כותרת
> C;
1/1

אתר האיגוד החדש עלה לאוויר לשימוש חברי האיגוד והציבור הרחב

קרא/י עוד

דמי החברות באיגוד, לשנת 2021 נשארו ללא שינוי.

קרא/י עוד

רשמי משלחת האיגוד לסין

החבל הסיני שיאנגיאנג רוצה בהמשך שיתוף-הפעולה עם ישראל, בעיקר בתחום החקלאי. המארח מהמיעוט הקזאחי גילה התעניינות רבה במשקיעים ממדינתנו. סיור קצר בחממות המטופחות מגלה גאווה סינית ואזכורי תודה לישראל.

מאת: יוסף פרנקל

שיאנגיאנג, החבל (מחוז) האוטונומי הענק במערב סין, שמשתרע על-פני כמיליון ושש מאות אלף קילומטרים רבועים עלה אצלנו באחרונה לכותרות בעקבות מידע על ניסיונות אל-קעידה להתסיס את האוכלוסייה המוסלמית, המונה כ-60% מעשרים וחמישה מיליוני התושבים בחבל. ההתססה אף הובילה לפיגוע טירור, ארבעה ימים לפני תחילת האולימפיאדה, שבמהלכו נהרגו 16 שוטרים סיניים ונפצעו עשרות. סין הגיבה במעצר מאות חשודים. הכותרות גוועו במהרה. סין, כך מסתבר, יודעת לטפל בנסיונות הטירור האיסלאמי יותר טוב מכל מעצמות המערב.

לא מכבר חזרתי מביקור בשיאנגיאנג, במסגרת משלחת של האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית והתרשמותי לפי שעה היא, שאין כל סיכוי לבדלנות איסלמית באיזור. אדרבא. המוסלמים (האויגוייריים) משולבים בכל אורחות החיים ובחלקם ממלאים תפקידי מפתח בניהול ובפיתוח החבל, שנושק לגבולות רוסיה, מונגוליה, קאזחסטן ואפגניסטון, ושהיקפו מסגיר את כל אירופה המערבית. "אצלנו בסין חיים בהרמוניה 56 קבוצות אתניות, מתוכן כ-40 רק בשיאנגיאנג", אומרים לנו עיתנאים סיניים במפגש עם עורכים בכירים באורומצ'י, עיר הבירה של שיאנגיאנג. אחד המשתתפים אף טוען, שה"סבוטג'ות" האחרונות מצד המתנגדים לשלטון הסיני מוגרו בשלמותן. "המתנגדים למשטר, שגם לא איכפת להם להזיק לתושבים הרגועים", אומר משתתף אחר, "באים מקרב בדלנים אתניים ודתיים רדיקאליים. הם לא מנהלים מדיניות אתנית או דתית אלא חותרים להרוס את אחדות האומה הסינית.״ הממשל הסיני אינו עושה חשבונות ומדכא ביד רמה את כל ניצני המרי, בעודם באיבם- כך ניתן לנו להבין.

העיתון היומי הראשי "שיאניגאנג דיילי", וכך גם המגאזינים המקומיים, מסובסדים על-ידי הממשל, אך בשנים האחרונות התפתח מאוד גם ענף הפרסום בעיתונות ובטלוויזיה. כ-60 עיתונים ומאגזינים רואים אור בשיאנגיאנג, חלקם בשפות המיעוטים דוגמת המונגולית והקזאחית.

אחד האתרים המרתקים באורומצ'י הוא המוזיאון ההסטורי, שסוקר תרבות בת 4,000 שנה. הביקור במוזיאון מפגיש אותנו, בין השאר, עם המומייה השמורה לוליין, אישה כבת 45, שגורלה נחתם ב-1,800 לפנה"ס, המועד של סוף תקופת הפירמידות במצרים. תווי פניה של המומייה עדיין בהירים למדי והיא חושפת שערות וציפורניים טבעיות. מומייה שמורה אחרת מתגלמת בקצין צבא מ-600 שנה לספירה. אתר מרשים אחר הוא המוזיאון האקולוגי-גיאוגרפי של האוניברסיטה למדעים בשיאנגיאנג, שמציג את סוגי האדמה, הצמחייה וסוגי החיות בחבל ארץ זה וכן את נופיו המדהימים. הנופים נשקפים אלינו במהלך כל הביקור. כך, למשל, מרשימה במיוחד היא שרשרת הרי טינשאן, שמוערכת בספרי ההסטוריה כארוכה ביותר בעולם, ושבהשוואה אליהם נראה החרמון כמו גבעת נפוליאון ברמת-גן. כיפות ההרים המושלגות והמדבר הצהוב והצחיח למרגלותיהן יוצרים כר דמיון מפתה לציורים הסיניים המסורתיים. לא פעם חשבתי, שלא הייתה לנו בעייה לשחרר כמה פעימות לפלשתינאים, אילו היה לנו אחוז קטן משטחה של שיאנגיאנג.

ביקור יוצא-דופן היה לנו בטורפאן. יצאנו מאורומצ'י לכיוון דרום-מזרח ומצידי הדרך ראינו מאות טחנות רוח לייצור חשמל, זאת לפני שהגענו לאגם מלוח המשמש את התושבים המקומיים למרחצאות בריאות, בדומה לים המלח אצלנו. למרות האדמה הצחיחה נתקלנו במאות בארות מים, שחלקן נמצאות בשימוש זה 3,000 שנה. שיאו של הסיור היה בג'ינהא, עיר עתיקה שעליה הכריז "אונסקו" כאתר שימור ושנראית כאילו ננטשה רק לפני כמה עשרות שנים. בהמשך הדרך זכינו להצטרפותו של איש מוסלמי חביב, אחמד טוללה, המשמש כנציג הממשל באיזור. טוללה לקח אותנו לסיור בואדי, שמגדלים בו ענבים זה אלפי שנים, ושכולל יקבים המייצרים יין אדום וסוגים שונים של צימוקים. כמו-כן ראינו מערכות השקייה עתיקות שלא היו מביישות את ימינו אנו.

המרחקים בשיאנגיאנג הם בלתי-נתפסים במושגים ישראליים. טיסה בת כשעה לעיר ין-ינין באוטונומייה הקזאחית איילי חולפת על פני הרים מושלגים, שבחיקם חבויים אגמי מים שמימיים. אנו חולפים על פני גשר איילי, שאורכו 1.7 ק"מ ושנחשב לגדול בעולם. הגשר חוצה את נהר איילי, שמתחיל לנבּוע בקזאחסטאן ושמפעפע לתוך סין באורך של 17,000 ק"מ. נסענו לבקר במוזיאון המספר על המיעוט האתני שיי-ביי, המתגורר בעיר, שאבות אבותיו הגיעו ממנצ'וריה במאה ה-18. צאצאי המנצ'ורים מגדלים אורז מיוחד וירקות, והספורט הלאומי שלהם הוא קליעה בחץ וקשת. עיר המיעוטים הוקמה ב-1764, כאשר השליט המנצ'ורי במזרח העביר לאיילי 40,000 איש. המוזיאון המקומי מטופח ומספר על תולדות היישוב, ולנו ניתנה הזדמנות לשפר את יכולותינו בקליעה בחץ וקשת.

נסיעה בדרך-חתחתים הובילה אותנו לאורגוס, עיר גבול בין סין וקזאחסטן העומדת להפוך לאיזור של סחר חופשי. לשנים הקרובות מתוכננת הקמת מבנים בין 60 ל-80 קומות על שטח המשתרע על כעשרה קילומטרים רבועים בקירוב. המארח מהמיעוט הקזאחי, אמי בק, גילה התעניינות רבה במשקיעים מישראל. אני מאמין, שתוך שנה אחת הנוף של אורגוס יקרין גורדי שחקים בדומה לשנחאי. כבר כעת נסלל למקום כביש גישה מודרני וחדשני עם ארבעה מסלולים מכל צד לאורך 5,000 ק"מ. לאיזור מתוכננים שלושה כבישי אורך וחמישה כבישי רוחב.

אנו ממשכים לעיר בולה במחוז בורטלה, מחוז אוטונומי-מונגולי הכולל כ-60,000 מונגולים, כ-50,000 קזאחים וכ-10,000 אוגויירים. סגן ראש המחוז, זאנג צ'ארנלין, טורח לציין את המדיניות של טיפוח המיעוטים מצד סין, ולוקח אותנו לביקור באיזור סחר חופשי נוסף, אלשנקו, הפעם על הגבול בין סין למונגוליה. לפני-כן אנו חולפים על פני האגם היפיפה "סירים", המשתרע על-פני 458 קמ"ר והמוכּר כאיזור קיִט בימי הקיץ. תרמילאים ישראליים עדיין לא הגיעו לכאן.

העיר אלשנקו, הכוללת 30,000 תושבים והמשתרעת על 155 קמ"ר, שקועה בגיא שטוח בין הרים. מזג האויר יבש וקר והטמפרטורה בחורף מגיעה עד מינוס 44 מעלות צלסיוס. הרוחות מגיעות עד ל-70 ק"מ בשעה. צינור הנפט העובר כאן מעביר 4,700,000 טון בשנה של נוזל הזהב השחור. נמל אלשנקו מיועד בעיקר לאירופה, בעוד נמל הורגוס- לאסיה התיכונה.

אנו עוברים בכביש לא-סלול לפי-שעה בעיירת הפחם טצ'קואה, המספקת כ-40% מתצרוכת הפחם של סין, ונהנים מנוף סלעי עוצר נשימה עד הגעתנו לקרלמאי, עיר הניזונה מתעשיית הנפט והנחשבת לעשירה ביותר במחוז שיאנגיאנג. ב-1954 החלה סין בשאיבת הנפט באיזור וב-1978 נרכשו טכנולוגיות השאיבה המתקדמות ביותר. כ-12.5 מיליון ליטר נשאבים מדי שנה בעיר הנפט, שנחשבת בדירוג אזורי הנפט בעולם כשמינית בגודלה. יו"ר השלטון המקומי, קיו צ'אגלין, מדגיש לא רק את ייצוא הנפט אלא גם את הפיתוח החקלאי. אזורי הגידול החקלאיים מכוסים ברובם עם ניילונים, וההשקייה היא ממוחשבת ומבוצעת באמצעות טפטפות.

קרלאמי נחשבת כדגם סיני בטיפוח ההגנה על הסביבה. כך, למשל, העיר מוגנת מפני הרוחות הטעונות בחול המדבר באמצעות שׂדרות עצים גבוהות המונעות את זיהום האויר. תחלואת האסטמה ושאר מחלות כלי-הנשימה ירדו בשיעור ניכר בגלל מניעת הזיהום. קיו צ'אנגלין, המציג עצמו כד"ר לחקלאות, מספר שהעיר זכתה בפרס או"ם להגנת הסביבה. הוא מאוד מעוניין בשיתוף פעולה עם ישראל, בעיקר בתחום החקלאי. המים המשקים את שׂדרות העצים ובכלל באים לעיר בצינורות מיוחדים מתוך אגם מקומי על-פי חוק "הכלים השלובים". מאחר שהעיר נמוכה מהאגם בכ-100 מטר בקירוב, המים יורדים בצינורות ללא מגע יד-אדם.

אנחנו מגלים עניין בנפט, ולאחר ביקור בהר-הנפט המקומי, שבו מתגלה הקידוח הראשון ושעל שמו קרוייה העיר, אנו מקיימים ביקור נוסף בבית הזיקוק "דרקון הזהב". המקום מדהים בניקיונו ומרשים מאוד ברמתו הטכנולוגית. כ-30 מחשבים משרתים את בית-הזיקוק המקומי, שנשען על 12 קידוחי נפט. זיקוק הנפט לחלקיו השונים ותוצרי הלוואי, שנפלטים מהזיקוק, אינם מושלכים לאשפה אלא עוברים לשימוש נוסף. כך, למשל, קיימת יחידת ייצור לאספלט עבור כבישים. גם העשן (הסולפה) נאגר ובאמצעות תוסף הופכים אותו לגפרית, המבוקשת מאוד בעולם. כיום מפיקים כ-3,300 טון גפרית, שמחירה האמיר לאחרונה. נקודה הראוייה לציון היא מחזור המים (שזקוקים לו בכמויות רבות בזיקוק הנפט). המים מטוהרים ועוברים לשימוש נוסף. כל אזורי הזיקוק הם בלתי-חדירים לאש, ואילו חדרי הבקרה, שבהם ביקרנו חבושים בכובעי מתכת, מוגנים מהפצצה אטומית ומרעידות אדמה.

אנו מקיימים עוד ביקור- בחווה חקלאית פורחת. הגידולים באיזור הם בעיקר ירקות וכותנה. ההשקייה האוטומטית עוברת מן ההרים מתחת לקרקע בצינורות בקוטר של מטר. בין הפיתוחים החקלאיים האופיינים למקום מצוי עץ תותים צהוב, שמפירותיו מכינים קוסמטיקה ומוצרי שתייה.

באחת מנסיעותינו הארוכות הגענו לעיר שחזדה. המוזיאון המקומי מספר על היווסדה. ב-1950 חיפש הגנרל וואנגזה מקום עם מים, כדי להפוך 100 אלף חיילים לחקלאים, והוא מצא אותו כאן. כעבור שנתיים נשלחו לכאן גם 20,000 נשים. המתיישבים המקוריים צעדו 58 ימים ברגל מאיזור קאנג'ו. לפני 15 שנה הובאו לעיר גם 10,000 אקדמאים. בכניסה למוזיאון מצוי פסל של היו"ר מאו צה טונג, המחזיק בכרזה, שלפיה הגיע הזמן להניח את הנשק ולהניף את כלי הייצור. אגב, 97% מתושבי העיר הם צאצאי ההאן; דהיינו, סינים מקוריים, בניגוד לערים אחרות באיזור, שבהן רוב התושבים הם אויגויירים (מוסלמים). כל העיר מתוכננת עד לפרטים הקטנים ביותר. במרכז העיר מצוי פארק יפיפה עם ממטרות מים, היוצרות תבניות צבעוניות לצלילי מוסיקה סינית מסורתית, וכמו-כן קיר ענקי, המתאר את התפתחות המקום. הלפיד האולימפי בדרך לבייג'ין עבר כאן, מאחר ששחזדה נבחרה כאחת מארבע הערים הנקיות והיפות בסין.

המפעל הענקי לפולימרים, הקיים בעיר מאז 2005, מייצר את תוצרתו לא מנפט אלא ממינרלים (אבנים), המגיעים מן ההרים השחורים, המקיפים את העיר. מתוך 14 טון אבנים שחורות ניתן להפיק טון אחד של פולימרים. שלטונות העיר מעוניינים בקשר מסחרי עם המפעלים הפטרוכימיים לפולימרים בישראל. מוצר תעשייתי אחר, ה-פי.וי.סי, נחשב למקום השלישי בתפוקה העולמית. טכניקת ההפקה מבוססת על המינרל קלציום ארבונט. מוצר ייצוא נוסף הוא הכותנה. הסינים מחפשים לרכּוש, ואפשר גם מישראל, מכונות לקטיפת הכותנה. נכון לעכשיו, עבודת הקטיף מבוצעת עדיין ביד, אך סביר להניח, שהאוטומציה תגיע לכאן במהרה.

ואם מזכירים שיתוף פעולה עם ישראל, אי-אפשר שלא לציין את צ'אנג-זי, המכללה האקדמית, הממוקמת לא הרחק משחזדה, שנהנתה עד לא מכבר מסיוע ישראלי של המחלקה לשיתוף פעולה (מש"ב) בינלאומי במשרד החוץ שלנו באשר לפיתוח גידולים חקלאיים ולצורות השקייה מתקדמות. ראשי המכללה ואנשי משרד החוץ בשיאניאנג ביקשו מאתנו להעביר מסר חד-משמעי למש"ב, שהם מאוד מבקשים את המשך שיתוף הפעולה, ואף טרחו לדבר בשבחיו של המדריך הישראלי האחרון, יגאל כהן. "חבל שמדינה אחרת תבוא לסייע במקום, לאחר שישראל עשתה את כל התשתיות", חזרו ושיננו המארחים. אנו הבטחנו להעביר את המסר, שכנראה לא נענה עד כה בחיוב עקב בעיות תקציב. המכללה קיימת משנת 1959, וב-2000 שונה ייעודה לחקלאות בלבד. פרוייקט החקלאות הוא הגדול ביותר בכל סין, ולא רק בשיאנגיאנג. כ-10,000 סטודנטים נהנים מהדרכתם של כ-120 מורים. המכללה שמה דגש על בחירת סטודנטים מקרב אוכלוסיות המיעוטים, זאת במטרה, שאלה יעבירו את הידע שלהם לחקלאים במקומות מגוריהם. אנו שומעים שוב ושוב, שהסיוע מישראל הביא, בין השאר, לפיתוח פרחים ייחודיים, בעיקר בתחום הצבע, וליכולת העמידה שלהם בתנאי מזג-אוויר קשים. כמו-כן תרם הסיוע הישראלי לגידול זנים של מלפפונים ופלפל בצורה אורגנית ללא ריסוסים. סיור קצר בחממות המטופחות מגלה גאווה סינית בלתי-מוצנעת ואזכורי תודה לישראל.

הדרך בחזרה לאורומצ'י עוברת במאהלים קזאחיים ומונגוליים (הבדל בצורת האוהל) נודדים. אנחנו עוצרים ליד אחד המאהלים ומגלים תושבים השמחים בחלקם. בצד השטיחים התלויים באוהל, אנו מוצאים מקררים חדשים ואופנועים, דגם 8-2007. הסינים מנסים ליישב את השבטים הנודדים במקומות מוגדרים, בדומה לנסיונות הישראליים ליישב את הבדווים, אך אנו לא מתרשמים, שמופעלים נגדם אמצעי כפייה. להיפך, המדינה מסבסדת להם מערכות סולריות במחירים נמוכים, על-מנת שיהיה להם חשמל. הקזאחים הם מוסלמים והמונגולים בחלקם מוסלמים ובחלקם בודהיסטים. אך הדת אינה רדיקאלית, והרוב המכריע של התושבים בשיאנגיאנג מגלה נאמנות למשטר הסיני.

אנו חשים, שנהפכנו לשליחי רצון טוב של המחוז האוטונומי הסיני, שרחוק מן הכותרות אצלנו. אין לנו ספק, שהקשר הישראלי עם המחוז שיאנגיאנג, בעיקר בתחום הסיוע החקלאי, חייב להתהדק, וכבר בעתיד הקרוב.

תודה למשרד החוץ הסיני באורומצ׳י, ובעיקר לדיפלומט ז'אן זאן, שאירח את משלחת האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, ושסייע בפרטים קטנים כגדולים. חברי המשלחת שילמו בעבור כרטיסי הטיסה.

סין תחסל את הטירור האיסלמי

מאת: יוסף פרנקל

הטירור האיסלמי היכה בשיאנגיאנג. 16 שוטרים סיניים נהרגו ועשרות נפצעו, לאחר שפעילי התנועה האיסלמית ל"שחרור" שיאנגיאנג תקפו תחנת שיטור מקומית. משטרת שיאנגיאנג הגיבה במהירות, ועצרה מאות חשודים למרות מחאת האחרונים, לפיה מספר העצורים מופרז. הנושא ירד מסדר היום בשקט מופתי. המשטר הסיני יכה בטירור האיסלמי ללא רחמים, בלי כותרות בעיתונים ובלי להתחשב בתנועות מסוג "בצלם".

ומעניין לעניין, שאינו כל-כך "פוליטיקלי קורקט". האם ידעתם, שאביו של הדלאי-לאמה, המנהיג הטיבטי הגולה, שיתף פעולה עם חוקרי תורת הגזע הנאציים בשנות השלושים של המאה הקודמת? הבן מעולם לא הביע חרטה על מעשי אביו.



ילדים סיניים חוזרים מבית-הספר

יו״ר האיגוד וכותב הכתבה, יוסף פרנקל, מחולל עם הסינים.

צילום קבוצתי של המשלחת הישראלית ושל המארחים

עוצב ונבנה ע"י יאלו עיצוב ובניית אתרים