כותרת
> C;
1/1

אירועי תרבות דצמבר 2021 וינואר 2022

קרא/י עוד

ערוץ הטלוויזיה הקהילתית בסכנת הכחדה!

קרא/י עוד

יומן האיגוד לשנת 2021-2020 זמין לאיסוף במשרדי האיגוד

קרא/י עוד

מנכ"ל הכנסת ה-23: פני הדור כפני הכלב

סמי בקלש (60), שעד לא-מכבר שימש כמנכ"ל הכנסת, מספר בגילוי-לב כיצד נפלט בנעוריו מכל מסגרת אפשרית, כולל בית-ספר לעבריינים, מעיד על עצמו כי אינו איש פוליטי, אך נזהר בלשונו, וחושב כי חברי-הכנסת מייצגים את כל שכבות העם. ריאיון עם מי שהתנדבות ונתינה לקהילה הן חלק מאישיותו.

מאת: מאיר חוטקובסקי

"אילו יכולתי לחזור במנהרת-הזמן לתחנות-חיי, הייתי מאוד רוצה שאבי יזכה לראות אותי בהישגיי ובמעמד שאליו הגעתי", אומר סמי בקלש, עד לא-מכבר מנכ"ל הכנסת ה-23, בסיום הריאיון עמו, שבו פרש את מסכת-חייו.


פגישתי עם בקלש מתקיימת במשרד של מנכ"ל חברה קדישא ברעננה, שבעבר שימש כמנהלה. "היום אני על תקן יועץ מתנדב, ומסייע להנהלת חברה קדישא בכל אשר אני מתבקש." ואכן, שיחתנו מופרעת מדי-פעם, כאשר עובדים או נותני-שירות מגיעים לבקלש לקבל הנחיות, או לתת דיווחים. "אני כרגע בתקופת צינון מתפקידי כמנכ"ל הכנסת, וכל פעילויותיי בחברה קדישא ובעמותות אחרות נעשות בהתנדבות מלאה."

היסטוריה משפחתית
משפחת בקלש, זוג הורים ושלושה ילדים, עלו ארצה מאורוגוואי בשנת 1969, ונקלטו במעון-עולים בבאר-שבע. "הייתה לנו בעיה לגור ביישוב שלא ליד הים, כפי שהתרגלנו באורוגוואי. הגענו ארצה כשהוריי די מבוססים, כך שיכלו לרכוש דירה בסמוך לחוף הים, בבת-ים." בקלש היה בן 9 בהגיעו לארץ עם הוריו ועם שתי אחיותיו, המבוגרות ממנו. אביו של בקלש נולד בישראל. בהיותו בן שנה הוא נלקח בידי סבו של בקלש לאורוגוואי. "סבי היה פעיל בלח"י. הוא היה חבלן. לאחר פעולה מבצעית נגד האנגלים וחשש לחייו כנקמה, הוא הוברח לאורוגוואי. סבי הקים שם את סניף בית"ר. אבי הכיר את אמי באורוגוואי, לאחר שמשפחתה ברחה מפולין בתחילת מלחמת-העולם השנייה."

נעורים
כילד, לא סבל בקלש ממחסור כלשהו. הוא קלט את השפה העברית במהירות, והיה הראשון מבני-המשפחה שדיבר עברית שוטפת. "אבי, עד יומו האחרון, לא ידע בדיוק את השפה. הקליטה שלי כילד הייתה די קלה. כמי שהגיע ממדינה שהייתה מובילה בכדורגל העולמי, הייתי מאוד מבוקש בין ילדי השכונה." בקלש ולימודים לא התחברו ביחד. "הייתי ילד מאוד אנרגטי. מאוד חסר-סבלנות, מאוד פעיל, ופחות לומד", הוא מבהיר. את רוב זמנו בילה בקלש על חוף הים. "אהבתי לחתור בחסקה. בשלב מסוים הייתי עוזר מציל."

בקלש הצליח לסיים את בית-הספר היסודי, ונשלח ללימודי הכשרה מקצועית. "שלחו אותי לבית-הספר בחולון ללמוד מכונאות-רכב. זה היה מעין בית-ספר של עבריינים. סילקו אותי משם, כי הייתי ממש חסר-סבלנות; עם פעילות-יתר."
"האם ניתן להגדיר אותך כמי שהיה נער בעייתי?", אני שואל.
"לא", משיב בקלש. "אנרגטי. אני חושב, שנער בעייתי מוגדר כגנב, כצורך-סמים וכו'."
"אך ציינת, שנשלחת לבית-ספר של עבריינים", אני מדגיש. "נכון", משיב בקלש, "הגורמים או המוסדות שהיו אמורים לטפל בנערים מסוגי לא ידעו לנווט אותם למסגרות המתאימות", הוא מבהיר.
בקלש הועבר לפנימיית "הדסה נעורים", אך גם משם נפלט. "אני חושב, שחוסר-השקט שלי הוא מולד. הייתי צריך להוציא את האנרגיות שלי בכל-מיני צורות." בכיתה י' עזב בקלש את הבית ועבר לימית. "עבדתי שם כמפעיל טרקטורים." לאחר שנה חזר לביתו וניסה להוציא בגרות אקסטרנית בבית-הספר "אנקורי", אך גם שם זה לא הלך. "בית-הספר היה צמוד לחוף הים של תל-אביב, והפיתוי של הים גבר על הלימודים."

רעננה
בשנת 1978 עקרה משפחת בקלש מבת-ים לרעננה. "סבי וסבתי עלו ארצה בשנת 1976, והיה חסר להם הבית הפרטי, כפי שהורגלו באורוגוואי. הוריי חיפשו בית פרטי במחיר שפוי, שיוכל להכיל את כל המשפחה המורחבת. ואכן, הבית ברעננה היה 'מציאה', ללא משכנתא צמודה; בית יפהפה ברחוב דוד אלעזר, עם גינה." בעבור בקלש הייתה העקירה לרעננה מעט טראומטית. "הילדות שלי בבת-ים הייתה עשירה. אפילו עשירה מאוד. כשהגענו לרעננה, כנער בוגר לפני התגייסות לצבא, אנרגטי ואוהב בילוים, מצאתי פה תרדמת. זה כאילו לרדת ממהירות של 180 קמ"ש ל-60 קמ"ש", הוא מתלהב. כבת-ימי שספג את חוכמת הרחוב, נדהם בקלש מה'חנונים' הרענניים. "ידעתי לזהות ולהבחין בדברים, שלי נראו טריוויאליים בהחלט." וזה נמשך גם כשהיה כבר אב. "באחת הפעמים הלכתי עם בני לשחק כדורסל", הוא מספר. "שמתי לב, שאחד הנערים פוזל אל הטלפונים שלנו שהונחו בצד, ומתקרב אליהם. צעקתי לו שיתרחק מהם. בני נדהם. הוא לא הבין איך חיברתי את הדברים. הסברתי לו, כי כבת-ימי אתה יודע לזהות תנועות של אחרים ואת הכוונות שלהם."

צבא ולימודים
בהגיע מועד גיוסו של בקלש לצבא התנדב לצנחנים. "רציתי להוכיח שאני אחר. הייתי בהחלט בחור נורמטיבי. לא הייתי עבריין. לא גנבתי, לא עישנתי סמים, לא נהגתי ללא רישיון. שום רבב לא דבק בי." בעת שירותו נפצע בקלש באופן קשה- דבר שחייב אותו לתהליך-החלמה ארוך בן מספר חודשים. "סמדר, חברתי דאז ואשתי היום, לקחה אותי כפרויקט, והקדישה שעות רבות מזמנה כדי שאשלים את הבגרות. ואכן, סיימתי בגרות במקצועות אחדים."

עם שחרורו מצה"ל, בעידוד הצבא, הצטרף בקלש למכינה קדם-אקדמית באוניברסיטת בר-אילן. "סוף-סוף נמצא גורם שידע לתעל את האנרגיות שלי. סיימתי תואר בראיית-חשבון. לא התמקדתי במספרים היבשים בלבד; עניינו אותי הנושא העסקי והנושא הניהולי. זו גם הסיבה שהוצאתי תואר נוסף- בכלכלה וניהול." בעת לימודיו נבחר בקלש לעתודה ניהולית בפרויקט שיזם דוד ברודט, ששימש אז כסמנכ"ל כספים בתעשייה האווירית, והפרויקט נקרא על-שמו "נערי ברודט". המיזם ביקש לייצר עתודה של מנהלים, שיהיו בדרגה המקצועית הגבוהה ביותר, ושיצורפו לחברות הציבוריות והממשלתיות.

הפריצה המקצועית
העבודה וההתמחות בתעשייה האווירית לא נמשכו זמן רב. הוועדים חששו לפגיעה בקידומם של העובדים הקבועים, והניחו מקלות בגלגלי הפרויקט של סמנכ"ל הכספים ברודט. אף שהמיזם לא האריך ימים, משתתפיו נעשו מבוקשים ביותר. "קיבלתי הצעה מהמועצה להסדר הימורים בספורט לשמש כסמנכ"ל הכספים שלה", מספר בקלש. האירוניה בקבלת התפקיד הזה הייתה, שבקלש הפסיק להתעניין בכדורגל. וכל-כך למה? "כסמנכ"ל להסדר הימורים וספורט", הוא מבהיר, "קיבלתי כרטיסים לכל אירוע ספורט שהתקיים במדינת-ישראל ומחוצה לה. ברגע שהדבר נהפך לעיסוק מקצועי, איבדתי עניין בכדורגל. אני ממעיט בצפייה בטלוויזיה במשחקים, ואיני אוהד קבוצה כלשהי." עוד טרם הגיעו לגיל 30 פרץ בקלש בקריירה מקצועית, שרק גרמה לו להמריא מעלה-מעלה. "לאחר ששימשתי כסמנכ"ל המועצה להסדר הימורים, המשכתי בתפקידי סמנכ"ל בחברות גדולות נוספות, ועם הזמן שימשתי גם כמנכ"ל של חברות להשקעות ואחרות."

בקלש צבר תאוצה בתפקידיו והצלחה רדפה הצלחה. תפישתו המקצועית נבעה מההכרה של ראיית התפקיד. "בענפים שבהם עבדתי- גם כמנהל-כספים מעולם לא הסתכלתי על התפקיד מבעד למספרים. תמיד הייתי חייב לחבר את השטח למספרים, ללמוד את הסביבה העסקית ואת הענף כולו", הוא מציין, וממשיך בלא-מעט ענווה: "אני חושב שגם כישורי-הניהול שלי הם מולדים- דבר שסייע לי המון."

התנדבות ונתינה
בקלש מציין שהוא ישן חמש שעות בלבד ביממה. "הדבר קשור לרמות ולכמות האנרגיות הטבועות בי. אני חייב להכיל עוד 19 שעות ביממה. אני זוכר, שמהיום שבו השתחררתי מהצבא תמיד התנדבתי בכל-מיני מקומות, לא משנה איפה. וגם היום, כשאני בכנסת, בתקופת צינון, ביקשתי שיחפשו לי עמותות, שזקוקות לסיוע של מתנדבים, כדי למלא לי את היום, וכדי לתת את הנתינה שאני רוצה לתת. אני חושב, שנתינה ועזרה הן דבר חשוב ביותר, וכל אדם חייב שתהיינה לו התכונות האלה."

בעת ששימש בקלש כסמנכ"ל הכספים של המועצה להסדר הימורים, 'קלט' אותו עוזי כהן ז"ל, ששימש כסגן ראש עיריית רעננה. "אני חייב להודות, כי לעוזי כהן היה חלק גדול בחיי באשר לסיוע לנזקקים. הוא מצא במהרה את דרכו אליי, וביקש כספים בעבור אתרי-הספורט ברעננה." כהן דחף את בקלש להפעיל את כל הכישורים שבהם ניחן, והביא לכך שבקלש יהיה חלק מחבורה של אנשי-עסקים ובעלי משרות בכירות, הנפגשים בכל יום שישי בבוקר בלשכתו של כהן. "הפעילות שלנו הייתה למען נזקקים ו/או בעלי קשיים שונים, ולא משנה אם הם תושבי רעננה או לא, יהודים או לא יהודים. כהן הדהים אותי בראייה הציבורית שלו ובצורה שבה מימש את העשייה הציבורית, וזה ממש חיבר אותי אליו." בשלב יותר-מאוחר ביקש כהן מבקלש לשמש כגזבר במערכת הבחירות המקומיות. "אני אמנם בדעותיי איש ימין, אך מעולם לא הייתי פעיל פוליטי, או חבר במפלגה כלשהי", הוא מדגיש. עם-הזמן התבקש בקלש לשמש חבר בוועדות השונות בעירייה, והוא עשה זאת וממשיך לעשות זאת בהתנדבות, ברצון ובמקצועיות עד עצם היום הזה.

חברה קדישא
עד לא-מכבר שימש בקלש כמנכ"ל של חברה קדישא ברעננה, היחיד בארץ בתפקיד כזה שאינו איש דתי. "הקשר שלי עם חברה קדישא מאוד מעניין ומיוחד. זה החל לפני קרוב לעשרים שנה. באותה העת שימשתי כדירקטור בחברות פיננסיות רבות." חברה קדישא, בראשותו של יואל עזרזר, נמצאה לפני ביקורת של רשם-העמותות לצורך קבלת אישור לניהול תקין. עזרזר, המנכ"ל, חשש שהחברה לא תעבור את הביקורת, ופנה ליועץ-המשפטי של החברה, כדי לבקש סיוע בנושא. "חבר-ילדות שלי, שאנו כמו אחים, עו"ד אלי ברוידא, ששימש כעורך-הדין של חברה קדישא, פנה אליי בבקשת טובה- לסייע לחברה בהכנה לביקורת. מובן שנעניתי, והקמנו, בעזרת יועץ-השקעות, מערך-השקעות של ממשל תאגידי תקין, הנחינו את העובדים כיצד להתנהל נכון והחברה עברה את הביקורת של רשם העמותות."


בקלש חזר לעיסוקיו, ולא עבר זמן רב והוא נקרא שוב לדגל. "החלה לפתע חקירה משטרתית של התנהלות בלתי-תקינה ובלתי-ראויה בכספי העמותה בידי המנכ"ל לצרכיו האישיים." העמותה נכנסה לכאוס ולמשבר תהומי. יחידת לה"ב 433 המשטרתית, המופקדת על המלחמה בפשיעה החמורה, הארצית והבינלאומית, ובשחיתות הציבורית ובפשע המאורגן בישראל, הגיעה למשרדי העמותה, והחרימה את כל מחשבי החברה וספריה, ונעצרו עובדים. "כידוע, לא ניתן לעצור פעילות של חברה קדישא", מציין בקלש. "מה? יפסיקו לקבור מתים בעיר? חבר בוועדת-ההשקעות בחברה קדישא, ששימש גם כחבר בעמותה, פנה ליו"ר, מאיר קצין, וציין לפניו, כי יש להם היכרות עם אדם שמסוגל לייצב את החברה ולהמשיך לתת שירות לתושבי-העיר. ואכן, פנו אליי, על-מנת שאחלץ את חברה קדישא מהשיתוק, שאליו היא נקלעה." בקלש הפשיל שרוולים, ונכנס בכל המרץ להבריא את החברה. הוא גילה אי-סדרים מהותיים: חלקות-קבורה, שנקנו מראש, לא הופיעו ברשומות כלל. "דבר ראשון, החזרתי את קיום ההלוויות, עשיתי סדר במערכות-המידע במחשבים, מחזרתי חומרים שלקחה המשטרה, ובניתי את כל התשתית מחדש מלמטה-למעלה." התוצאה- בקלש התמנה באופן רשמי כמנכ"ל החברה.

"כיצד התקבלת לחברה קדישא כאדם חסר כל זיקה לדת?", אני שואל אותו. "אכן, גם לי מוזרה הקבלה של חוגים דתיים בחילוני, כולל הרב יצחק פרץ, רב העיר. ואני חושב, שזו דוגמא טובה לכך שניהול הוא ניהול, והוא הדבר הנכון להתחשב בו, ולא בשום גורם שלא מן העניין." לנושא הניהול אגיע גם בהמשך, כשאתייחס למינויו של בקלש לתפקיד של מנכ"ל הכנסת.


נסיקה מקצועית
במקביל לתפקידי-הניהול הרבים בחברות ובארגונים גדולים, שאף בקלש להתמקצעות בנושא הדירקטוריונים. "התאהבתי בנושא הדירקטוריונים, וחתרתי בכיוון הזה. לימים גם הרצאתי במסגרות שונות, במשך 13 שנים, בקורסי-הכשרה במוסדות כמו מכללת בית-ברל ועוד. השתתפו בקורסים אנשים, שרצו להיות דירקטורים בעתיד, וגם כאלה שכבר שימשו כדירקטורים בפועל, וביקשו להשתלם בנושא." כמי שניהל קורסים להכשרת דירקטורים, השתתף בקלש בהכנה של ספר-נהלים בעבור מועצות-מנהלים בחברות שונות, ושמו יצא למרחוק. הוא התחיל להיות מוכר ומוערך בברנז'ת הדירקטורים. "פנה אליי מנהל רשות החברות הממשלתיות, וביקש ממני שאתמנה כדירקטור ב'חמת', החברה הממשלתית לתיירות. זו חברה עם תקציבי-ענק של מאות מיליוני שקלים. הייתה נטייה לסגור את החברה, בשל הפסדיה הרבים ובשל ניהול כושל, ואני התבקשתי לבחון, אם יש עדיין הצדקה להשאירה פעילה." מי שהמליץ על בקלש היה משה כחלון, שר-האוצר באותה העת.
"האם הייתה לך היכרות אישית עם כחלון?", אני שואל את בקלש.
"לא", הוא משיב. "כפי שציינתי לפניך קודם-לכן, איני איש פוליטי."


מלבד חתימה של שר-האוצר על המינוי לתפקיד דירקטור בחברה ממשלתית, חייב גם השר הממונה על אותו המשרד לחתום על המינוי. "יריב לוין, שר-התיירות, זימן אותי למשרדו, על-מנת להכירני, לפני שהוא חותם על המינוי", מבהיר בקלש. "לאחר שחתם נתן לי יד חופשית לפעול ולהחליט על אישור סגירתה של החברה, אם אמצא לכך הצדקה. הגילויים שלי הביאו להתפטרות הדירקטוריון, שפעל באופן בלתי-ראוי, על גבול המישור הפלילי." בשלב הבא התמנה בקלש כיו"ר הדירקטוריון, והבריא את החברה, והיא המריאה מחדש. "אני מדגיש, שכל הזמן ראיתי לנגד עיניי רק את טובת החברה. הקשר שלי עם השר היה דרך עוזריו, שהעבירו לי מסרים ממנו. פעלתי לפי הבנתי המקצועית, ולעיתים- בניגוד למסרים שנרמזו לי." במהלך ארבע השנים, שבהן פעל בקלש בחברה הממשלתית לתיירות, הוא נפגש עוד פעם אחת בלבד עם השר, כשהלה הגיע למשרדו, כדי לסקר את פעילות החברה.


נכשל באזרחות
עברו שנתיים מאז סיים בקלש את הבראת החברה לתיירות ממשלתית, ואז קיבל שיחת-טלפון מאחד מעוזריו של יריב לוין, שביקש להיפגש איתו לכוס קפה. "וואלה, הייתי מבסוט- הנה עוד דירקטוריון בדרך, ואני אשמח למינוי." בקלש לא ידע, כי לוין כבר אינו משמש כשר-התיירות. בעת פגישתו עם עוזריו של לוין, נדהם בקלש לגלות, כי לוין הוא יושב-ראש (יו"ר) הכנסת. "מאחר שאיני מתעניין בפוליטיקה, בא לי הדבר בהפתעה. בכלל לא ידעתי מה זו כנסת, ומהו התפקיד של יו"ר הכנסת. בפעם הראשונה שהייתי בכנסת זה היה בכיתה ד'. בפעם השנייה- בגיל 60. את תהליך-החקיקה הכרתי משיעורי-אזרחות, אך לא מעבר לכך."

במהלך הפגישה עדכנו עוזריו של לוין את בקלש לגבי החדשות: לוין התמנה כיו"ר הכנסת, והוא מחפש מועמד ראוי לתפקיד של מנכ"ל הכנסת. "העוזרים סיפרו לי, כי מופעלים על לוין לחצים של חברי-כנסת ופעילים ממרכז הליכוד למנות איש משלהם לתפקיד, והם המליצו ללוין עליי. לא ידעתי בכלל מהו התפקיד הזה. לשאלתי למה נראה להם, כי אתאים לתפקיד, השיבו, כי מהיכרותם איתי הם יודעים, שיש לי כישורי-הניהול המתאימים, מאחר שאיני עושה את אשר מנחיתים עליי, אלא את מה שצריך, ולוין מחפש אדם כמוני." בקלש עדיין לא הבין את גודל המשרה שהוצעה לו. "באותו הרגע, כשהציעו לי את התפקיד, גיחכתי לעצמי ואמרתי בליבי: 'מה יש לנהל בכנסת; מה זו הכנסת, שצריך בכלל לנהל אותה?'. ביקשו ממני תשובה עד עשר בלילה."

המניפולציה של יושב-ראש הכנסת
בקלש התלבט. הוא חזר לביתו ברעננה, והודיע לסמדר, אשתו, כי הם יוצאים לבית-קפה בעיר, כי יש לו שיחה חשובה ודחופה איתה. "אני מפרט לסמדר את פרטי שיחתי עם עוזריו של יו"ר הכנסת, והיא, במין התבדחות, מציינת, כי יהיה עליה לרכוש עתה שמלות לאירועים ולטקסים, המתקיימים בכנסת." באותה העת התמנה בקלש לדירקטור בחברת סלקום כנציג העובדים- דבר שלא קרה מעולם במדינת-ישראל. "על כף-המאזניים עמדה הברירה להיות בדירקטוריון של סלקום, שזו עבודה סופר-מקצועית, שתפתח אותי מקצועית, או המינוי לתפקיד של מנכ"ל הכנסת, כשעדיין לא הבנתי את חשיבות התפקיד." לאחר שיחתו עם סמדר התקשר לעוזר הראשי של יו"ר הכנסת, הודה לו על האמון שנתנו בו, אך הודיע, שהוא דוחה את התפקיד. "בעשר ושתי דקות התקשר אליי לוין, ו'נזף' בי על שהשבתי בשלילה, מבלי ששוחחתי איתו בעניין, ומבלי שפגשתי אותו. הוא ביקש ממני להגיע למחרת בבוקר לפגישה במשכן-הכנסת." בקלש נענה להזמנתו של יו"ר הכנסת, הגיע למשכן, וכולו התפעמות. "יריב איש חכם. הוא ידע היכן לקבוע את פגישתו איתי. איני מהטיפוסים המתרגשים, אך המעמד ריגש אותי מאוד. כבר בכניסה, הרחבה הענקית עם שלל דגלי-המדינה, הליווי של משמר-הכנסת ולשכתו המפוארת של היו"ר, עשו לי משהו." בשיחתו עם לוין הציג לו יו"ר הכנסת את התזה שלו לגבי התפקיד של מנכ"ל הכנסת. "יריב סיפר לי על דחיית כל הלחצים הפוליטיים עליו מצד חברי מרכז הליכוד ועל החלטתו לבחור באדם מקצועי ולא מהתחום הפוליטי. הוא לא רצה עסקן. הוא רצה מקצוען, דווקא בעת הזאת שהקורונה השתלטה על המדינה."

"האם ידע לוין, שאתה ימני בדעותיך?", אני שואל.
בקלש צוחק: "הוא עשה שיעורי-בית באופן הכי יסודי שיכול להיות. הוא ידע את כל קורות-חיי, החל מסבי שהיה לוחם בלח"י. הוא הגיע מוכן באופן יוצא-מהכלל. כך אני גם מלמד בקורסי הדירקטוריונים- תמיד להגיע לישיבות מוכנים עם שאלות, עם סימונים בחומרים, עם הערות וכו'. יריב הוא מסוג המנהלים האלו."

מנכ"ל הכנסת
לאחר שיחתו עם לוין, יו"ר הכנסת, ניאות בקלש לקבל על עצמו את התפקיד. בישיבה לאישור המינוי בוועדת-הכספים חלק יו"ר הכנסת שבחים רבים לבקלש, ובין-היתר ציין: "בקלש מגיע עם פרספקטיבה רחבה מאוד של עולם-הניהול, מצד אחד, ושל מורכבות המגזר הציבורי, מהצד השני." הוא הוסיף, ש"לסמי הבנה משמעותית בתחום הפיננסי, עם שורה של תפקידים. אנחנו נכנסים לתקופה מאוד מאתגרת תקציבית, ואדם שיש לו ניסיון עצום בתחום הזה- זה בהחלט יתרון. לכן אני חושב, שהמינוי הזה יוכל להצעיד את הכנסת קדימה בהרבה מאוד מובנים. אני שמח, שאדם בא מכל התפקידים האלה להיכנס לשירות הציבורי ולתרום. יש גם בזה אמירה."

בקלש כמו בקלש- לוקח כל משימה ברצינות הכי גדולה, ולומד את התפקיד במהירות. "מילאתי את תפקידי בכנסת 13 חודשים. אחרי חודש כבר הכרתי את הכנסת לפניי-ולפנים; את כל המסדרונות, את הפרוזדורים, את המעברים הסודיים, את המחסנים, את החצר- הכול! הכרתי את הכנסת טוב יותר מאנשים הנמצאים שם עשר שנים." התפקיד של מנכ"ל הכנסת הוא תפקיד רם ועם עוצמה, עד כדי שחברי-הכנסת מבקשים את קרבתו של המנכ"ל. הוא האחראי, בין-היתר, על הצד הלוגיסטי במשכן, להקצעת החדרים לחברי-הכנסת, קובע את סוג הרכב שיקבל כל חבר-כנסת, נותן אישור אש"ל לנסיעות בתפקיד לחו"ל, אישור לשדרוג למחלקת-עסקים בטיסות ועוד.

"איך התמודדת עם דרישות חריגות של חברי-הכנסת?", אני שואל את בקלש.
"היה לי שיח-היכרות עם חברי-הכנסת. הכרתי אישית את רובם הגדול. נכון, הגיעו אליי בקשות חריגות, או הזויות, אך מהר מאוד הגעתי להבנה הראויה והנכונה מצידם ומצידי לגבי דרישותיהם. במקרים מסוימים התייעצתי עם היועצת-המשפטית של הכנסת ועם חשב הכנסת. תמיד ידעתי לנווט, כדי לא להגיע לעימות. אני רוצה להדגיש, שלא היו תלונות בנושא, ואת זאת ציין גם יו"ר הכנסת, שזו הפעם הראשונה שלא הגיעה אליו תלונה מגורם כלשהו על כך שאינו מרוצה.".

מינויו של בקלש אירע בתקופה רגישה של השתוללות הקורונה באופן בלתי-מבוקר בכל רחבי-הארץ, והיא לא פסחה על משכן-הכנסת. "בדיעבד, אני יכול לציין, כי בזכות השירות שהענקנו לחברי-הכנסת, מאומתים ולא-מאומתים, לא נעצרה אפילו הצבעה אחת, שזה היה דבר לא טריוויאלי, כי נתנו מענה הולם למצב שאליו נקלענו. זה קרדיט שאני לוקח לעצמי."


פוליטיקה ויושרה
במהלך שיחתי עם בקלש הוא חזר מספר פעמים על כך שאינו איש פוליטי, וכי מה שחשוב לו היא העשייה המקצועית. אני חייב להעיר, כי בקלש, למרות הכרזתו על עצמו כא-פוליטי, נזהר מאוד בלשונו. עלו בריאיון שמות של אישים בתפקידים ציבוריים, כמו: ראשי-העיר של רעננה, המוכרים לו היטב, חברי-כנסת ועוד, ואף לא מילת ביקורת שלילית נשמעה מפיו, על-אף שהצגתי לפניו פרטים לא-מחמיאים על-אודות אותם האישים. לשאלתי, אם תפקידו כמנכ"ל הכנסת לא עשה לו חשק לחשב מסלול מחדש, ובכל-זאת להשתלב בפוליטיקה, בקלש מגחך: "חס-וחלילה! חס-ושלום! זה מעולם לא משך אותי. אני יותר-מדיי ישר. אני יותר מדיי-הגון. אני לא אינטרסנט- אני ענייני. אלו תכונות ש'לא טובות' לפוליטיקאים. איני יודע להבטיח ולא לקיים."


"מה דעתך על חברי-הכנסת מהיכרותך איתם?", אני שואל.
בקלש: "מייצגים את העם על כל שכבותיו."
אני: "אמרת שאתה לא פוליטיקאי, ואתה עונה כמו פוליטיקאי…"

בקלש: "לפי תשובתי אתה אמור להבין הכול. העם שלנו הוא כמו יתר העמים בעולם; יש לו סוגי אוכלוסיות, סוגי התנהגויות, הגינות ולא הגינות, יושרה והיעדר יושרה. נציגי-הציבור שלנו הם כמו הרכב העם שלנו."

את פניו של בקלש מעטר כתם-לידה, שלא ניתן להתעלם ממנו, למרות הזקן האופנתי סטייל BeardStache, שהוא מגדל. לדבריו, הכתם מעולם לא הפריע לו- גם בילדותו וגם בנעוריו. "באחת הישיבות בעיריית רעננה, שבה השתתפתי, סיפר ראש-העיר חיים ברוידא, ש'חטפתי' את סמדר, הנערה הכי יפה ברעננה. ואכן, יצאתי איתה וגם התחתנתי איתה, כך שהכתם ממש לא הפריע לי. להיפך, הוא חיזק אותי", מדגיש בקלש.

לזוג בקלש שלושה ילדים. הוא עדיין אינו סבא. "הלוואי שזה יקרה בקרוב!", הוא אומר. סמדר, הרעיה, היא אשת-חינוך. "אשתי היא יועצת-חינוכית. ההתמחות שלה היא המחוננים של רעננה. היא גם מועסקת במכון ויצמן בתוכנית 'אלפא' למחונני-על."

בקלש נמצא בתקופת צינון עד סוף השנה האזרחית, לאחר שהוחלף במנכ"ל כנסת חדש, שמינה יו"ר הכנסת הנוכחי, מיקי לוי. לדבריו, הוא ממשיך להיות אנרגטי, ואינו מוותר על פעילות גופנית, כמו רכיבה על אופני-הרים וסקוטש, וכמו-כן הוא בחיפושים אחר 'מעשים טובים'. "כמי שהזמן בידו כרגע, פניתי למאיר קצין, יו"ר העמותה למען האזרח הוותיק ברעננה, וביקשתי ממנו להתנדב בעמותות, שבהן הוא לוקח חלק. קצין קפץ על המציאה, והסכים שאתחיל בעמותה למען האזרח הוותיק. אני מתכוון ללמוד את העמותה, ואפילו להתקדם לוועד-המנהל שלה, ולאפשר 'לנצל' את היכולות שלי ולתרום מהן. אני רוצה להמשיך וליהנות ממה שאני עושה; ללכת לישון עם חיוך."

לכתבה המקורית ב"דעתון" מיום 14 באוקטובר 2021

בקלש: "אני רוצה ללכת לישון עם חיוך."

בקלש: "אני חושב, שחוסר-השקט שלי מולד."

 בקלש (משמאל) לאחר מינויו כמנכ"ל הכנסת, עם יו"ר הכנסת (באמצע) ועם יו"ר ועדת-הכספים.

עוצב ונבנה ע"י יאלו עיצוב ובניית אתרים