תקווה מההונגרים והלקחים לישראל

הבחירות בהונגריה הביאו שינוי, ואיתו– תקווה חדשה לעם ההונגרי. בזום עמוס ומעורר-השראה, שנערך ביום שלישי, 14 באפריל 2026, בערב, התכנסו מאות משתתפים, כדי לנתח את הניצחון ההיסטורי של פטר מגיאר ומפלגת-טיסה על ויקטור אורבן, אחרי 16 שנות שלטון רצוף של אורבן.

מאת: מאיר חוטקובסקי

תאריך: 15/04/2026

המפגש בזום, שאותו הנחה יאיא פינק, שודר גם ברשתות, והתמקד בהשוואה בין "המודל ההונגרי" – שהיווה השראה לחלקים מהימין הישראלי – למציאות הפוליטית בישראל, לקראת הבחירות הקרובות. המסר המרכזי: ייאוש אינו תוכנית-עבודה, ואופטימיות היא עמדה פוליטית חזקה. המשתתפים הדגישו, כי השינוי אפשרי, אך דורש למידה, אחדות ואקטיביזם.

חברת-הכנסת אורית פרקש הכהן: "ראינו פאסט-פורוורד של 13 שנים קדימה – 'מדינת-מאפיה'"
חברת-הכנסת אורית פרקש הכהן, יושבת-ראש ועדת הבינה המלאכותית בכנסת, ומי שביקרה בהונגריה עם חבר-הכנסת יואב גינוסר, פתחה את הדיון. היא תיארה את הביקור כ"פאסט-פורוורד" למצב בישראל, אם תימשכנה הרפורמות: "הגענו לבודפשט, פגשנו אנשי-עסקים, שדרים ששללו להם רישיונות, בעלי עמותות; ראינו שחיתות עמוקה, בוטה, בולטת, שפשוט הגעילה את ההונגרים. זה מה שגרם לשינוי בבחירות האלה."

פרקש הכהן הדגישה את ההבדלים בינינו לבינם: בישראל השופטים עדיין "אבן-נגף" עצמאית, והרפורמה המשפטית טרם הושלמה. היא ציינה, כי האופוזיציה ההונגרית התאחדה מסביב למגיאר – מועמד מהימין הליברלי, שתמך בעבר באורבן – תחת הסיסמה: "מאפיה סטייט".
"הוא בא מתוך המפלגה של אורבן״, מסבירה פרקש הכהן, ״לקח את הדגל ההונגרי ואמר: 'אני פטריוט לא-פחות מאורבן, אך אני לא מושחת!'. הוא דיבר על נזק כלכלי, על בריחת מוחות, על קריסת המטבע, ופנה לצעירים."

לדבריה, "ישראל עדיין לא שם", אך האתגר הוא להסביר לצעירים את הנרטיב של שחיתות ושל שוויון בנטל. היא סיימה באופטימיות זהירה: "ישראל לא אחרי 16 שנות שלטון רצוף, והשופטים עדיין חוסמים. הצעירים עשו את המהפיכה שם– פה זה האתגר, אך אפשר ללמוד."

פרופ' יניב רוזנאי: "בישראל עלול המצב להיות חמור יותר, אך יש לנו כלים טובים יותר."

פרופ' יניב רוזנאי, שגם ביקר בהונגריה, הוא מנהל משותף במרכז לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן. הוא התמקד בדבריו באיומים על תקינות הבחירות. הוא ציין, כי השינויים המבניים של אורבן (זכות-הצבעה לפזורה, שרטוט מחוזות, שינוי שיטת-הבחירות) חמורים יותר מאשר אצלנו, אך בישראל האיומים "אד-הוק" – אלימות בקלפיות, דיפ-פייק, AI – עלולים להיות קשים יותר. "בהונגריה יום-הבחירות היה שקט״, הוא מבהיר, ״דקה עד דקה וחצי בקלפי. אין תורים, אין שלטים, אין התפרעויות. אצלנו? אני חושש, שהמצב יהיה חמור הרבה יותר."

רוזנאי הדגיש את היתרונות הישראליים: חברה אזרחית חזקה, (שאין כמותה בהונגריה), שומרי-סף עצמאיים ובית-משפט עליון. האיחוד האירופי שימש "שכבת-הגנה" שם– משהו שאין לנו.
"זה בר-תיקון; לפיטר מגיאר היה קשה יותר– הוא קיבל שני-שלישים. אצלנו אין חוקה נוקשה, והמערכת עוד לא נהרסה לגמרי."
רוזנאי קרא להתנדבות לקראת הבחירות: "הלקח הכי חשוב– אל תיתנו לאורבן/נתניהו לקבוע את סדר-היום."

טל שניידר: "הונגריה הייתה מודל לחיקוי; עכשיו זה מודל של תיקון."

טל שניידר היא עורכת-דין, עיתונאית ובעבר בלוגרית, והיא גם כתבת פוליטית-מדינית בעיתון ״זמן ישראל״. שניידר ניתחה את ההתערבויות הזרות, והבחינה בין התערבות פוטין (דיקטטורית) לטראמפ, (שמתייחס לאזרחי-העולם כאל "נתינים אמריקנים"). טראמפ שלח את סגנו, ואיים בסיוע כספי, אך זה הגיע מאוחר מדיי.

"הציבור ההונגרי פשוט אמר: 'זה העסק שלנו!', מדגישה שניידר. ״בישראל? אני מתקשה לִצפות, אך צריך להתכונן לכל תרחיש, כולל וידאו-קמפיין, או איומים באשר לסיוע ביטחוני."
שניידר ציינה, כי נתניהו לא פרסם הודעה בעברית לאורבן, והדיפלומטיה הישראלית כעת "בגירעון"– צריכה להתחנן לקשרים עם מגיאר דרך יהודי-הונגריה הליברלים. היא סיכמה: "הונגריה הייתה מודל לחיקוי; עכשיו זה מודל של תיקון."

ד"ר יונתן לוי: "הונגריה שונה, אך המסלול דומה, והניצחון של מגיאר מוכיח – אפשר!"

ד"ר יונתן לוי, חוקר במכון מולד ובקרן ברל כצנלסון, המתמקד בחקר דמוקרטיה ובנסיגה דמוקרטית, הסביר, כי הונגריה היא "דמוקרטיה חלולה" יותר מישראל; התקשורת כמעט כולה בשליטת אורבן, שיטת-הבחירות מעוותת, בתי-המשפט ממושמעים. עם-זאת, ישראל הולכת באותו המסלול– "ריקון הדמוקרטיה חוק אחר חוק."
"לא אמרנו, שזוֹ דיקטטורה כמו רוסיה, אך אם ניתן לכך עוד שנים אחדות– אנו עלולים להגיע לשם!", הוא מדגיש.
ד״ר לוי הופתע מהניצחון של מגיאר (כמו רבים), אך הדגיש את הסיבות: מגיאר קישר שחיתות לבעיות יומיומיות (יוקר-מחיה, בריאות, חינוך), לא נגרר אחרי תעמולת אורבן, והזהיר מראש מפני דיפ-פייק. "אם ההונגרים לא התייאשו– לנו אין פריבילגיה להתייאש."

פיטר קרקו, אנליסט הונגרי: "המסר של תקווה + חיסון נגד תעמולה."
פיטר קרקו, אנליסט פוליטי בכיר מהונגריה, סיכם (בהקלטה באנגלית) את הקמפיין של מגיאר: ״מגיאר – ׳אאוטסיידר מבפנים׳ – היה כריזמטי, צעיר, פנה לצעירים, והציג את עצמו כפטריוט האמיתי. הוא הזהיר מראש מפני ׳סרטוני AI׳ ודיסאינפורמציה רוסית/טראמפיסטית. קרקו הדגיש: "אנטי-אינקומבנטיות [יציאה נגד המכהן–מ.ח.] תמיד מנצחת בסוף– גם אחרי 16 שנים."

משתתפי-המפגש: "כן, יש היתכנות לתקווה, אך נדרשת עבודה."
המפגש בזום היה שיעור מעשי באופטימיות פוליטית. כל המשתתפים – פינק, פרקש הכהן, רוזנאי, שניידר, לוי וקרקו – הסכימו: הניצחון ההונגרי מוכיח, ששינוי אפשרי– גם אחרי 16 שנים של "דמוקרטיה חלולה". ישראל נמצאת במצב טוב יותר (חברה אזרחית חזקה, שופטים עצמאיים, כלי-תקשורת מגוונים יותר), אך האיומים על תקינות הבחירות ועל שחיתות דורשים עירנות.

יש דברים משותפים לנו ולהונגרים: אחדות (כמו באופוזיציה ההונגרית), קישור בין שחיתות לבעיות יומיומיות (יוקר-מחיה, ביטחון, מילואים), לא להיגרר אחרי תעמולה. יש להוביל, במקום זה, את סדר-היום, ולחזק את החוסן הציבורי נגד דיפ-פייק ודיסאינפורמציה.

היתכנות לתקווה? בהחלט כן. כל הדוברים ביטאו אופטימיות זהירה אך נחושה: "אם ההונגרים הצליחו– גם אנחנו יכולים!", הדגיש לוי.

"ייאוש אינו תוכנית-עבודה", חזר המנחה, פינק. 
״הניצחון של מגיאר – מועמד מהימין, שגייס ליברלים וצעירים – מוכיח שאפשר לנצח ׳מבפנים׳ את המערכת, בלי להתנער מערכים דמוקרטיים.״
מפגש-הזום לא היה רק ניתוח של המצב– הוא היה קריאה לפעולה.

בעוד חודשים אחדים תיערכנה הבחירות בישראל. ההונגרים הראו: אפשר. עכשיו זה תלוי בנו.