סמי פנקס: אני איש של אנשים. זה ממש בדמי!

בין הכינור לצנחנים, מהחולות לשדות-הקטיף: המסע של סמי פנקס

סיפורו של איש-הציבור הוותיק מכוכב יאיר, שגדל בבית מוזיקלי, ונהפך למרדן "סלוני", משקף את ההיסטוריה הישראלית: מהפשרות הכואבות של רעייתו, צילה, בבאר-שבע ועד להנהגת סיירת-גמלאים של בנות וּבני 80 פלוס, שמצילה את החקלאות הישראלית.

מאת: מאיר חוטקובסקי

צילומים באדיבות סמי פנקס

תאריך: 19/03/2026

בשעה שש וחצי בבוקר, כשרוב תושבי כוכב יאיר עדיין שקועים בשינה, סמי פנקס כבר נמצא ב"מרכז האתגרי" ביישוב, ממתין ליד אוטובוס מלא גמלאים. היעד אינו טיול פנאי, אלא משימה חלוצית בשדות-השפלה, בשדות-הנגב, או בשדות-הצפון. סמי פנקס בן ה-76, בעבר מנהל המתנ"ס והקאנטרי-קלאב היישובי, הפך, מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", עם חבריו המתנדבים לקטיף החקלאי לקבוצה חברתית תוססת.

"בתזמורת שהקים אבא ניגנו יחדיו ילדי-השכונה וילדי שכבות

מבוססות יותר, וזה חיבר בינינו."

סמי נולד ב-1949 במחנה-עולים בחיפה להוריו, ששׂרדו את השואה בבולגריה. אביו ז"ל, מוזיקאי מחונן שעסק ברכש ביטחוני למען המדינה הצעירה, היה דמות דומיננטית בחייו. המשפחה השתקעה בשכונת רמת-הטייסים בתל-אביב, שם שימש האב כמורה לנגינה, והקים תזמורת-נוער, שחיברה בין ילדי-השכונה לילדים משכבות מבוססות יותר של רמת-חן. "זה היה מדהים!", נזכר פנקס, "ילדים מכל הרקעים ניגנו יחד." הוא עצמו ניגן בכינור במשך שמונה שנים, לצד נגינה על גיטרה ומפוחית.

בתיכון החלה לבצבץ רוח-המרד שלו. פנקס היה פעיל בצופים ובנוער-העובד-והלומד, אך זכור במיוחד כמי שהנהיג את "החברה הסלונית" בבית-הספר. בפורים ארגן להקה, שניגנה מוזיקה לריקודים סלוניים– דבר שהיה אסור אז במוסד. כשמנהל בית-הספר הפסיק את המסיבה, נשלח פנקס למשרדו לשבועיים. "ישבתי שם כמו מומיה מהבוקר עד הצוהריים, הוא לא דיבר איתי כלל", הוא מספר בצחוק. העובדה שגם בלט כספורטאי מצטיין בריצה למרחקים ארוכים מנעה את סילוקו מבית-הספר.

"הוא פרח, ולי היה מאוד קשה! בלי משפחה..., עולה ויורדת

עם סלי-קניות ותינוקת ביד."

עם גיוסו, התנדב פנקס לגדוד 890 של הצנחנים, מתוך שאיפה לשירות "מאתגר". הוא השתתף באחדות ממלחמות-ישראל: ההתשה, יום-הכיפורים ומלחמת-לבנון הראשונה, ואף נפצע קלות, כשעלה על מוקש. קשריו עם חבריו-לנשק נשמרים זה יותר מחמישים שנה, והוא אף מארגן בעבורם טיולים משותפים, התנדבויות ומפגשי "פרלמנט" קבועים בביתו.

לאחר שירותו הצבאי ולאחר נישואיו ירד פנקס לבאר-שבע ללימודי מדעי-ההתנהגות וכלכלה, וכיהן כיו"ר אגודת-הסטודנטים באוניברסיטה. המעבר לדרום היה כרוך בוויתור עצום מצד רעייתו, צילה, תל-אביבית שורשית. "הורדתי את אשתי בלילה, כדי שלא תראה את חולות-המדבר", הוא משחזר בבדיחוּת-הדעת. "בשנות השבעים", הוא מוסיף, "לא היה שם הרבה." בעבור צילה הייתה המציאות קשה. "הוא פרח, ולי היה קשה. מאוד קשה!", היא מספרת על השנים, שבהן גידלה את בנותיהן לבדה, בשעה שסמי שהה במילואים ממושכים, ועבד בשעות בלתי-שגרתיות. "בלי משפחה..., עולה ויורדת עם סלי-קניות ותינוקת ביד", היא נזכרת בכאב.

נראֶה שהאצן של-העבר אינו יכול לעצור, והוא נהפך, למעשה,

ליזם חברתי בלתי-נלאה.

ב-1988 עברו לכוכב יאיר. צילה, שראתה תחילה רק את האבק ואת תחילת הבנייה, אמרה: "מהפח אל הפחת!", אך לאחר ביקור נוסף ביום גשום, כשהבחינה בגגות האדומים שמסביב, השתכנעה להישאר. כאן בנו את ביתם, ומאז הם שם.

עיקר עיסוקו של פנקס היה בתרבות-פנאי-ונופש. לצורך כך הקים חברה, העוסקת בניהול, הקמה וייעוץ לפרויקטים בתחום הפנאי– קאנטרי-קלאבים, בריכות-שחייה ומרכזים קהילתיים. הוא שימש כמנכ"ל החברה ההסתדרותית למרכזי תרבות וספורט, המפעילה רשת של 16 סניפי-ספורט ומרכזי שיט ימי בשדות-ים.

פנקס שימש חבר מועצת-היישוב בשנים 1993–1998, והוביל יחד עם צוות-היגוי, ששימש כוועדת-ספורט, את שדרוג בריכת-השחייה הקיצית ביישוב ואת הפיכתה לבריכה מקורה. בהמשך אף יזם, עם ראש-המועצה המכהן, את השלמת מבנה המתנ"ס, הכולל את משרדי המתנ"ס ואת חדר-הכושר. בכך הפך המקום לקאנטרי-קלאב יישובי, המהווה מוקד לפעילות חברתית-קהילתית– "לב המקום".

"הפרישה לגמלאות לא מצאה אצלי בית"

הפרק המשמעותי ביותר בחייו של פנקס כיום הוא מיזם ה"קטיפים", שנולד מהצורך להציל את החקלאות הישראלית לאחר ה-7 באוקטובר 2023. המיזם פועל בשיתוף-פעולה בין ארגון "לקט ישראל", האחראי על גיוס מתנדבים, על לוגיסטיקה ועל ליווי קבוצות (באמצעות מורי-דרך), לבין המתנ"ס המקומי. מורת-הדרך אלונה גלבוע, תושבת היישוב, ועינב רוזנבלום, רכזת-הגמלאים, מתאמות מול ״לקט ישראל״ את מועדי ההתנדבות ואת מיקומם, וסמי עצמו משמש כנציג המתנ"ס ואחראי על הארגון ועל הקשר בשטח.

הנתונים שמציגה "סיירת-הגמלאים" של כוכב יאיר–צור יגאל מרשימים את החקלאים. "בניגוד לקבוצות-נוער, שבאות לשחק– אנחנו באים לעבוד!", קובע פנקס, שהגיל אינו מרתיע אותו. מבחינתו הוא אפילו יתרון. "הפרישה לגמלאות לא מצאה אצלי בית", הוא מבהיר. הגרעין הקבוע של הוותיקים מונה כ-40-30 מתנדבים, כ-75 אחוז מהם נשים. והמדהים מכול הוא הגיל: בקבוצה חברים מתנדבים מעל גיל 80. "יש כאלה שממתינים בקוצר-רוח ליציאה להתנדבות, ומשכימים קום לפני היציאה ב-06:30 בבוקר", מספר פנקס. ביום-קטיף אחד במושב קלחים הצליח צוות של 16 איש בלבד לארוז 11.5 טון של כרוב וכרובית– הישג מרשים בכל קנה-מידה.

"הפעילות הזאת מעניקה לנו שלושה דברים: עיסוק משמעותי בסיוע לחקלאים, עשייה לנשמה ומרקם חברתי-קהילתי, המפחית בדידות."

מיזם ה"קטיפים" נהפך במהירות למנוע חברתי בעבור הגיל השלישי. הקבוצה, המכונה "מתנדבי כוכב יאיר–צור יגאל", נהפכה למארג חברתי, הכולל: מפגשים משותפים וקבוצת וואטסאפ תוססת להחלפת חוויות ומתכונים. עד כה ביצעה הקבוצה 17 התנדבויות ביישובי-העוטף, בצפון ובבסיסים צבאיים.
הלכידוּת הזאת הגיעה לשיאה בערב קולינרי חגיגי בסגנון "פוטלאק", שבו הביא כל מתנדב מנה, שהכין מהתוצרת שנקטפה. "סלטים, כרוב, כרוביות, פשטידות, מנות מתוקות ועוד– כמיטב הקולינריה. זה היה מדהים וטעים, והכול תוצרת כחול-לבן", מתאר פנקס, שבעצמו גילה משיכה למטבח בשנים האחרונות. הפעילות הזאת מעניקה לו ולחבריו שלושה דברים: עיסוק משמעותי בסיוע לחקלאים, עשייה לנשמה ומרקם חברתי-קהילתי, המפחית בדידות.

בהזדמנות הזאת סמי פנקס קורא לתושבים נוספים להצטרף למיזם החלוצי והחשוב.

"הגיע הזמן שינוח!"

למרות ההתלהבות, צילה, רעייתו של סמי, העוסקת כיום באמנות ובפיסול בבטון, מביטה על המירוץ הבלתי-פוסק שלו בדאגה מהולה בהערכה. "אני חושבת, שהגיע הזמן שהוא ינוח. הוא עושה יותר מדיי!", היא פוסקת, אך מודה בכנות: "אם הוא מפסיק– אנחנו רבים. עדיף שילך לקטיפים שלו– זה עושה לו המון נחת." כשהוא נשאל על הדור הצעיר, הוא מצביע בגאווה על בני-הנוער ביישוב, שמרביתם פעילים בתנועות-הנוער – בצופים ובבני-עקיבא – ושותפים לפעילויות התנדבותיות שונות בקהילה, בצד אימוני-כושר לקראת גיוסם לצה"ל, בעיקר ליחידות קרביות ולשירות משמעותי.

סמי פנקס, אב לשלוש בנות וסב לארבעה נכדים, המגדיר את עצמו כ"סבא אוהב ומפנק", אינו מתכוון לעצור את פעילותו. המסע שלו – מהכינור ברמת-הטייסים ועד לטונות הכרוב בשדות – הוא עדות חיה לכך שרוח-ההתנדבות והצורך בקהילה אינם פוקעים עם הגיל, אלא רק משנים את צורתם.