אל תשליכני לעת זִקנה

כך הפכה קצבת הזקנה בישראל לסמל של הזנחה ממוסדת ואובדן ערכים

בשבוע האחרון פרסם המוסד לביטוח לאומי נתון קשה ומטלטל: כשני מיליון אזרחים בישראל חיים מתחת לקו העוני, מאות אלפים מהם קשישים • מדובר במספרים שאינם רק סטטיסטיקה, אלא מציאות יומיומית של מחסור, ויתורים כואבים וחיים של הישרדות • בזמן שמציאות זו הולכת ומחריפה - שכר חברי הכנסת זינק ב־4,563 שקלים לחודש • קצבת הזקנה הבסיסית עלתה בשיעור מביש של 43 שקלים ליחיד ו־65 שקלים לזוג - עלייה שאינה מכסה אפילו חלק קטן מהאינפלציה השנתית • הפער הזה אינו טעות - הוא תוצאה של מדיניות ארוכת שנים

מאת: יוסי רוזנמן

תאריך: 15/02/2026

החלטה אחת הובילה לנזק מתמשך שנמשך כבר יותר משני עשורים; מאז שנת 2003, מצבם הכלכלי של גמלאי ישראל הולך ומידרדר בעקביות. באותה שנה שונו כללי ההצמדה של קצבת הזקנה: במקום הצמדה לשכר הממוצע במשק - מדד שמשקף את רמת החיים הכללית - הוצמדה הקצבה למדד המחירים לצרכן בלבד; רפורמה זו, שכבר אז עוררה ביקורת ציבורית חריפה, יצרה שחיקה מתמשכת בערך הקצבה. במציאות בה יוקר המחיה בישראל נחשב מהגבוהים בעולם המערבי, הקשישים הם הראשונים להיפגע. מדובר באוכלוסייה שברובה חצתה את גיל ה-80 ובה שיעור גבוה של חולים, נכים, עריריים ובעלי מוגבלויות - אלה אנשים שאינם יכולים ״להדביק פערים״, לשפר הכנסה או לשנות מסלול; הם תלויים בהחלטות המדינה - והמדינה הפנתה להם עורף.

תמונת מצב מדאיגה - המספרים הרישמיים
נכון לדצמבר 2025, כ־12% מאוכלוסיית ישראל הם קשישים - סה״כ 1,148,132 מתוכם, רק 202,136 זכאים להשלמת הכנסה, וכ־391,479 זכאים לקצבת סיעוד; המשמעות הקשה היא שעשרות אלפי גמלאים, בעלי פנסיה נמוכה אך ״גבוהה מדי״ לפי הקריטריונים, נותרים ללא רשת ביטחון אמיתית. ללא הרפורמה שנעשתה לפני 23 שנים, קצבת הזקנה הבסיסית יכולה הייתה להיות כיום גבוהה במאות שקלים בחודש. סכום שהיה עושה הבדל של ממש בין קיום בכבוד לחיים של חרדה כלכלית מתמדת.

כשהקשישים נאלצים לעבוד - ולא מבחירה
נתוני התעסוקה בקרב הקשישים חושפים את עומק הבעיה. שיעור התעסוקה בקרב גברים קשישים הכפיל את עצמו בתוך שני עשורים - מ־15% ל־30%; בקרב נשים הנתון קפץ מ־5% ל־22%. אלו אינם נתונים המעידים על מימוש עצמי או קריירה שנייה, אלא על מצוקה כלכלית עמוקה שמאלצת אנשים לעבוד גם בגיל שבו הגוף והנפש כבר עייפים.
עוד עולה מנתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת - גמלאים שעבדו שנים ארוכות וזכאים לתוספת ותק ביטוחי של 50% הם גם אלה שקיבלו את ״בשורת״ ההעלאה האחרונה: 65 שקלים בלבד. בני 80 ומעלה קיבלו 103 שקלים. קשה להאמין שזו הדרך שבה מדינה מתגמלת אזרחים שעבדו, שילמו מיסים ובנו את יסודותיה.

יריקה בפרצופם של האזרחים הוותיקים
העלאה של 43 שקלים אינה ״עדכון״ ואינה ״הצמדה״ - היא עלבון; זו יריקה בפרצופם של יותר ממיליון קשישים. בזמן שחברי הכנסת מעלים לעצמם את השכר באלפי שקלים בלי כל בושה - אזרחים ותיקים נאלצים לבחור בין תרופות, מזון וחימום; המוסד לביטוח לאומי מציין תוספות ושינויים, אך מתעלם מאוכלוסיות שלמות, בראשן ה״עולים״ המבוגרים שעלו בעליה הגדולה של תחילת שנות התשעים, אלה שלא הצליחו לצבור ותק ביטוחי מלא ונידונו לקצבה חלקית ובלתי מספקת.
בעשור האחרון עלתה הקצבה הבסיסית מ־1,531 שקלים ל־1,838 שקלים - תוספת של כ־300 שקלים בלבד, בזמן שמחירי מוצרי היסוד עלו בכ־40%. מאז חקיקת החוק בשנת 2003 עלתה הקצבה ב־789 שקלים בלבד, בעוד שהשכר הממוצע במשק זינק מ־6,877 שקלים ל־15,098 שקלים בשנת 2025; גם שכר המינימום ממשיך לעלות ובצדק - עם זאת, צורם לראות שהוא גבוה פי כמה מקצבת הזקנה.

בקטנה
המסקנה הברורה היא שנדרש כאן שינוי חקיקה עמוק, אמיץ וערכי; כזה שיתקן את העוול המתמשך ויחזיר את ההצמדה לשכר הממוצע במשק; חשוב להבין שקצבת הזקנה אינה נדבה - זו זכות בסיסית. מדינה שאינה מכבדת את אזרחיה הוותיקים פוגעת לא רק בהם, אלא בעצמה. הגיע העת להפסיק להשליך את אזרחי ישראל לעת זִקנה ולהתחיל לאפשר להם להזדקן בכבוד. מדינה שמפקירה יותר ממיליון אזרחים ותיקים לעוני, לחרדה כלכלית ולוויתורים יומיומיים על תרופות, מזון וחימום - בוחרת במודע לשחוק את יסודותיה המוסריים. זה אינו כשל טכני, אלא החלטה פוליטית ארוכת שנים; הזדקנות בכבוד אינה טובה או נדבה - היא זכות בסיסית וחובה מוסרית של מדינה לאזרחיה.

לכתבה כפי שהתפרסמה ב״יבניתון/ גדרתון/ גן יבנהתון״, גיליון מספר 1789, 15/02/2026