מי יציל את הבית שלי

על חוק ההשתמטות, קריסת השוויון והסכנה המיידית לביטחון ישראל

משבר כוח האדם בצה״ל איננו תקלה נקודתית ואיננו גזירת גורל. זהו משבר עמוק ומתמשך, שנובע בראש ובראשונה מהחלטה פוליטית: להמשיך ולהכשיר השתמטות המונית משירות צבאי, גם במחיר של פגיעה ישירה בביטחון המדינה • מול אזהרות חד-משמעיות של הרמטכ״ל, מול זעקת הלוחמים, הפצועים והמשפחות השכולות - הממשלה בוחרת לעצום עיניים ולהעדיף הישרדות קואליציונית על פני אחריות לאומית

מאת: יוסי רוזנמן

תאריך: 30/01/2026

המחסור ההולך ומעמיק בכוח אדם בצה״ל נובע מהסירוב העיקש לגייס לצה״ל אלפי צעירים חרדים בריאים וכשירים; אלו אינם מספרים תיאורטיים, קיים מחסור של אלפי חיילים במערך הלוחם ובכללי, כאן ועכשיו. מי שמשלם את המחיר הם אותם לוחמים שמשרתים כבר שנים ארוכות במילואים, נשלחים שוב ושוב לחזית ושומעים כעת שגם זה ״לא מספיק״.

אזהרת הרמטכ״ל - והאדישות שמולה
הרמטכ״ל, רב-אלוף אייל זמיר, לא השתמש בלשון מרומזת. בהודעה נוקבת וברורה ששיגר לראש הממשלה, לשר הביטחון וליו״ר ועדת החוץ והביטחון, הוא התריע מפורשות מפני פגיעה קשה בכשירות המבצעית של צה״ל והזהיר גם מאסון ביטחוני ממשי שעלול להתרחש בתוך חודשים ספורים בלבד; זו לא פרשנות עיתונאית ולא הבעת עמדה פוליטית - זוהי קביעה של הדרג המקצועי הבכיר ביותר בצבא.
ובכל זאת, דבר לא זז. אין חירום, אין גיוס לאומי ואין שינוי כיוון - הממשלה אינה ממהרת להחליף את חוק ההשתמטות המוצע בחוק גיוס אמיתי, שוויוני וראוי. להיפך: בכירי המפלגות החרדיות, אריה דרעי ומשה גפני - ממה שניתן להבין ממוצא פיהם בוועדות הכנסת - כבר מבשרים לנו שבקרוב תושלם חקיקת ״חוק הגיוס״ בקריאה שנייה ושלישית; כל מי שציפה לצדק, לשוויון בנטל או לערבות הדדית - מתבקש כעת לחפש אותם במקום אחר.

פראיירים גם נלחמים - וגם מתחלפים
נדמה שחברי הממשלה כבר הפנימו את השיטה: אם חסרים חיילים, אז פשוט מאריכים את השירות לאותם ״פראיירים״ מוכרים - החילונים ואנשי הציונות הדתית - אותם לוחמים שמסכנים את חייהם מעל שנתיים, עוזבים משפחות, קריירה ועתיד וממשיכים להתייצב שוב ושוב כדי להגן גם על מי שבחר שלא לשרת כלל.
ומה עם המשפחות השכולות? ומה עם הפצועים בגוף ובנפש, שחוזרים לכנסת כל פעם מחדש, זועקים נגד העיוות המסוכן הזה? ומה עם נשות המילואימניקים שנשארות לבדן חודשים ארוכים, קורסות תחת הנטל הכלכלי והנפשי וזועקות מדם ליבן? האם מישהו באמת שומע אותן? או שמא גם הן הפכו לרעש רקע במאבק הפוליטי על תקציבים קואליציוניים?

חברה שמתפרקת מבפנים
מעבר לסכנה הביטחונית המיידית, מדובר בפצע עמוק בלב החברה הישראלית; תחושת אי-הצדק, ההפקרה והזלזול במי שנושאים בנטל - מחלחלת ומפוררת את האמון הבסיסי שבין האזרח למדינה. ממשלה שמוכנה להקריב את עקרון השוויון, את רוח צה״ל ואת ערך הערבות ההדדית - פועלת למעשה נגד עתיד מדינת ישראל. זו אינה התנהלות יהודית, גם לא ישראלית, לא ציונית, לא ערכית ובוודאי ובוודאי, גם לא מוסרית; מדינה שקיומה נשען על צבא העם, אינה יכולה להרשות לעצמה צבא של ״פראיירים״ ומנגד ציבור שלם שפטור מכל חובה - זהו מתכון בטוח שמוביל לשחיקה, למרד אזרחי שקט, ולבסוף גם לכשל ביטחוני.

בקטנה
הפוליטיקאים החרדים חוגגים את ״הניצחון המוחלט״ של חוק ההשתמטות, בזמן שהאינטרסים הקיומיים של המדינה נדחקים הצידה. הקואליציה, שמטלטלת מדינה שלמה מדחי אל דחי, שורדת בזכות תקציבי העתק חסרי התקדים המפוזרים ללא חשבון בין ובתוך המפלגות החרדיות, תוך הגנה עיקשת על ״לומדי התורה״, ולא על הלוחמים אותם ממשיכים להפקיר; בעיוות הזה אין מדובר רק במוסר - העיוות הזה מסכן בפועל את יכולתו של צה״ל להגן על גבולות המדינה ועל אזרחיה.
בסופו של דבר, ניתן לשאול את השאלה הפשוטה והכואבת: מי יציל את הבית שלי? מי יגן על המדינה כשאין מספיק לוחמים, כשמעמיסים עוד ועוד על אותם אנשים שנושאים על גבם את הנטל; חשוב להבין: כשהמנהיגות בוחרת בפוליטיקה קטנה על פני אחריות היסטורית, בלי חוק גיוס שוויוני, אמיתי ומחייב - לא ניתן יהיה ״לשמור על ביטחון המדינה״, לא תתאפשר ״לכידות חברתית״ ובוודאי גם לא מצב של ״תחושת שותפות גורל״ - מי שמתעלם מכך היום, עלול לגלות מחר שהבית כבר קרס.

לכתבה כפי שהתפרסמה ב״יבניתון/ גדרתון/ גן יבנהתון״, גיליון מספר 1787, 30/01/2026