית של העיתונאים ואמצעי התקשורת בישראל. תקנון האתיקה עובר שינויים ועדכונים לאור פסיקות בתי הדין לאתיקה של מועצת העיתונות. מכוח תקנון האתיקה פועלים גם בתי הדין לאתיקה בהרכבים בגדלים משתנים, והם דנים בעתירות בנושאי אתיקת עיתונאים וכלי תקשורת במישורים השונים: האישי , האירגוני והעקרוני.

למועצת העיתונות, לתקנון האתיקה וּלבתי הדין לאתיקה תפקיד חשוב בשמירת ובחיזוק האמינות והלגיטימציה של התקשורת ושל העיתונות. אלה נשחקות בדעת הקהל הישראלית באופן תהליכי. שמירת הערך של חופש הביטוי התקשורתי הוא בעל חשיבות-על בשימור הדמוקרטיה. דילמות אתיות עקרוניות רבות צפות ועולות עקב התגברות תופעות "התכנים השיווקיים" בקבוצות וּבארגוני התקשורת הישראליים. זאת כתוצאה מהתגברות תופעות הון-שלטון-עיתון, הקיימות בכל סוגי המדיה התקשורתיות. תופעות כמו החינמון "ישראל היום" (במימון שלדון אדלסון) וּכמו-כן פרשיות ביבי-נוני, הנחקרות במשטרה - ממחישות את הבעיה. הדרך להתגבר על כך היא, בין היתר, הגברת השקיפות בכל הנוגע לבעלויות וּלאינטרסים צולבים וסותרים בתאגידי, בגופי וּבארגוני התקשורת.

יש להדגיש, שהעיתונות והתקשורת במדינת ישראל כפופים ל"תקנון האתיקה" (המשמעתי) של מועצת העיתונות, בראשות כבוד שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר. התקנון מיושם בבתי הדין לאתיקה בהתייחס לתלונות אתיות, הנוגעות לניגודי אינטרסים, לִשקיפות, לגילוי נאות, לנִראוּת, לחופש המידע וּלהגנת הפרטיות, שנידונות בבתי הדין לאתיקה בערכאותיהם השונות. שם נידונים גם עניינים עקרוניים בתחום האתיקה והמשמעת העיתונאית. בין הדילמות הנידונות: "סוב יודיצה", "גרונות עמוקים", "חפרפרות" ו"מקורות מידע סמויים" של עיתונאים (על המקורות הסמויים יש להגן). כדוגמא יש להתייחס לפרשת ענת קם. נושא חם בעידן דונלד טראמפ הוא נושא ה"חדשות-המומצאות״.

חשוב לדעת, שהעיתונאים כפופים (ללא קשר לתקנון האתיקה) גם לחוק העונשין (פרק בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים) בכל הנוגע ל"צווי חיסיון לסודות מדינה", שמוציאה הממשלה באישור ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. כמו-כן כפופה העיתונות להוראות הצנזורה הצבאית, הפועלת מכוח "תקנות ההגנה 1945״

קיימת גם כפיפות ל"פקודת העיתונות" מ-1933. הפקודה הזאת באחריותו של שר הפנים, אריה דרעי, עוברת כעת תהליכי ניסוח מצמצם מחדש. זאת במטרה לשדרגה לרוח הזמן. זה כולל התייחסות לִשקיפות בענייני ניגודי אינטרסים, הנובעים מהצלבות בבעלויות על אמצעי התקשורת.

בעבר פעלה גם "ועדת –העורכים", שבשיתוף פעולה איתה הגיעו להסכמות על "חיסוי מוסכם" במגוון נושאים ואירועים. עיתון "העולם הזה", שסִסמתו הייתה: "ללא מורא וללא משוא פנים" - בעריכת אורי אבנרי ז״ל (זְקַן ואייקון מיתולוגי של עיתונאי ישראל עד לפני שנה) - שבר את הצנזורות המוסכמות בין הממשל לבין עורכי העיתונות הישראלית. הוא עשה זאת הן בתכנים ישירים וגלויים והן בתכנים מרמזים, בצורת משלים וסיפורים, כביכול דמיוניים, שיודעי חן ידעו לפענחם. נזכיר של"העולם הזה" הייתה סיעה בכנסת החל משנת 1965 - זאת בעקבות תגובה ציבורית על חקיקת חוק איסור לשון הרע. הנציגות של עיתון ״העולם הזה״ בכנסת הייתה תופעה ייחודית עולמית. העיתון הזה גם המציא באופן ייחודי את שיטת שני השערים: השער הראשי- הרציני, והשער האחורי- קליל ו"חפיפי". העיתון היה מדגרה וחממה למלים רבות בשפה העברית העיתונאית, המדוברת והסלנגית. חלקן אומצו בִּידי האקדמיה הישראלית ללשון העברית. העיתון ייצג וטיפח את הישראליות הצברית, העברית והילידית. הייתה לו גם מהדורה ערבית, בעריכה עצמאית של מחמוד דרוויש וסמיח אל קאסם הדרוזי.

לשכת העיתונות הממשלתית (יחידת סמך במשרד ראש הממשלה)

לשכת העיתונות הממשלתית מטפלת בעיקר בעיתונאי חוץ זרים. היא מנפקת תעודות עיתונאי גם לעיתונאים ישראליים, המסקרים אירועים ממלכתיים ישראליים, (זאת לגבי אירועים שהכניסה אליהם מותנית בתעודה). לשכת העיתונות הממשלתית מכינה ומנפקת תוכני הודעות ממשלתיות לעיתונות הישראלית ולעיתונות הזרה (מדובר ב"קומוניקטים"). כמו-כן מארגנת הלשכה אירועי הסברה כחלק ממערכת יחסי הציבור של מדינת ישראל, לשם יצירת תדמית חיובית למדינה. זאת על ידי מסירת עוּבדות ותוכני תקשורת בעל-פה, בכתב וּבמולטימדיה, המציגים את ישראל באופן חיובי בפני כתבים זרים וגם בפני עיתונאים ישראליים. דבר זה נעשה גם במסיבות עיתונאים עם דוברים רשמיים של המדינה מהדרגים הבכירים, המנהליים-מקצועיים והפוליטיים.

עוצב ונבנה ע"י יאלו עיצוב ובניית אתרים