פרופ' כרמלי: לנוע- התרופה הטובה ביותר

מה קורה לשריר שמתנוון, וכיצד הוא משפיע על תפקודו של האדם הזקן, ובעיקר על שיווי משקלו? מאיר חוטקובסקי קיבל שיעור בנושא מפרופ' אלי כרמלי (67), ספורטאי- רץ מרתון, רוכב על אופני-שטח, ובאחרונה עוסק גם בטאי צ׳י. שנים רבות חוקר פרופ' כרמלי את השריר המזדקן ואת מאפייניו באוכלוסייה מבוגרת. הוא החל את דרכו האקדמית כפיזיותרפיסט, והמשיך בלימודים מתקדמים במדעי-הרפואה, שימש בתפקידי-ניהול כראש חוג באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת חיפה, משמש כיועץ מחקרי לחברות סטארט-אפ, והיום נמנה עם הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת חיפה.

מאת: מאיר חוטקובסקי
06/01/2023

שיווי-משקל אצל מבוגרים

הסטטיסטיקה אינה משקרת; היא אולי אף מפחיתה מחומרת-המצב, כי לא הכול מדווח. בארץ מתרחשים כ-20,000 נפילות בשנה בקרב קהל-הקשישים. הסיבות העיקריות לכך הן ליקוי מסוים במערכות פיזיולוגיות, הקשורות בשיווי-משקל. נפילות הן הגורם החמישי לתמותה בגיל השלישי. "הנפילה היא גם נטל למשפחה, מאחר שהיא משבשת לה את החיים. זו תחילה של הידרדרות, שלעיתים-קרובות אין ממנה חזרה", קובע פרופ' אלי כרמלי. לדבריו, לשרירים יש תפקיד מרכזי בשמירה על שיווי-המשקל, ובמיוחד בגיל המבוגר. "השריר הוא איבר תנועתי, ובתוכו מערכות ביולוגיות מופלאות לביצוע תנועה, להתאוששות, לתיקון ולתחזוקה שוטפת״, הוא מסביר. ״התובנה המיכנית לגבי השרירים היא: USE IT OR LOSE IT (׳השתמש בהם, או שתאבד אותם׳). השריר צמא לתנועה. הוא זקוק לתנועה. חוסר-תנועה מוביל לסינגלים רבים, שסופם הוא ניוון, חולשה ואף מוות של סיבי-שריר. אלו הם הרקע והסיבה לחשיבות הרבה של העיסוק בפעילות גופנית." עוד נשוב בשיחתנו לחשיבות הפעילות הגופנית אצל האוכלוסייה המבוגרת.

הילד של אמא

"נולדתי בקיבוץ יפעת. הוריי היו חברי-הקיבוץ. אבי יליד-הארץ, ואילו אימי הגיעה לכאן מפולין בגיל שנה וחצי״, מספר כרמלי. ״יצאתי לאוויר-העולם שעה ועשרים דקות לפני לידת אחי-התאום." התאומים, אלי וגיל, המצטרפו לאחיהם הבכור, רענן, שנקרא על שם העיר רעננה. "בשנות ה-50 המוקדמות גרו הוריי ברעננה, והחליטו לקרוא לאחינו הבכור על-שמה." זמן קצר לאחר הולדת התאומים עזבה המשפחה את הקיבוץ, ולמעשה, עברו על כרמלי ילדותו ונעוריו בחיפה, בכרמל הצרפתי, לשם עקרה המשפחה, על-מנת לתמוך בסב-המשפחה, עקב בריאותו הלקויה. כרמלי מעיד, כי "המורים בבית-הספר תיכון-חדש ידעו לתת לתלמידים כלים למיצוי עצמם." הוא מודה בענווה, כי, כמי שהיה תושב בכרמל, קיבל חינוך 'אריסטוקרטי', וכי היה צמוד לאימו באופן יוצא-דופן. "הייתי הילד של אמא; הילד שאמא לימדה אותו לרקום, לתפור, לגהץ, לעשות כביסה, לתלות כביסה, ולקפל את הכביסה... הייתי ילד טוב." כשלמד בבית-הספר היסודי, היה כרמלי חבר בתנועת הצופים, ובימי התיכון היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד. "שימשתי כמדריך ומרכז שבט, גם בזמן היותי חייל. קיבלתי חופשה מיוחדת (חל"ת) לשם כך." עם גיוסו התנדב לנח"ל כמסלול טבעי במסגרת תנועת הנוער העובד, והיה חבר בגרעין לקיבוץ עין-זיוון שברמת-הגולן, הוא הוכשר כקצין, והיה ממקימי גדוד בט"ש 931 של הנח"ל.

התלבטות בבחירת המקצוע

בחירתו של כרמלי במקצוע הפיזיותרפיה נבעה מפציעה בכתף, שנגרמה לו מאימוני ג׳ודו בהיותו נער בתיכון. "בחופש הגדול בין כיתה י"א ל-י"ב הייתי במחנה של אימוני ג׳ודו בסחנה, ונפצעתי באזור הכתף. הייתי זקוק לפיזיותרפיה. אז עוד אפילו לא ידעתי לבטא את המילה ׳פיזיותרפיה׳ נכון. הפציעה הייתה מורכבת, ועשו לי טיפולים בכתפיים. התרשמתי מאוד מהמקצועיות ומהגישה החיובית של המטפלים. בהיותי בצבא תכננתי את עתידי, והתלבטתי בין עיתונאות, כי אהבתי מאוד לכתוב, (ואני אוהב לכתוב גם כיום), לבין פיזיותרפיה." בסופו-של-דבר נפלה הבחירה על לימודי-פיזיותרפיה במכון וינגייט, אך הלימודים החלו בקושי רב: "עצם הבחירה במקצוע-הפיזיותרפיה הייתה קצת יומרנית, כי לכל מחזור קיבלו רק כ-25 סטודנטים. לשמחתי הרבה, הצלחתי לעבור את המשוכות והתקבלתי. עם תחילת הלימודים גויסתי למילואים, ולאחר חמישה שבועות, כשחזרתי ללימודים, לא הבנתי מילה מאשר דיברו בכיתה. מושגי-יסוד באנטומיה ובפיזיולוגיה נשמעו לי כמו סינית. לקח לי זמן רב להדביק את החומר."

ריצה למרחקים ארוכים

משפחת כרמלי חיה ונושמת פעילות גופנית, והעיסוק בספורט מובנה באישיותם של בני-המשפחה. "כשהמשפחה עזבה את קיבוץ יפעת לחיפה, ירש אבא את הנגרייה מסבא, והחל לעסוק בנגרות. בקיבוץ הוא שימש מורה להתעמלות, והנחיל לנו, שלושת האחים, את האהבה לספורט מהיום שנעמדנו על הרגליים", מספר כרמלי. עד היום, גם בגילו המתקדם, כרמלי עוסק בספורט, הדורש המון מאמץ/כושר גופני ומנטלי. מאחוריו ארבעה מירוצי-מרתון מלאים (42 קילומטרים), שלושה בארץ ואחד במילאנו. "לפני הקורונה עשינו את מירוץ ׳חצי איש-הברזל׳, כאשר האח גילי שוחה שני קילומטרים, האח רענן רוכב 90 קילומטרים על אופניים, ואני רץ חצי מרתון." מירוץ איש-הברזל הוא אחד מהתחרויות הקשות. תחרות זו היא שילוב של שלושה ענפי-ספורט, הדורשים מאמץ עילאי, ומביאים את הספורטאי לקצה-גבול-היכולת.

כרמלי: "החוכמה היא לדעת להקשיב לגוף. הריצה למרחקים ארוכים מלמדת אותך להיות בעל-הבית על גופך. אם נלך אחורנית לשבטים הקדומים, שחיו במערות, והיו חייבים להתמודד בדרך של בריחה מחיות טורפות, או לצוד חיות לצורך קיומם, אנו למדים, כי הם עברו בריצה ובהליכה בין 30-20 קילומטרים ביום. עכשיו נשאלת השאלה, מה קרה לשריר ב'מהלך-ההיסטוריה' מבחינה ביולוגית. האם השריר של האדם המודרני שינה את הביולוגיה שלו, והוא אינו מסוגל לבצע מאמצים פיזיים כפי שעשה איש-המערות, או שיש לו לאדם המודרני אותם גנים, אך הוא פשוט צריך ׳להעיר׳ אותם? היום אנחנו יודעים ברמה של ה-ד.נ.אי אילו גנים מעורבים במאמצים ארוכים וקשורים בהם, ומה קרה להם בגיל מבוגר."

כרמלי גם מקפיד על תזונה נכונה. "בצעירותי הייתי במשך כ-18 שנים צמחוני מטעמי-בריאות. עם נישואיי חזרתי לאכול בשר. חשוב ביותר, שמי שבשר אינו נכלל בתפריטו, שתזונתו תהיה מאוזנת, ותכלול את כל אבות-המזון, כולל חלבון, שחשוב ביותר לתחזוקת-הגוף ולבניית השריר. זה חשוב במיוחד אצל האדם הזקן."

לימודים וניסיון תעסוקתי

תוך-כדי לימודיו במכון וינגייט התוודע כרמלי לרעייתו-לעתיד, ורדה, שחקנית-כדורסל שלמדה בווינגייט חינוך גופני במגמה של חינוך מיוחד, וביחד הביאו לעולם שלושה ילדים, ועם הזמן התרחבה המשפחה בשישה נכדים. "יש לי קשר מצוין עם הנכדים! אני מאמין שאני סבא מעורב, ומשתדל להקדיש להם זמן איכות", מדגיש כרמלי.

עם סיום לימוד-הפיזיותרפיה התקבל כרמלי כעובד-מן-המניין במשרה מלאה בבית-החולים רמב"ם בחיפה, ועבד בו שבע שנים. עושים שם רוטציות בין המחלקה השונות, על-מנת להיחשף למחלות שונות ולשיטות-פיזיותרפיה בהתאם. "במקביל לעבודתי בבית-החולים, שימשתי במשך שנה כפיזיותרפיסט של קבוצת-הכדורגל מכבי חיפה, כיד-ימינו של הפיזיותרפיסט האגדי פיני שרון. בשנת 1986 התפרסם מכרז חיצוני לפיזיותרפיסט לקיבוץ בעמק-הירדן. ניגשתי למכרז, וזכיתי בו. עברתי עם משפחתי להתגורר בקבוצת דגניה ב', והמשכתי לעבוד בבית-החולים רמב"ם בחצי משרה. אשתי המשיכה בעבודתה בחינוך המיוחד בטבריה. על-אף שההגדרה שלנו הייתה 'תושבי-חוץ', היינו מעורבים מאוד בחיי-הקיבוץ, ועשינו תורנויות בחדר-האוכל, בגד"ש (גידולי-שדה) וברפת, ולקחנו חלק פעיל בפעילויות תרבות וספורט, כמו כל חבר-קיבוץ. קבוצת דגניה ב' היתה לנו ממש בית חם."

ב-1986 נפתחה לראשונה באוניברסיטת תל-אביב תוכנית ללימודי השלמה לתואר ראשון בפיזיותרפיה לפיזיותרפיסטים ותיקים. ״עד אז היו רק לימודי-הסמכה״, מבהיר כרמלי. ״המעבר של לימודי-פיזיותרפיה ממכללת וינגייט לאוניברסיטה שינה במידה רבה את פני-המקצוע; הפיזיותרפיה נהפכה למקצוע קליני, מחקרי ומבוסס-ראיות. לימודי-תואר של ארבע שנים. אנו, כפיזיותרפיסטים ותיקים ובעלי-ניסיון, עשינו רק לימודי-השלמה. הייתי במחזור הראשון, וקיבלתי את התואר." כרמלי לא הסתפק בכך. עם האוכל בא התיאבון, והוא רצה להרחיב את הידע שלו. "לא היו עדיין לימודי תואר שני בישראל בפיזיותרפיה, אז החלטתי לנסות להתקבל ללימודים במדעי-הרפואה לתואר שני בפקולטה לרפואה על שם רפפורט בטכניון. לתוכנית התקבלו עשרה סטודנטים, כאשר כולם באו מתחום-הרפואה, ואני היחיד שהגעתי מתחום-הפיזיותרפיה", הוא מציין בגאווה. לימודי התואר השני והשלישי בטכניון שאבו את כרמלי למסלול PHD (מחקר), שעיקרו חקר הביולוגיה של השריר. "מאז 1987 ועד היום אני, למעשה, חובש שני כובעים: כקלינאי אני פיזיותרפיסט המטפל באנשים, וכאיש-אקדמיה אני עוסק בהוראה ובמחקר. אני עושה היום מחקר בסיסי בחקר הביולוגיה של השריר ומחקר קליני על ביצועי-השריר אצל אנשים לאחר אירוע מוחי."

המשיכה לנושא השריר

נטייתו של כרמלי לחקר-השריר היא פועל-יוצא מלימודי-הפיזיותרפיה ומהרצון יוצא-הדופן שלו להבין כיצד השרירים, שאיתם הוא בא במגע יומיומי בטיפוליו בחולים השונים, משפיעים עליהם. "תמיד רציתי לדעת, מה קורה בשריר אצל אדם מבוגר ובקרב אנשים שעברו אירוע מוחי; מה קורה לשריר לאחר פציעה, לאחר חוסר שימוש ועוד. רציתי להיכנס לעומק הנושא. לא רק להבין איך מופעל השריר, אלא לראות בתוך השריר, בעזרת מיקרוסקופ, מה קורה למעשה, וממה השריר מורכב. הגעתי לפרופ' זילברמן, שהיה ראש החוג לביולוגיה של התא ואנטומיה בפקולטה לרפואה בטכניון, ואמרתי לו: 'אני פיזיותרפיסט, ואני רוצה לעשות תואר שני.' הוא אמר: 'אין לנו תואר שני, אבל יש לי רעיון בשבילך: קבע פגישה עם פרופ' אברהם רזניק.׳ ואכן, עשיתי זאת, ונפגשתי עם פרופ' רזניק, שאמר לי, כי הוא מבין שאני איש קליני- דבר שהוא-עצמו אינו מבין כל-כך, ועל-עצמו העיד, שהוא ׳איש-שרירים׳ בהיבט הביולוגי, והציע שנאחד כוחות. ואכן, זו הייתה סימביוזה מאוד מעניינת ומאוד מוצלחת. זו הייתה מעין אהבה-ממבט-ראשון לגביי; הרקמה השרירית כבשה את מוחי ואת לבבי. המחקר הראשון, שבו עסקתי, היה: השפעת הורמון-הגדילה על הזדקנות-השריר במצבי שימוש ואי-שימוש שונים."

חקר השריר הזקן

כרמלי עסק שנים מספר בשריר מהיבטיו השונים, כאשר הניסויים במעבדה התקיימו על מודלים של מכרסמים (חולדות ועכברים). "מצאנו, כי לאחר שגובסה אחת מרגליו של המכרסם, ליצירת אי-יכולת להניע את מפרקי הברך והקרסול, התנוונו שריריו באותו האיזור. היו לנו מספר קבוצות-ניסוי, בעיקר של חולדות צעירות, בוגרות וזקנות. קיבענו למשך ארבעה שבועות את אחת מרגלי החולדות באחת משתי השיטות הבאות: גבס, או קיבוע חיצוני. לאחר הסרת הקיבוע בדקנו את הכימייה של השריר, כמו אנזימים שונים, רדיקלים חופשיים, נוגדי-חמצון ועוד. בשלב הבא שמנו את קבוצות החולדות על מסילת-ריצה למשך 3-2 שבועות, ולאחר-מכן עשינו אנליזות כימיות ומיקרוסקופיות בשריר, על-מנת ללמוד את יכולת ההתאוששות של השרירים השונים בקבוצות-הגיל השונות. אחת המסקנות היתה, שגם לשריר זקן, שעבר קיבוע למשך חודש, (מה שגרם לשרירים להיות עוד יותר מנוונים), יש עדיין פוטנציאל להשתקם, כפי שנוכחנו- לאחר הקיבוע רצו החולדות כשבועיים על-גבי המסילה."

הלוואי עלינו

בתחילת שנת 1993 סיים כרמלי את לימודי התואר השלישי במדעי-הרפואה. "עם סיום לימודיי בטכניון נסענו לארצות-הברית. שם, באוניברסיטת פלורידה בעיר גיינסוויל, עשיתי את הפוסט-דוקטורט." שהיית משפחת כרמלי בפלורידה נמשכה שש שנים. בתום הלימודים שימש כרמלי כאיש-סגל וכמרצה-מן-המניין, בדרגת פרופ'-חבר, באוניברסיטת נובה בעיר פורט-לודרדייל. "הסיבה שבחרתי לעשות את מחקריי בפלורידה הייתה ריכוז הזקנים במקום״, הוא מסביר, ומוסיף בהתלהבות: ״נדהמתי מהכבוד שהם מקבלים מהסביבה ומהיחס ההולם לגילם ולתבונתם. הלוואי שבארץ ילמדו להתייחס כך לאוכלוסייה המזדקנת." עם שובה של המשפחה ארצה בשנת 1998, התמנתה ורדה, רעייתו של כרמלי, כמנהלת בית-ספר, והוא השתלב כחבר סגל אקדמי בכיר בחוג לפיזיותרפיה באוניברסיטת תל-אביב. "שימשתי כראש החוג במשך מספר שנים, ובשנת 2012 עברתי לחוג לפיזיותרפיה באוניברסיטת חיפה. באוניברסיטת תל-אביב, בבית-הספר לרפואה על שם סאקלר, היתה לי מעבדה ביולוגית בנושא השריר, ועם המעבר לאוניברסיטת חיפה עשיתי הסבה למחקר קליני בבני-אדם מבוגרים." עם השנים חבר כרמלי לחברת סטרט-אפ ישראלית, שפיתחה רובוט לשיפור התנועה של יד פגועה ולהטבת יכולת התנועה שלה. "עשינו מספר מחקרים בנושא. יש משהו מיוחד ברובוט, וזו, למעשה, פעילותי עד עצם היום הזה."

לעולם לא מאוחר לעסוק בפעילות גופנית

במהלך הרצאותיו ומחקריו של פרופ' כרמלי בחקר מאפייני השריר המזדקן נוצר חיבור בינו לבין עמותות אחדות: העמותה לחקר רדיקלים חופשיים, העמותה הישראלית לגרונטולוגיה והעמותה הישראלית לבני-משפחה מטפלים. בתקופת-הקורונה יזמה האגודה לגרונטולוגיה מפגש-זום עם פרופ' כרמלי בנושא חשיבות הפעילות הגופנית בגיל השלישי. המפגש זכה להצלחה, ונכחו בו מאזינים 'ותיקים'. כל ההרצאה מופיעה במרשתת. "אני שמח לפרוש את משנתי לפני קהלים מבוגרים, להסביר ולשכנע עד כמה פעילות גופנית היא חשובה לבריאות, ובפרט בגיל המתקדם." באחרונה גילה כרמלי את היתרונות המשמעותיים של הטאי צ׳י לקהל המבוגר. מדובר באחת מאומנויות-הלחימה העתיקות, אך כיום אותה אומנות משמשת בסין ובעולם למטרות בריאותיות בלבד. "יש מספר סגנונות, ואני נהנה מהעיסוק בטאי צ׳י. מאוד התחברתי לזה. זה ספורט מצוין למבוגרים, ומאוד מומלץ. הוא טוב גם לאנשים שלא עשו פעילות-ספורט קודמת." לדברי פרופ' כרמלי, לעולם לא מאוחר להתחיל פעילות גופנית. "גם אלו שלא עסקו בספורט בצעירותם- אני ממליץ להם להתחיל להניע את גופם. אך חשוב ביותר להקשיב לגוף בזמן האימון, על-מנת למנוע נזקים ופגיעות. עדיף לעשות פעילות פיזית מעטה מלא לעשותה כלל." המלצה חשובה של כרמלי היא לגוון סוגי-פעילות, כמו: הליכה, אירובי, גמישות, פילאטיס, טאי צ'י ועוד.

איש של געגועים

פרופ' כרמלי הוא איש עסוק, שמוזמן להרצות בכנסים בינלאומיים ברחבי-העולם בתחומים שונים. בחודש שעבר יצא לאור ספרו השלישי, "דרכו של שריר". ספר זה מצטרף לשני ספריו הקודמים, שגם הם עוסקים בנושא השריר והתנועה. "בספרי החדש הדגש הוא לא השריר-עצמו, אלא החוקרים שחקרו את השריר. זה החל בסין, במצרים, ביוון וברומא ובעת החדשה של ימי-הביניים; כיצד התייחסו לשריר, איך למדו אותו, איך הבינו אותו ועוד. בספר מוזכרים 170 חוקרים מרחבי-העולם." כרמלי מעיד על-עצמו, כי הוא אדם אופטימי. "תכונה זו מוסיפה המון לבריאות", הוא אומר בחיוך. הוא גם איש שהעבר מעסיק אותו. "יש לי אוסף של עתיקות בבית ובחצר."

לפני שאני נפרד מפרופ' כרמלי, הוא אינו מרפה, ומבקש להדגיש עד כמה יש לפעילות הגופנית ערך-מוסף, ״ולכן אין לנו הפריווילגיה לא לעסוק בה. שרירים חזקים הם מאוד משמעותיים לאיכות-חיים. לעולם לא מאוחר לעסוק בפעילות גופנית. הערך הגופני והערך הנפשי בעיסוק בספורט לא יסולא בפז. צריך להבין: פעילות גופנית היא התרופה הטובה ביותר לגוף-האדם."

הערת המערכת: פרופ' אלי כרמלי מוכן לקבל שאלות מקוראינו בנושאי השריר ופעילות גופנית, וישיב לפונים אליו באופן פרטני על שאלותיהם.

להלן אמצעי-הקשר של פרופ' אלי כרמלי. דוא"ל: ecarmeli@univ.haifa.ac.il

טלפון נייד: 050-7393454