לאן נעלמה הדוגמא האישית?

ישנם רגעים נדירים בחיי אומה, בהם צריך ושווה לשים לרגע את המחלוקות בצד, לראות את האור שבקצה המנהרה ולהוקיר ״תודה לכולם״, כי במילה תודה קיים גם מסר של ״אחדות״ • אחדות מתחילה ונגמרת במסר המועבר מנבחרי הציבור, אלה שאמורים להוות מודל לחיקוי לחברה כולה - לא כך היה בביקורו של נשיא ארה״ב בכנסת ישראל, וחבל

מאת: יוסי רוזנמן

תאריך: 31/10/2025

שנתיים חלפו מאז טרגדיית ה-7 באוקטובר - כל 20 החטופים החיים שנותרו שבו הביתה, הם עומדים על רגליהם, מחבקים את אהוביהם ומספרים את סיפורם - פצע ההפקרה לא הגליד, אבל הדימום פסק. כעת כולנו ממתינים שאחרוני החטופים החללים ישובו לקבורה בכבוד הראוי - על זה ורק על זה מצופה מהממשלה להתחיל ולנהוג בכבוד הראוי לכלל האוכלוסיה.
תמו הטקסים: טראמפ חגג בירושלים; טראמפ חגג בשארם א-שייח׳. המלחמה, שממשלת ישראל התכחשה לסיומה, הסתיימה רשמית.

לא ניצלו את המומנט
בטקס החגיגי שהתקיים בכנסת ישראל לכבוד נשיא ארה״ב דונאלד טראמפ - אוחנה, הרצוג ולפיד לא ידעו לנצל את המומנט.
יו״ר הכנסת אמיר אוחנה, דאג במזיד להזמין לישיבה המיוחדת של הכנסת את כל סגל א׳ מלבד שניים: נשיא בית המשפט העליון והיועצת המשפטית לממשלה. וכשיו״ר הכנסת מבזה בגלוי את נשיא העליון כולם מוחאים כפיים - מצופה היה מנשיא המדינה שיכול היה במקביל לדיון להוציא הודעה קצרה כמו:
״יו״ר הכנסת אמיר אוחנה טעה בתום לב כאשר שכח להזמין את נשיא בית המשפט העליון והיועמ״שית ואני בטוח שהוא מצר על הטעות״; נשיא המדינה חייב לבדל עצמו מהג׳יפה שמצטברת סביבו, כי אחרת הוא הופך לחלק ממנה. גם יו״ר האופוזיציה לפיד יכול היה לפתוח את נאומו במילים הבאות: ״כבוד הנשיא, עמיתים נכבדים. הרשו נא לי להוסיף לכל האישים שהוזכרו, גם את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שמשום מה הם לא נמצאים כאן״. כמה קל. כמה פשוט;

נשיא שונה
טראמפ הוא נשיא אמריקני שונה בכל ההיבטים; ההתמודדות שלו עם המזרח התיכון ועם הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שונה מכל מה שהגו ועשו קודמיו; טראמפ מתהדר בפתרון הסכסוך שאיש לא פתר לפניו, וזה מרתק - בורותו, שטחיותו, גסותו, הן הנשק שלו. נאומו בכנסת היה מביך, באורכו ובפטפטנותו - באמירות המרושעות שלו על קודמיו; טראמפ הוא גם המשיח וגם החמור שלנו. הוא ההיפך הגמור מאובמה ומביידן: אצלם המשמעת העצמית הייתה מופלאה; השפה עשירה וכל מילה במקומה; אצל טראמפ אין משמעת, השפה נמוכה והמילים הנכונות מוקפות בהרבה מילים מיותרות. אובמה וביידן הצטיירו כנשיאים חלשים, מורתעים, שרק העמיקו את הסכסוך במזרח התיכון, כזה שפגע ביציבות המשטרים בו - במקרה זה, נדמה ששיטת טראמפ עדיפה. במבט קדימה - הוועידה שכינס טראמפ בשארם א-שייח׳ נושאת בחובה פוטנציאל בממדים היסטוריים; פוטנציאל - עדיין לא מציאות. זהו אות פתיחה לתהליך שמכוון לא רק לשיקום רצועת עזה אלא לבניית קואליציה מזרח תיכונית חדשה, בהנהגת טראמפ - כספי הנפט הערבי ועליונות הכוח האמריקני, יהוו כעת הבסיס לקואליציה החדשה. ישראל תוכל להצטרף לתהליך, אבל איש לא יפנה לה מקום בשולחן הכבוד - יושבים שם טראמפ, שליטי סעודיה, קטאר, האמירויות וארדואן - שברגע זה נראים כ״הרכב מנצח״. כל המחמאות שהורעפו על נתניהו בכנסת לא שינו לרגע את תמונת המציאות כפי שטראמפ רואה: ״ביבי בסדר״, כי הוא קיבל בהכנעה את העסקה של טראמפ; נתניהו לא יוכל לתמרן לזמן ארוך בין שתי קואליציות, זאת שמקים טראמפ וזאת שמובילים סמוטריץ׳ ובן גביר; הביקור בירושלים, היה אומנם היום הטוב ביותר ביחסים בין טראמפ לנתניהו, אבל בשארם נזרעו המוקשים שבדרך.

בקטנה
ביקור טראמפ בכנסת ישראל אמור היה להיות סמל הממלכתיות והלאומיות, ובעצם מה קיבלנו? את ההפך הגמור מכך - זאת על כל פנים הייתה התחושה שחוו רבים מאזרחי ישראל שצפו באירוע; מצד אחד ראינו את שובם של 20 החטופים החיים, ומצד שני צפינו בחגיגה ההזויה בכנסת ישראל. מילא, הממשלה, אבל ישבו שם גם נשיא המדינה ואנשי האופוזיציה - האם המוח האנושי מסוגל להבין מצב בו עם שלם חווה אופוריה, הצפת רגשות וסולידריות, אל מול ממשלה שמשדרת ניתוק, ריחוק, הפרדה, פילוג ואנטי-ממלכתיות? עם יו״ר כנסת שתולש ממעילו את סיכת החטופים כאילו הסיפור נגמר, כאילו לא נותרו בעזה חטופים חללים, כאילו באקט השליפה ניתן למחוק טראומה של שנתיים ותאריך שכולנו לא נשכח לעולם; כאשר מסתכלים על שני צידי המסך - קשה להאמין ששניהם משקפים את אותו העם וקשה עוד יותר להבין לאן נעלמה הדוגמא האישית?

לכתבה כפי שהתפרסמה ב״יבניתון, גדרתון, גן-יבנהתון״, גיליון מספר 1773, 24/10/2025