דני שגב: פטיש שאינו מפסיק להלום

מדי-שבוע, בין שולחנות ״הבית בשדרה״ בכוכב יאיר-צור יגאל, יושב אדם, שסיפור-חייו שזור בדברי-הימים של חיל-האוויר הישראלי. דני שגב, תושב סלעית, הקשור בנפשו לקהילת כוכב יאיר, הוא מעמודי-התווך של פרלמנט-הגמלאים המקומי. בימים של לפני-הבחירות, שבהם פוליטיקאים יוצאים ברמה נגד אנשי-צבא וההיפך, שגב הוא תופעה יוצאת-דופן גם בין חבריו שבאזרחוּת וגם בנוף הצבאי: אף שחצה את גיל 79, הוא מוסיף לשרת במילואים פעילים, ומגשר בין ה״כחולים״ של חיל-האוויר ל״ירוקים״ של כוחות-השדה.

מאת: מאיר חוטקובסקי
תאריך: 14/09/2026

דני שגב נולד בשנת 1947 בקיבוץ עין-גב, בתקופה שבה הגישה ליישוב התאפשרה דרך הים בלבד, בשל המצור הסורי. החיים בצל ההפגזות מרמת-הגולן עיצבו את תודעתו כלוחם-לעתיד. ״סיימתי י״ב בגיל מוקדם– לא משום שהייתי חכם, אלא בשל הפילוג בקיבוץ״, הוא מספר בחיוך. הוא מתאר, כיצד נותרו רק חמישה תלמידים בכיתה– מה שהוביל אותו ללימודי-אלקטרוניקה עוד לפני הגיוס.
לאחר שהדריך בתחום האלקטרוניקה בחיל-האוויר, התגייס שגב לקורס-טיס, והצטיין בו. ״הצטיינתי בטיסה, לא בדברים אחרים״, הוא מעיד על עצמו.

״הפנטום (הקורנס) היה המטוס הכי טוב בעולם!״
שגב נהפך לטייס-קרב בטייסת 69 (״הפטישים״), בדיוק בתקופה שבה נחת בישראל המטוס, ששינה את פני-החיל– הפנטום F-4 (״קורנס״). לגביו היה הפנטום פסגת-הטכנולוגיה של תקופתו.

״התחלתי לטוס במטוסים הללו ב-1969, כשהם הגיעו לארץ״ הוא מבהיר. ״זה היה המטוס הכי טוב בעולם– באופן משמעותי!״, הוא נזכר.

בהרצאתו לפני חברי פרלמנט-הגמלאים הוא מתאר בפירוט את האתגרים הפיזיים של טייס-קרב, ובמיוחד את ההתמודדות עם כוחות הג׳י (G): ״ב-G8 הראש שלי שוקל 80 קילוגרם... על הצוואר מופעל עומס של 80 קילוגרם.״

הוא מוסיף ומסביר: ״הבעיה העיקרית היא, שללב אין יכולת לשאוב דם למוח.״ הוא מדגיש את תפקידה הקריטי של חליפת הג׳י, הלוחצת על הרגליים, כדי למנוע מהדם ״לזרום״ מטה: ״אי-אפשר לטוס במטוס-קרב בלי החליפה. אם החליפה יוצאת מכלל-שימוש, אתה נכנס ל׳בלקאוט׳ (אובדן-הכרה זמני); קודם אתה רואה אפור, ואחר-כך שחור.״

״הטילים ששוגרו לעבר המיג יצאו בו-זמנית משני מטוסי-הפנטום, ועמדנו על כך, שההכרה בזכות להפלתו תהיה משותפת.״
מלחמת יום-הכיפורים תפסה את שגב בזמן חופשה, כשהוא עושה סקי-מים בכנרת. ״אני רואה בחוף המערבי סירה קטנה, שמנסה להתקרב אליי. היא כל הזמן מכוונת את ה׳אף׳ שלה לכיוון שלי. האטתי והתבשרתי, כי החלה מלחמה, וכי עליי לשוב מיד לבסיס״, הוא משחזר את הרגע, שבו נקרא למלחמה.

אחד הזיכרונות הקשים והבולטים שלו מאז הוא משימת-תקיפה לילית מסוכנת נגד כוחות מצריים, שחצו את התעלה, בתוך איזור המוגן ב״אמבטיית-טילים״ צפופה של המצרים. ״הטיסה היא טיסת-לילה, מה שמקשה מאוד על השרידוּת״, הוא מסביר. ״באותו הלילה חזרו רק שניים מתוך רביעיית מטוסים, שיצאה למשימה. אני הייתי מספר שלוש ברביעייה. מספר שתיים הופל... מספר ארבע גם הופל. יצאנו ארבעה מטוסים, חזרנו שניים…״

שגב, שהוביל את הזוג השני, נדרש לקור-רוח עילאי, כדי לשרוד את אש-הנ״מ והטילים, ולחזור לבסיס בשלום.

במהלך שירותו בטייסת 69 השתתף שגב גם באחד הקרבות הייחודיים בתולדות חיל-האוויר: הפלת מיג-21, שהטיס טייס מצפון-קוריאה.

״מעטים בלבד יודעים, שהוא הופל במלחמת יום-הכיפורים״, מספר שגב. הסיפור קיבל תפנית משעשעת, כששני צוותים ישראליים טענו לבעלות על ההפלה.״ זה המטוס היחיד בתולדות חיל-האוויר, ששני צוותים פרגנו איש-לרעהו לגבי הקרדיט על הפלת המטוס. ״הטילים ששוגרו לעבר המיג יצאו בו-זמנית משני מטוסי-הפנטום, ועמדנו על כך, שההכרה בזכות להפלתו תהיה משותפת.״

הוא ממשיך לתרום לביטחון-המדינה בנחישות, במקצוענות וברוח-התנדבות, עשורים לאחר שחבריו פרשו לגמלאות.

״אני אחראי על הקישור בין ה׳ירוקים׳ לחיל-האוויר!״

לאחר פרישתו מחיל-האוויר עבר שגב ל״אל-על״, שם הטיס מטוסי-בואינג מסוגים שונים עם מאות נוסעים.

הוא משווה בין המקצועות בדרכו הייחודית: ״זה כמו להיות מ״פ עם אוטובוס-חיילים בדרך לקרב, לעומת מדריך-טיולים עם אוטובוס, שנוסע לראות אגם יפה. מטוס-נוסעים דומה יותר למשאית מעופפת.״

למרות הקריירה האזרחית המפוארת, לא עזב שגב מעולם את צה״ל. הוא בחר לשרת בפיקוד-הצפון, כדי להכיר מקרוב את ״הצבא היבשתי״. ״אני שם כבר הרבה שנים. אני אחראי על הקישור בין ה׳ירוקים׳ לחיל-האוויר!״, הוא מכריז בגאווה של מי שמוסיף לתרום לביטחון-המדינה עשורים לאחר שחבריו פרשו לגמלאות. היום, כשהוא יושב בפרלמנט-הגמלאים, דני שגב הוא הרבה יותר מטייס-עבר; הוא עדות חיה לנחישות, למקצוענות ולרוח-התנדבות, שאינה דועכת עם השנים.