להציל או להפקיר

בידי ממשלת ישראל הכוח והיכולת להחליט: האם להציל את החטופים החיים עכשיו או להפקירם לסכנת מוות מיידית

מאת: יוסי רוזנמן

תאריך: 06/05/2025

החטופים החיים מצויים בסכנת מוות מיידית והמדיניות הנוכחית רק הורגת אותם. על פי עדויות השבים: כל הפצצה וכל עיכוב בשחרורם, רק מגבירים את הסכנה, ככל שהלחימה מתקרבת לאזורים שבהם מוחזקים חטופים, כך גוברת תחושת האיום מצד השובים להתנהגות לא רציונלית מצידם, כזו שעלולה לפגוע בחטופים - המשך הפעילות הצבאית עלול גם להרוס את הסיכוי להשבת החללים ולגרום להם להיעלם לנצח בגלל הבעייתיות באיתור וזיהוי לאחר קריסת מנהרות, שינויי תוואי הקרקע והיעדר מידע מודיעיני עדכני בעקבות המשך החיסולים בצמרת חמאס.

זו ״הטרגדיה האישית של 22 משפחות״ - כך הכריזה לפני מספר ימים חברת הכנסת טלי גוטליב; היא איננה מסוגלת להבין שהטרגדיה היא ״טרגדיה לאומית״ של כולנו, הטרגדיה הנוראה שידענו מאז הקמת המדינה, טרגדיה שקרתה לעם שיש לו מדינה וצבא; בהכרזתה הזדונית והצינית, גוטליב לא רק גורמת להפקרתם של החטופים החיים, היא פוגעת ומחריבה את מה שנותר מערכי המדינה עליה גדלנו וגידלנו את ילדינו.

יצא שכרו בהפסדו

התמונות הקשות שעולות מעזה לא משאירות ספק. גם אלה שבקהילה הבינלאומית שהצדיקו את תגובתנו הראשונית לטבח ה-7 באוקטובר, מתחילים לרקוע ברגליים והאמריקאים בראשם, כאלו שלמדו את לקח מלחמת וייטנאם; הפצצות ועוד הפצצות, פגיעה באוכלוסייה אזרחית - לא רק שאינם מועילים, הם אפילו גורמים לעליית סף הנחישות של הצד השני, בתוך כך, חמאס לא ייכנע לתנאים שכאלה; כאשר מראים ילדים ממררים בבכי בעת חילוץ גופות מתוך ההריסות - הם ההבטחה לנחישות שלהם להמשך לבוא, כי כך נראה העתיד מבחינתם, ונראה שהם לא טועים - נוכחנו לדעת זאת לאורך כל שנות קיומנו במדינה. כיבוש הרצועה כולה לא ישנה זאת - גם אם הוא אפשרי; אם קודם תכלית הלחימה מבחינתם הייתה הישרדות, המהלך שקורה כעת בעזה, עלול בהמשך להתמקד בגרילה ונקמה - דבר שעלול להתחיל בחטופים ואחר כך בכוחותינו; חמאס ימשיך לפעול כמחתרת רצחנית לוחמת שעלולה לגבות מאיתנו את המחיר הגבוה של עוד הרוגים ופצועים.

גם אם נניח לרגע, ונתייחס למי שמאמין בתוכנית טראמפ לטרנספר העזתים מעזה - איך בדיוק מתכוונים ליישם אותה ללא הפסקת הלחימה? אותם מאמינים מפנטזים על ניקוי הרצועה מפלסטינים ומייחלים ליישובה בידי יהודים, כי זו מבחינתם המטרה הקדושה והאמיתית - הזדמנות היסטורית שאולי לא תחזור; הם מפנטזים וחושבים על אותם ימים של מלחמת ששת הימים, בה הצבא השתלט בתוך מספר ימים על שטחים שלמים; האם מישהו באמת חושב שלזה התכוון טראמפ? והאם הוא יתן יד למה שנראה הזוי לחלוטין? הרי את העסקה האמיתית עושה טראמפ עם הערבים ולא איתנו, וראינו זאת רק לאחרונה. המאמינים בהזיה צודקים בכל הקשור ל״הזדמנות ההיסטורית״, אבל הם טועים ב״אופייה״, זו אמנם ההזדמנות האחרונה לדורות קדימה - חובה יהיה להוכיח שלנראטיב הציוני של ״מדינה יהודית שוחרת שלום״, בלב מזרח תיכון מוסלמי, קיים תוקף אמיתי. מכאן שקיימים רק שני מסלולים: ״מסלול הכוח״ ו״מסלול התבונה״; ממשלת ישראל, כידוע, בחרה בראשון; המשמעות היא ״בידוד משתק״ מחוץ ו״התפוררות החברה הישראלית״ מבפנים. מחוץ - תמונות של הרג ילדים ומשפחות בעזה, גורמות להקטנת זוועות ה-7 באוקטובר אצלנו; ממשלת ישראל רק מאמתת בהצהרותיה את החשדות באשר לכוונותיה, משום שבסופו של יום אולי נראה כאן ניצחון, אבל לא ה״ניצחון המוחלט״ המיוחל; הדבר מלווה במחיר גבוה כל כך ש״יצא שכרו בהפסדו״, או כפי שאומר הביטוי ״עוד ניצחון כזה ואבדנו״ - ״ניצחון״ שעלול להוביל לבידוד עולמי ולעוד סנקציות חונקות.

בקטנה

זה הסיוט שרודף את הרוב המכריע של הישראלים, שרואים לנגד עיניהם מדינה שהוקמה בדם יזע ודמעות, מדינה של ערכים, של רעות, אחווה וערבות הדדית - מתמוססת ומנושלת ממהותה. 600 ימים שהאוחזים בהגה השלטון מפקירים חטופים חיים שהצליחו עד כה לשרוד ואף לשלוח לנו אותות חיים ממעמקי המנהרות החשוכות בהן הם נמקים.

כבן לשורדי שואה, שנולד במדינה, שתרם וממשיך לתרום לדבר שיקר לליבו - המדינה, אני יכול להרשות לעצמי לומר: מדינה שאינה מחזירה את חטופיה מהגיהינום, היא לא אותה מדינה בה גדלתי, הטפתי וחינכתי את ילדיי; מי בממשלה שמעט חמלה בליבו, חייב לעצור את כלי המשחית שפוגע אנושות בערך העליון של חיינו, חייב לעשות הכל כדי לשמר את שנותר מהמדינה הפצועה, המדממת שזועקת לעזרה, שכל רצונה הוא להשיב את הבנים הביתה. ממשלת ישראל שכמעט 600 ימים אינה עושה את הפעולה האנושית, המוסרית, הערכית, היהודית והישראלית הנדרשת - להשיב את חטופיה בעסקה כוללת אחת; להפסיק לשלוח חיילים לעוד ועוד סבבים למלחמה שאין לה תכלית; חיילי מילואים שנשחקים, שנדרשים למשימות בלתי סבירות בעליל, אשר מאויימים על ידי מפקדיהם שיישלחו לכלא אם לא יתייצבו להגנה על המשך כהונתה של הממשלה שבידה הכוח והיכולת להחליט: האם להציל את החטופים החיים עכשיו או להפקירם לסכנת מוות מיידית.

לכתבה כפי שהתפרסמה ב״יבניתון/ גדתרון/ גן יבנהתון״, גיליון מספר 1753, 20/05/2025