טימישוארה- אסקפיזם במיטבו

ירושלים היא בירתה הנצחית של ישראל, וטימישוארה שברומניה חוגגת את בחירתה כבירת-התרבות של אירופה- תואר שהוענק לה בצדק רב בידי ארגון אונסק״ו. יופיה של העיר ניכר לא רק בגנים המטופחים, אלא בשפע סגנונות-בנייה, שנשתמרו מאות שנים והזוכים לשחזור תרבותי מוקפד, תוך שמירת העיצוב המקורי. אכן, לא לחינם מכונה טימישוארה ״וינה הקטנה״.

מאת: צביקה אידלמן (כתיבה וצילומים)
24/05/2024

שלוש שעות-טיסה מפרידות בין נמל-התעופה בן-גוריון לטימישוארה, העיר השלישית בגודלה ברומניה- לפי מספר התושבים. כשמדברים על פסק-זמן מהמתח המתמשך אצלנו ומקולות-המלחמה, זה בוודאי היעד הנכון. חמישה ימים הספיקו לי לתהות על קסמה של העיר, הנחשבת לבעלת איכות-החיים הגבוהה ברומניה; קל מאוד להתמסר לאווירה הנינוחה, לחוש את האוויר הצח, לשוטט בכיכרות הססגוניות, להתרווח על ספסל בפארק, ולבסוף- לקנח בארוחת-ערב משביעה עם כוס יין, לצהלת המקומיים.

עם ילידי-העיר נמנים השר-לשעבר ויו״ר איגוד יוצאי-רומניה בישראל, מיכה חריש, ד״ר מרטין סלמון, מנהל מכון-התרבות הרומני בישראל, והמנצח לסלו רוט- ממייסדי האופרה שלה. בטימישוארה נולדו גיבורי-תרבות מוערכים כג׳וני וייסמילר, הלא הוא טרזן הקולנועי, בלה לגוסי, שגילם את דראקולה, והפסל הנודע קונסטנטין ברנקוזי, ששמו יצא לתהילת-עולם, ובמרכז העיר מוצגת תערוכה מיצירותיו, שחלקן הגיעו ממוזיאונים ברחבי-העולם דוגמת הלובר. בית-האופרה המפואר בכיכר-הניצחון מהווה מקור לגאווה, ובפארקים, תחת כיפת-השמיים, מתקיימים חדשות-לבקרים מופעי תיאטרון ומוסיקה, המושכים קהל רב.

בטימישוארה פעלה קהילה יהודית מפוארת, שבשיאה מנתה כ-12,000 איש. חלקם עלו ארצה, כשגברו גזירות המשטר, והם נקלטו בירושלים ובגליל. כיום נותרו בטימישוארה מאות יהודים בלבד. בית-הקברות היהודי משתרע על שמונה דונמים, ויש גם שלושה בתי-כנסת, שאחד מהם פעיל כל ימות-השנה. במרכז הקהילתי פועלים חוגי-העשרה למבוגרים, לימודי השפה העברית ומקהלת-ילדים. בפוליטכניקום היוקרתי של טימישוארה, שעם בוגריו נמנים שני זוכי פרס נובל, לומדים 13,000 תלמידים. בלובי הכניסה מוצגת תערוכה, הנושאת את השם ״התנ״ך בהיבט ארכיאולוגי״, ובה עדויות לקיומו של הספר העתיק והקדוש הזה אלפי שנים. אחד הממצאים הוא קטע-עץ חרוט, שנחשף ב-1838 בשכונת סילואן (כפר השילוח בירושלים).

כיכר-הניצחון מאופיינת בבתים בסגנון הבארוק. הקתדלרה האורתודוכסית בולטת מעל כולם, ובסמוך לה נמצא אתר לזכר הרוגי המהפיכה נגד השלטון הקומוניסטי ב-1989. ראוי לציין, כי מטימישוארה יצאה המחאה, שהובילה לקריסתו של שלטון הרודן צ׳אוצ׳סקו, וזוֹ הייתה העיר הראשונה שהוכרזה כמשוחררת ברומניה משלטון מדכא זה. כיכר-האחדות הציורית, שתענוג לבקר בה, בעיקר בשל המבנים שעוצבו בסגנון אר-נובו (בצרפתית: Art Nouveau, ״האמנות החדשה״) ובתי-הקפה והמסעדות שמסביבה. כיכר-השחרור זוכה לתשומת-לב בעיקר בשל מדרחוב-המטריות (יש כזה גם בירושלים), היוצא ממנה ונחשב למקום שוקק ומתוּיָר.

הטראם (רכבת עירונית, הנעה על פסים חשמליים) הוא כלי-התחבורה המועדף, המאפשר הגעה זמינה לכל חלקי-העיר, בלא עיכובים וללא צפיפות. מומלץ לשוט על נהר בגה, החוצה את העיר; 40 דקות בסירת-מנוע תמורת שני ליי (המטבע המקומי) ולצלילי מוזיקה רומנית אותנטית. כדאי גם לא להחמיץ את רובע ג׳וזפין על בתיו הישנים, העוברים ״מתיחת-פנים״- בליל של סגנונות מתקופות-כיבוש שונות, שהטביעו את חותמן על העיר המגניבה הזאת.

תודתי למנכ״ל מכון-התרבות הרומני, ד״ר מרטין סלמון, למנהל אירועי ״טימישוארה בירת-התרבות האירופית״, מר אובידיו מגאן, ולחברת-התעופה היי-סקאי.

לכתבה כפי שהתפרסמה בכתב-העת ״ירושלים שלנו״, גיליון מס׳ 158,
אפריל 2024