״כנופיות מטעם השלטון״ מול ״משמרות-המהפיכה״

במפגש-חירום בזום, שקיים יאיא פינק, נחשפו עדויות מטלטלות על רדיפה פוליטית, על הטרדות בבתים פרטיים ועל תחושת הפקרה מצד המשטרה. אך, בצד הפחד, עלה קול ברור של התארגנות אזרחית חדשה, שמסרבת להיכנע למצב, ומנהלת קרב על דמותו ועל מהותו של הבית הישראלי.

מאת: מאיר חוטקובסקי
תאריך: 27/02/2026

הדמוקרטיה תחת מתקפה: "יש הבדל תהומי בין מחאה לגיטימית לבין פעילות של בריונים, הנשלחים, בעידוד השלטון, לפגוע באחרים."

יאיר (יאיא) פינק, פעיל שמאל חברתי ופוליטי, הוא כיום אחד ממובילי המחאה למען שוויון בנטל, ובנוסף– הוא מכהן כראש סיעה ואגף צדק חברתי בהסתדרות. יאיא פתח את מפגש-החירום בזום בהבהרה חדה לגבי המציאות הנוכחית בחברה הישראלית. לדבריו, יש הבדל תהומי בין מחאה לגיטימית לבין פעילות של בריונים, הנשלחים, לדבריו, בעידוד השלטון לפגוע באחרים. "יש הבדל גדול בין אנשים, שמפגינים כאנשי-אופוזיציה אל מול שלטון דורסני, ובין אנשים שנשלחים, בתמיכת ובהוראת השלטון, לפעול נגד אחרים", הדגיש פינק. הוא הזהיר, כי אם יצליחו לטלטל את העמוד הדמוקרטי של המדינה, יהיה הבניין כולו בסכנה, והשווה את פעולת ה"כנופיות", כהגדרתו, לשיטות הנהוגות במשטרים דיקטטוריים, כמו באיראן.

הטירור בפתח הבית: "רוב שוחר-שלום דומם הוא רוב לא רלוונטי...

רלוונטי זה לצעוק בחזרה!"

העיתונאית לוסי אהריש שיתפה בתחושותיה הקשות לגבי קבוצת גברים, שהגיעה אל סף-דלתה. "איני יודעת כמה הגיוני זה היה יכול להיות, שאני אלך לדברר את המדינה, בזמן שאני מותקפת בבית", אמרה בכאב. אהריש תיארה, כיצד "מכונה משומנת" פועלת ברשתות, כדי לבצע לה דה-לגיטימציה, וקראה לציבור להפסיק להיות "רוב דומם". "רוב שוחר-שלום דומם הוא רוב לא רלוונטי... רלוונטי זה לצעוק בחזרה!", הצהירה.

גם העיתונאית העצמאית לירי בלוק שביט תיארה חוויה דומה של פלישה לטריטוריה הפרטית שלה, שהותירה טראומה אצל ילדיה. שביט סיפרה, כיצד היא נאלצת לתזמן את הגעתה הביתה, כדי לא להיתקל במטרידים בחוץ. "ההרגשה היא, שפולשים לך לטריטוריה, וכאילו פרצו לך לבית", תיארה את היומיים של אחרי ההטרדה. למרות האיומים החוזרים, הבהירה לירי: "הם לא הולכים לשבור אותי, ואני לא הולכת להוריד את הראש!"

הווסטים הצהובים תופסים את מקום המשטרה: "אנחנו אזרחים, יש לנו כוח!"

בתגובה לחוסר האמון במשטרה, קמו "משמרות הסיוע האזרחי". חן גילד, ממקימי המשמרות, הסביר, כי היוזמה קמה מתוך צורך בשטח, לאחר שהמשטרה בחרה, לדבריו, צד. "נגמר העידן, שבו הבריונים משחקים מול שער ריק... אנחנו לא פוחדים מהם!", הכריז גילד. המשמרות פועלים בנוכחות שקטה אך נחושה, במטרה להחזיר את תחושת-הביטחון למוחים, ולאלץ את המשטרה לחזור ולבצע את תפקידה. גילד הדגיש, כי כל אזרח יכול להצטרף, בלא קשר לניסיון קודם: "אנחנו אזרחים, יש לנו כוח!"

הפן המשפטי: "מלחמת-אזרחים בחסות החוק? אנחנו מקימים לעצמנו מדינה בתוך מדינה, כי המדינה זנחה אותנו!"

עורך-הדין גונן בן-יצחק, ממייסדי מערך "עוטף עצורים", סיפר על חוויותיו האישיות– מרדיפה ברחוב ועד התעלמות המשטרה מקריאותיו לעזרה. "אנחנו נמצאים בתוך הידרדרות לתוך מלחמת-אזרחים, כי יש אנרכייה!", הזהיר בן-יצחק. לטענתו, "החולצות החומות" של השלטון מורכבות לעיתים מאנשים עם עבר פלילי משמעותי, שמקבלים גיבוי מהדרגים הגבוהים. לשיטתו, הדרך היחידה להתמודד עם המצב היא להקים מערכות אזרחיות אלטרנטיביות: "אנחנו מקימים לעצמנו מדינה בתוך מדינה, כי המדינה זנחה אותנו!"

מסר של אחדות: "מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך...

תקווה היא תוכנית-עבודה."

למרות התמונה הקשה, סיימו המשתתפים במפגש-החירום בנימה של אופטימיות זהירה. לוסי אהריש הזכירה, כי "הטוב מנצח", וכי אסור להתייאש. יאיא פינק סיכם את המפגש במסר של אחדות: "מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך... יש עם מי להיאבק, ויש על מה להיאבק!". הוא קרא למעבר מ"אני" ל"אנחנו", והבטיח, כי העבודה התשתיתית, שנעשית מאחורי-הקלעים, תייצר את חומת-המגן הנדרשת מול מה שהוא מכנה ״כנופיות-השלטון״.