סין וישראל: יחסים של אג'נדות משתנות

סין אינה מעדיפה רק את האינטרסים הכלכליים שלה והפגנת-כוח אל מול המערב. הפגנות-הכוח האלה אינן מכוונות דווקא אל המערב, אלא ובמיוחד נגד ארצות-הברית. הסינים רואים בישראל לא רק בת-בריתה של ארצות-הברית, אלא גם גרורה שלה, ובכך הם צודקים.
יש לסין אינטרסים גיאו-גלובליים, שמטרתם להביא את המדינה למרכז-ההשפעות העולמי, מחד-גיסא, ומאידך-גיסא, לשריין מצב ביטחוני ומצב כלכלי נכונים בתוכה.
כדי להבטיח זאת, סין פועלת בהרבה מישורים פוליטיים ודיפלומטיים- מה שיגדיל את השפעתה בעולם, ויגן על האינטרסים שלה מבפנים. לכן היא מחזרת אחרי המדינות, שיכולות להביא את התוצאות הרצויות בעבורה.

מאת: פרופ׳ דן בן-כנען (כתיבה וצילומים), סין
29/12/2023

אין תימה, שיש לסינים אינטרסים במזרח-התיכון. בין החשובים ביותר שבהם ניתן למנות:

(א) מקורות-אנרגיה
סין זקוקה למקורות-אנרגיה, כדי להפעיל את המבנה התעשייתי שלה, להמציא "חופש מדומה" לאזרחים באפשרותם לנוע במכוניות ממקום למקום, (שביעות-רצונו של האזרח נמצאת במעלה העליונה ביותר בתוכניות הממשל, כיון שנקודה זו מאפשרת לו להמשיך ולמשול), ולקיים את כל המערך הלוגיסטי של תעבורה- בין אם זה בים, באוויר, או ביבשה. כל ברית, שכורתת סין עם אחת ממדינות המזרח-התיכון, כוללת את נושא האנרגיה, וממשיכה לנושאים אחרים, כמו: ביטחון וטכנולוגיה. כך היא עושה עם איראן, שאיתה חתמה על ברית אסטרטגית ל-20 השנים הבאות, עם ערב-הסעודית ועם מדינות אחרות במרחב.

ישראל אינה בין המדינות, שיכולות לספק אנרגיה לסין. עם-זאת, ישראל סיפקה לסינים טכנולוגיות מתקדמות מאוד, אמצעי-ביטחון וטכנולוגיות חקלאיות מתקדמות. אלא שבשנים האחרונות, במיוחד מאז כהונתו של מתן וילנאי כשגריר בסין, איבדו שני הנושאים הללו הרבה מחשיבותם, כיון שסין פיתחה אמצעים משלה, או שהיא רוכשת אותם ממדינות אחרות.

(ב) ביטחון-פנים
בסין מיעוט מוסלמי ענקי. המוסלמים הסיניים מתחלקים למספר קטגוריות, ביניהן: המוסלמים המתונים, שהם סינים במהותם, וחיים במדינה כבר למעלה ממאות רבות של שנים, ונקראים הואי - Hui, והם הרוב. לעומתם, ישנם המוסלמים הקיצוניים של פרובינציית שׂינג׳יאנג בצפון-מערב המדינה, שמספרם עולה על 27 מיליון, הדורשים את חבל-הארץ הזה כמדינה לעצמם.

האיזור העצמאי שׂינג'יאנג אויגור ממוקם בחלק המרכזי של יבשת אירו-אסיה, על הגבול הצפון-מערבי של סין. הוא מכסה כשישית מכלל שטחה של המדינה- 1,664,900 קילומטרים רבועים (כ-642,821 מיילים רבועים), מה שהופך אותו לחטיבה המנהלית הגדולה ביותר עם הגבול היבשתי הארוך ביותר ועם רוב המדינות השכנות במדינה, שהן מוסלמיות קיצוניות.
שׂינג'יאנג, תחת השפעה משולבת של בדלנים, קיצונים דתיים וטירוריסטים, ראתה תקריות תכופות של מתקפות-טירור, אשר פגעו בחייהם וברכושם של אנשים מכל הקבוצות האתניות, ורמסו את כבודם של אנשים. קבוצות-טירור, כולל "התנועה האסלאמית של מזרח-טורקיסטן", נמצאו מסייעות באימון טירוריסטים בשׂינג'יאנג.
אל מול איומים אמיתיים אלה, נקטה הממשלה פעולה נחושה להילחם בטירור ובקיצוניות בהתאם לחוק, תוך ריסון יעיל של ההתרחשויות התכופות של פעילויות-טרור. מאמצי הרפובליקה העממית של סין ללוחמה בטירור המשיכו להתמקד באויגורים האתניים ובמוסלמים הטורקיים האחרים הקיצוניים, שבייג'ינג מתייגת כתנועה האסלאמית של מזרח-טורקיסטן (ETIM)- קבוצה שבייג'ינג רואה בה את מקור הטירור העיקרי בשׂינג'יאנג.

המיעוט המוסלמי האויגורי עסוק כבר למעלה מ-25 שנים בפעולות-טירור נגד המדינה. מנהיגי כוחות-הטירור עברו לפעול ממדינות שכנות, כמו פקיסטן ואחרות. מדיניות היד החזקה, שמפעילה ממשלת-סין, הורידה את מספר מתקפות-הטירור במדינה, אך לא הצליחה לגרום לחיסולן המוחלט. בשנים האחרונות היינו עדים למספר מתקפות-טירור, ביניהן בבייג'ינג, ואפילו לחטיפת מטוס-נוסעים, שהסתיימה בחרבין.
המאבק על הכרת שׂינג׳יאנג כחלק היסטורי ובלתי-נפרד מהמדינה, אל מול טענות קיצונים מוסלמיים שחבל-ארץ זה אינו שייך לסין, כולל מדיניות "חיובית" כלפי מדינות מוסלמיות וערביות. מדיניות זו הצליחה לנטרל את העולם המוסלמי, אשר עד לרגע זה אינו מגנה את סין, וייתכן שאף מסייע לה במאבקהּ.

(ג) הגמוניה גיאו-גלובלית
סין האמינה ומאמינה, שהיא מבודלת מיתר מדינות-העולם, ועל-כן עתיד המדינה נמצא בהגמוניה ובמערך אינטרסים שיביאו לביטחונה. ראו, לדוגמא, את יחסיה העכשוויים של סין עם רוסיה. בשנות ה-60 לחמה סין מלחמת-חורמה ברוסיה הסובייטית. במערכה הזאת, על אי בתוך נהר האמור (ברוסית), או היילונגג'יאנג (בסינית), המהווה גבול טבעי בין שתי המדינות, נהרגו עשרות-אלפי חיילים סיניים ורוסיים. עם הזמנים ועם האינטרסים המשתנים נהפכה רוסיה לבעלת-בריתה הקרובה מאוד של סין, הן בתחום האנרגיה, הן בתחומי הביטחון, והן בכל התחומים האסטרטגיים והגיאו-פוליטיים.

סין פועלת באמצעים שונים ליצירת גוש מדינות תומכות. תוכנית "דרך-המשי" המודרנית שלה, שמטרתה ליצור גוש מדינות מרכז-אסיאתיות תומכות, המעורבות של סין באפריקה, באסיה, במזרח-הרחוק, במזרח-התיכון ובאמריקה הלטינית, מיועדות להביא פירות בכל תחום אפשרי– דיפלומטי, פוליטי, מדיני, ביטחוני, כלכלי וכמו-כן יצירת הבנה ורושם, ההופכים את סין למדינה סובלנית, הפועלת לרווחת-תושביה ולרווחת-העולם, ושהיא חלק ממשפחת אומות-העולם הנאורות.
לשם כך, ולבד מהפעולות הנמשכות לרכּוש הגמוניה בחלקים שונים של העולם, מפרש הממשל את שיטותיו השלטוניות, לדוגמא, כ"דמוקרטיה בעלת מאפיינים סיניים", או כ"סוציאליזם עם מאפיינים סיניים", או שכול תושבי-המדינה, השמחים בחלקם הכלכלי, בחלקם הסוציולוגי ובחלקם הפוליטי, הינם עדות לערך הזכויות הגדולות שיש להם.

(ד) יחסי ישראל-סין
יחסי ישראל-סין היו והינם מורכבים במהותם. ישראל אינה מעצמה כלכלית, ועל-כן אינה מהווה שוק פיננסי מפתה. הפיתוי להתחבר עם ישראל היה בכוח הטכנולוגי ובכוח הביטחוני שלה, וכמו-כן ביחסיה עם ארצות-הברית.
אופי היחסים בין סין לישראל מורכב יותר מברית מסורתית. שיתוף-הפעולה הכלכלי אמנם נמשך, אך שיקוליה האסטרטגיים והדינמיקה האזורית של ישראל מקשים על הגדרתה של סין כבעלת-ברית אמינה. דבר זה הינו גורם משפיע ביחסים בין שתי המדינות.

כבר למעלה מ-30 שנה סין מנסה לקדם את הטיפוס שלה לעליונות טכנולוגית מתקדמת בתחומים שונים. סין וישראל ראו את שיתוף-הפעולה הבילטרלי ביניהן מתפתח ומתרחב לתועלת הדדית רבה, מאז כוננו יחסים דיפלומטיים בשנת 1992. התחום החקלאי היה אחד מהחשובים ביותר לסין, וישראל תרמה הרבה לפיתוח חקלאות מתקדמת במדינה, שלגביה "ביטחון-האוכל" הוא ראשון במעלה. גם התחום הביטחוני היה אחד מהנושאים המרכזיים ביחסים בין ישראל לסין. ישראל תרמה לא-מעט בנושא זה, ולבד מחברות פרטיות היו גם נציגים של מוסדות לאומיים ישראליים, כמו התעשייה האווירית ואחרים. חשיבותם של נושאים אלה פחתה בשנים האחרונות, לאחר שהסינים הצליחו להשתכלל וליישם ידע טכנולוגי (בלשון-המעטה), שקיבלו מישראל וממדינות אחרות.

חשיבותה של ישראל בתוך המזרח-התיכון אף היא אינה גדולה. הגוש המוסלמי-ערבי גדול בחשיבותו האסטרטגית פי-אלף-מונים מחשיבותה של ישראל. אחד הנושאים החשובים לסין היה קרבתה הכמעט בלתי-מעורערת של ישראל לארצות-הברית. אך גם כאן, במיוחד לאור הביקורת ההרסנית של ממשלת-ישראל, ובראשה נתניהו, על ארצות-הברית, התערערה האמונה הסינית ביכולתה של ישראל להשפיע על הממשל בוושינגטון. על-פי הפרסומים הרשמיים בסין, שתי המדינות הכריזו על הקמת שותפות מקיפה וחדשנית בשנת 2017, שפתחה פרק חדש בשיתוף-הפעולה הידידותי ביניהן, החל בשיתוף-פעולה בתוכנית ״דרך-המשי״ ועד לחילופי טכנולוגיה וחדשנות. ואכן, יחסי סין-ישראל השיגו לאורך-השנים שיתוף-פעולה פורה בתחומים שונים. חברות סיניות מטפלות בשנים האחרונות בפרויקטים של תשתית ותחבורה גדולים בישראל, כולל זכייה במכרזים להקמת נמלים חדשים בחיפה ובעיר אשדוד, כמו-גם הקמת קטע מרכזי במערכת הרכבת הקלה בתל-אביב. לדברי שיאנג האו, מנהל המרכז סין-ישראל לחדשנות בשנגחאי, מוסד שהוא סמי-ממשלתי, ישראל נחשבת בעיני רבים כמרכז-חדשנות עולמי, אך גודל הכלכלה שלה מוגבל, ואילו סין היא כלכלת-ענק בעלת כוח-ייצור משמעותי- מה שהופך את ישראל וסין לשידוך-משלים.

על-אף ההצהרות הרשמיות, התומכות ביחסים שבין שתי המדינות, בשעה שמרבית מדינות-המערב יישרו קו עם ישראל לאחר הטבח של ה-7 באוקטובר 2023, צמחה מגמה חזקה במרחב הסיני: לא זו בלבד שהממשל לא הגיב על הטבח הנורא של החמאס באזרחים ישראליים, אזרחים סיניים מן השורה הביעו אהדה עמוקה כלפי מה שהם מכנים ׳פלסטין׳. רבים מהם סבורים, שיש להם שורשים היסטוריים וערכים תרבותיים משותפים. לדברי מקורות פלסטיניים, עבור הסינים, הדימויים של הפלסטינאים החיים בעזה מעוררים רגש עמוק וקרבי. הם יותר מסתם צילומים; הם משמשים תזכורת כואבת לעבר, כשהסינים עצמם סבלו. המושג "שבטים קבוצתיים" אינו זר לתודעה הסינית הקולקטיבית. אסטרטגיה זו, שיושמה בתקופת שלטונם המפחידה של המיליטריסטים היפניים בצפון-מזרח סין במהלך מלחמת-העולם השנייה, נשאה קווי-דמיון מצמררים לאזורי-ההסגר בפלסטין.
זוהי, כמובן, תעמולה, אך זוֹ מכוונת כלפי האזרח הסיני, ותורמת למצב, שבו ישראל והיהודים בכלל מוצגים כאויבים.

בזירה הבינלאומית הציגה סין עמדה עוינת כלפי ישראל, תוך התעלמות מוחלטת מהטבח של החמאס ב-7 באוקטובר, שבו נטבחו ילדים, נשים, גברים, משפחות שלימות, וחיילים וחיילות שנאנסו, נשרפו, ותינוקות וקשישים נחטפו לעזה, וגם עתה ממשיכים לרצוח בהם ולהתעלל בנותרים. סין הציעה לשחק משכּנת-שלום בסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהוביל לשפיכות-הדמים החמורה ביותר זה שבעים וחמש שנים, קראה להפסקת-אש מיידית, והציעה לארח משא-ומתן. על-ידי לקיחת חלק פעיל בסוגיה השנויה ביותר במחלוקת במזרח-התיכון, סין מציגה את עצמה כמעצמה עולמית אחראית וכחלופה לארצות-הברית. אך חוסר-הרצון של בייג'ינג לנקוט פעולות בשטח- פירושו שהיא אינה צפויה להיות שותפה מכרעת בסיום האלימות.

על-אף הטבח הנורא, הציע הנשיא שי ג'ינפינג את תמיכתה של סין בעם הפלסטיני, כדי להשיב את הזכויות הלגיטימיות של מדינתו, באומרו כי בייג'ינג תמשיך לתרום תרומה חיובית ליישוב מוקדם של השאלה הפלסטינית, כדי לקדם שלום בר-קיימא ויציבות במזרח-התיכון. שי אמר בהודעתו, כי השאלה הפלסטינית היא לב-ליבה של סוגיית המזרח-התיכון. ״יישוב השאלה הפלסטינית באופן מקיף, צודק ומתמשך, שייצור דו-קיום בשלום בין פלסטין לישראל, ופיתוח משותף של העמים הערביים והיהודיים, תואם את האינטרסים המשותפים של פלסטין וישראל, ועונה על המטרה ארוכת-הטווח של יציבות באיזור ועל השאיפות המשותפות של כל המדינות והעמים אוהבי השלום והשמירה על צדק״, הצהיר שי.

מהפך רגשי? לא בהכרח- עולם כמנהגו נוהג…
הסנטימנט הישראלי-יהודי, שרווח בסין, התמוסס במהירות. התפישׂה הסינית את העם היהודי, שעל-פיה כל יהודי הוא בעל-ממון, מומחה לכלכלה עולמית, וזה המחזיק את כל ההון האמריקני בכיסו- תופעה שהסינים אהבו לאהוב, הוחלפה באישון-לילה ב״ישראל והיהודים צמאי אדמות ורצח חפים-מפשע.״
להיות ישראלי בסין אינו דבר טוב בסין של הרגעים האלה. פלטפורמות האינטרנט מלאות בדברי-שׂטנה ובכותרות אנטישמיות. אך לא רק בסייבר; גם ברחובות בייג'ינג נעשה מעשה של תקיפת ישראלי, ותחנות ״הביטחון האזרחי", השב"כ והמשטרה הסינית במהדורה אחת, מנסים לאתר ישראלים.

איני סבור, שהיעדר הסברה ישראלית הוא הגורם, במישרין או בעקיפין, לשתיקה הרועמת של הממשל הסיני ולהיעדר הגינוי של מעשי החמאס. העולם שבו אנו חיים בנוי מאינטרסים שונים ומשונים, ממהלכים גיאו-פוליטיים, תוך חתימה על בריתות שונות, שעשויות להשתנות עם השינויים באג'נדה הלאומית של כל אחת מהמדינות. ועל-אף שאין הצדקה ערכית ומוסרית להתעלמות הממשל הסיני מאירועי ה-7 באוקטובר, יש תקווה בדברי הנשיא שי ג'ינפינג על הפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שעל-פיו תוגדרנה זכויותיו הלגיטימיות של העם הפלסטיני; שאם לא-כן, תישאר ישראל שבויה כולה בידי קבוצה מיליטנטית-גזענית ימנית, הדוגלת בערכים ניאו-פשיסטיים, ובידי מיעוט פונדמנטליסטי בדמות מתנחלים-מתיישבים, היושב בקרבּה והקורא לעצמו "ציוני".
כבר נאמר: "הבט במראה, וראה את עצמך." אך לרבים בחברה הישראלית המראה אינה מציגה את האמת, ואין הם רואים את עצמם ואת מעשיהם.

ובאשר לאנטישמיות הגוברת והולכת– בספרו ״ארץ ישנה-חדשה״ כתב הרצל, שבכל מקום שבו חיים יהודים קיימת אנטישמיות. וכאשר היהודי עוזב את ביתו, ועובר למקום אחר, אפילו הנאור ביותר, האנטישמיות שלא הייתה בו תצמיח שורשים. על-כן, ידידיי, אל נא תתרגשו. דברים הולכים, וחדשים תופסים את מקומם. מה שהיה הוא גם מה שיהיה בסופו-של-דבר.

הערת מערכת האתר: פרופ' דן בן-כנען הוא עיתונאי. היה בעברו חבר ב"איגוד הישראלי לעיתונות תקופתית". זה מספר שנים פרופ' בן-כנען מתגורר עם משפחתו בעיר חרבין שבסין, שבה הוא מוכר כ-Lin-Yidan, ומשמש כדיקן/איש-סגל בכיר באוניברסיטה של חרבין. הוא נחשב כמומחה מן-המעלה-הראשונה להיסטוריה של יהדות-סין. בן-כנען מכהן גם כעורך-אחראי של מחלקת החדשות באנגלית של Heilongjiang Television & Radio Broadcast Center China.