כותרת
> C;
1/1

מועצת העיתונות והתקשורת: החקיקה המוצעת על ידי הממשלה- חציית אורות אדומים

קרא/י עוד

החלה הגשת המועמדויות לפרס המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת לשנת 2024

קרא/י עוד

פרופ' חנן מלצר נבחר פה אחד לקדנציה נוספת בת 3 שנים

קרא/י עוד

חלומו של עץ-הזית היה גם חלומו של ניהאד דביט

"חלומו של עץ-הזית" ו"שלא ירבה המלך סוסים לעצמו" הם שמות של שתיים מעבודותיו של האמן הישראלי והבינלאומי ניהאד דבּיט (2023-1968), שהלך לעולמו במפתיע ב-15 בינואר 2023. השמות מלמדים על הייחוד שבדרך-ההתבטאות של ניהאד; לפי השקפתו, עבודה אינה צריכה להיות "יפה", אלא לספר סיפור ולגעת... ואכן, ביצירתו, במסירותו, בסבלנותו ובאישיותו הצנועה והאוהבת זכו ניהאד ואמנותו לגעת בלב רבים.

מאת: ד״ר דליה הקר אוריון (כתיבה וצילומים)

01/08/2024

האמן ניהאד דבּיט, שנולד ביפו למשפחה ערבית נוצרית, גילה בגיל צעיר משיכה לאמנות, והיה הערבי הראשון שהתקבל לבית-הספר התיכון לאמנויות תלמה ילין. על תולדות-חייו, על המפגשים, על הארצות שבהן חי, על משפחתו ועל אמנותו נהג לספר לתלמידיו, למכריו ולמוקיריו. בחודש נובמבר 2022 נערך מפגש בין חברי האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית וניהאד דבּיט בביתו המיוחד בעיר רמלה. אישיותו הנעימה, המקבלת, הפכה את המפגש עימו לחוויה. בשיחה למדנו על המילגה ללימודי-אמנות, שבזכותה הגיע לסופיה, בירת בולגריה, על מסעדה בשם "רמלה״, שהקים שם, על מפגשיו עם אנשים שונים ומגוונים, על החזרה ארצה ובעיקר על אהבותיו- משפחתו, יצירתו ותוכניותיו לעתיד.

ניהאד היה אמן רב-תחומי, שעסק בעיקר בפיסול מחוטי-מתכת ובהוראה. תלמידיו הרבים מעידים על מקצועיותו ועל חביבותו. העבודה עם חוטי-מתכת היא מעין רישום תלת-ממדי, כשהקווים המשתלבים מכילים בתוכם את החלל (הרקע), ויוצרים פסלים קלילים ומרשימים. הוא הִרבּה ליצור פסלי סוסים, נשים, בעיקר גדולות-ממדים, ועצי-זית. חלקם מוצבים בחוצות-העיר. עבודותיו הוצגו בתערוכות במקומות שונים, ביניהם: יפו, רמלה, ירושלים וניר-עוז, ונמצאות באוספים פרטיים רבים, בארץ ובעולם. פסלי הסוסים שלו מוצבים, בין-היתר, ליד הטרה-סנטה ברמלה (סוס מחוטי-מתכת עם ראש מורם) וליד המנזר הפרנציסקני בנצרת (סוס עם רגל מורמת).

עץ-הזית הוא עץ ים-תיכוני טיפוסי, שנהפך לסמל לשאיפה לשלום. ניהאד יצר פסלים מרובים כאלה. מידת הגודל שלהם נעה בין מיניאטורות לפסלי עצים בגודל טבעי. העץ והענפים נוצרים מחוטי-מתכת, והעלים מריקועי-מתכת, שמחוברים לגזע ולענפים. מדובר בתהליך המצריך מיומנות, השקעה וסבלנות מרובה, כשאלפי העלים מחוברים אחד אחד לגזע ולענפים. הפסל הידוע ביותר שלו נקרא: "חלומו של עץ-הזית", ונוצר בשיתוף-פעולה עם האמנית הירושלמית רות הורם ז"ל. הפסל ניצב בכיכר-וינגייט שבטלביה, במפגש-דרכים בין היישוב היהודי, היישוב הערבי והיישוב הנוצרי, ומהווה סמל לרצון לשלום, (הוא נוצר בעבור קרן "רעות וראות", שתומכת, בין-השאר, באמנים לקויי-ראייה). פסל נוסף של עץ-זית ניצב בחיפה, בואדי ניסנס, בפינת רחובות הואדי ונסריה, לשם ערך כל שנה סיור מודרך במסגרת פסטיבל עץ-הזית.

פסל "הרקדנית" (2015) מוצב ביבנה (בשדרות דואני פינת קדושי-קהיר). הדמות הסכמטית מצטיירת על הרקע, ומתכתבת עם ציורי-סלע קדומים. בנובמבר 2022 הציג דבּיט בסדנה לאמנות ביבנה את "שלא ירבה המלך סוסים לעצמו"- מיצב המחבר בין תקופות ומקומות, ומעלה את הרעיונות של צניעות והסתפקות במועט וכמו-כן את העובדה, שניתן להפוך זבל לאמנות. המיצב כלל רצפה עשויה משילוב של אריחים מעשה-ידיו, שנוצרו מגללי-סוסים. הגללים, המכילים מעצם-מהותם הרבה קש, משמשים כחומר-בנייה כבר אלפי שנים. הם נאספו ליד ביתו, ברמלה, נוצקו לתבניות, יובשו ונצבעו לפי דוגמא, שהייתה נהוגה במרצפות ישנות בתל-אביב. השם נלקח מספר דברים, פרק י״ז, פסוק ט״ז, שבו מצווה התורה על המלך: "רק לא ירבה לו סוסים."; אסור שיהיו למלך יותר סוסים מאשר הוא צריך למרכבתו.

כמה אופייני לניהאד דבּיט לבחור בפסוק, המתקשר לחיה האהובה עליו, הסוס, ולצניעות ולהסתפקות במה שצריך- תכונות שבהן ניחן.

עם לכתו בלא-עת, איבדנו רֵע ואמן דגול.

יהי זכרו ברוך!

ניהאד ז״ל: ״עבודת-אמנות אינה צריכה להיות ׳יפה׳- עליה לספר סיפור ולגעת.״ 

עוצב ונבנה ע"י יאלו עיצוב ובניית אתרים