80 שנה לתנועת המרי העברי: פיצוץ מלון המלך דוד

שמונים שנים חלפו מאז הוקמה תנועת המרי העברי. לכבוד האירוע נערך במוזיאון הפלמ"ח סמינר בן תשעה מפגשים, שהאחרון שבהם התקיים ביום ג' 14/07/2026, והתמקד בסקירה היסטורית של פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים מנקודות-מבט שונות, בעיקר מבחינת השפעתו הדרמטית של האירוע על סיום המנדט הבריטי בארץ-ישראל ועל סלילת הדרך להקמת המדינה היהודית.

מאת: דליה הקר-אוריון (כתיבה וצילומים)

תאריך: 20/07/2026

ארצנו למודת-הפיגועים סבלה חדשות-לבקרים, כבר טרם הקמת המדינה, מפגיעות של ערבים ביהודים, כמו, לדוגמא, הרכב הממולכד שהכניס נהג ערבי לחצר הסוכנות היהודית בירושלים, שבה ישבו מנהיגי-האומה. היו גם פיגועים של יהודים בערבים ובשלטון המנדט הבריטי, וּבה-בשעה נקטו הבריטים (בתוכם גם ה"כלניות" המפורסמות) פעולות נגד התושבים המקומיים, הערבים והיישוב העברי המתפתח. יש המכנים אותן פעולות-טירור, ושונאינו משתמשים בדוגמא של פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים, שהתרחש ב-22/07/1946, כדוגמא ל"טירור יהודי".

שלושה כוחות-לוחמים מהמחתרות השונות חברו יחדיו, כדי לקדם את סיום המנדט הבריטי בארץ-ישראל.

תנועת המרי העברי, שהוקמה בשנת 1943, איגדה בתוכה שלושה כוחות-לוחמים של היישוב העברי של טרם-מדינה: פלמ"ח (פלוגות-מחץ), שהיה הכוח המגויס של ארגון ״ההגנה״ בארץ-ישראל בשנים 1948-1941, אצ"ל (ארגון צבאי לאומי), מחתרת עברית, שהוקמה ב-1931 בירושלים בידי מפקדים, שפרשו מארגון ״ההגנה״, כדי להילחם בבריטים ובערביי ארץ-ישראל, ולח"י (לוחמי חירות ישראל), שהיה ארגון מחתרת עברית, שפעל בארץ-ישראל נגד המנדט הבריטי בשנים 1948-1940. הוחלט על אוטונומיה ועל פעולות עצמאיות של כל גוף, תוך דיווח וכפיפות להחלטות משותפות.

אך לא-תמיד היה תיאום מלא בין הזרועות השונות, אף שפעלו תחת פיקוד משותף. כך, לדוגמא, אירע ב׳ליל-הגשרים׳ (במקור נקרא ׳מבצע מרכולת׳), שבמהלכו הותקפו בידי הפלמ״ח בו-זמנית 11 גשרים בכל גבולות ארץ-ישראל בלילה שבין ה-16 ל-17 ביוני 1946. תשעה מהם פוצצו, אחד ניזוק קשות, ופיצוצו של גשר א-זיב ליד אכזיב השתבש, ו-14 לוחמים נהרגו. עם-זאת, הצלחת הפעולה גרמה לניתוק זמני של נתיבי-האספקה, שהיו בשימוש הבריטים. בעקבות השתלשלות מאורעות כמו אלה, נגרמה הסלמה של המצב ואכיפה חמורה יותר מצד הבריטים. ההסלמה ושיקולים של רצון לסיים מהר יותר את שליטת המנדט הבריטי בארץ-ישראל, הביאו להחלטה על ביצוע פעולה, שהייתה סמלית, אך היה בה גם כדי לפגוע במעוז השלטון הבריטי, שמשרדיו היו באגף הדרומי של מלון המלך דוד בירושלים.

חילוקי-דעות בין הפלגים השונים חיבלו בהצלחה היחסית של החלשת כוחם של הכוחות הבריטיים

חברי תנועת המרי היו חלוקים בדעותיהם באשר לדרך, שבה יש להתקומם. היו שטענו, שצריך לנקוט איפוק ולנסות להשיג תוצאות בדרכים מדיניות. אחרים טענו, שבלי פעולות מעשיות ופיגועים לא ישתנה דבר. המתנגדים למבצע של פיצוץ המלון חששו מפני השפעתו של פיגוע כזה על הזירה המדינית. על-רקע זה ועקב התנגדותם של אישים כמו: משה דיין, משה סנה וחיים ויצמן למבצע, ניתנה הוראה מפורשת, אחרי שכבר סוכם על תאריך-המבצע, להשהות אותו בינתיים. על-אף ההוראה, בוצעה הפעולה.

הכוונה הייתה לבצע פעולה ללא נפגעים בנפש, (או עם מינימום של נפגעים). לכן ניתנה התראה מראש לפנות את המקום. לפי עדויות מפי משתתפים בפועל, נוכחים פסיביים ומסמכים כתובים, אכן ניתנה התראה. לדבריו של הנציב העליון הבריטי, בריאיון שנערך עימו אחרי הפיגוע, לא ניתנה התראה. אנשיו מדווחים, שלא זוֹ בלבד שקיבל את ההתראה, אלא שאף ענה בעליונות: "אנחנו לא מקבלים הוראות מיהודים!". בשל מרחק-הזמן, קשה לדעת את הפרטים המדויקים, אך העדויות מצביעות על כך, שהבריטים, ללא-ספק, הוזהרו.

ב-22 ביולי 1946 נכנסו אנשי אצ"ל, כשהם מחופשים לערבים, למרתף האגף הדרומי של מלון המלך דוד, והניחו שם כדי-חלב ממולכדים. 91 אנשים נהרגו כתוצאה מהפיצוץ– 28 מהם בריטים, ביניהם 13 אנשי-צבא במדים, כמו גם ארבעה בעלי תפקידים מרכזיים, ביניהם: היועץ הכלכלי של ממשלת-המנדט, ג׳פרי וולש, מנהל הדואר והטלגרף, שהיה בארץ מאז 1920, והממונה על המזון, יוליוס ג'קוב. אך גם 41 ערבים, 17 יהודים וחמישה אחרים היו בין ההרוגים. לאחר-מעשה הוטחו האשמות שונות זה בזה, והמריבות בין הפלגים גברו, ועד היום לא כולם מסכימים לגבי העוּבדות.

נראֶה, שעל-אף נקודות-המבט המגוונות של אנשי-האקדמיה, מסתמנת הסכמה כללית, שהפיגוע במלון המלך דוד בירושלים אכן זירז את סיום המנדט של הבריטים בארץ-ישראל.

המפגש, שנערך בבית הפלמ"ח, ניסה ללבן את הדברים. הוא נעשה בשיתוף-פעולה בין בית הפלמ"ח, בניהולה של שירי ארליך, וצוותהּ, שהנחתה את האירוע, ובין העמותה להיסטוריה, בראשותו של מודי שניר, שהיה יושב-הראש של המפגש. שלושה מרצים הציגו כל אחד נקודת-מבט שונה. כמו-כן הוקרנו קטעי-סרטים רלוונטיים.

פרופ' אביבה חלמיש, היסטוריונית העומדת בראש הוצאת-הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, נתנה להרצאתה הקצרה את השם "מעז יצא מתוק", בהקשר לתפקיד שמילא, לדעתה, פיצוץ המלון בסיום המנדט הבריטי בארץ-ישראל. היא סקרה את האירועים הידועים, והוסיפה פרטים בלתי-ידועים, פרי עיון מקצועי במסמכים, שלא היו גלויים לציבור. כך, לדוגמא, מסמכי-הסיכום של ועידה חשובה, שנערכה בפריז, ושרוב המוזמנים הגיעו אליה, כולל דוד בן-גוריון, שכבר שהה שם. הייתה זו הישורת האחרונה של המאבק להשגת המדינה, לפי התוואים שנוסחו בוועידת-פריז. המגמה הכללית בה הייתה יותר של פעילות מדינית.

ד"ר אבי שילון מאוניברסיטת קריית-שמונה, (שנקראה בעבר מכללת תל-חי), שיקף בדבריו, שנישאו תחת הכותרת: "ה'מלונצ'יק' בעיני הפורשים: פיגוע, אסון, טעות, או עוול?". הוא הציג את נקודת-המבט הלוחמנית של אצ"ל, וציין את העובדה, שבגין נעלב ממהלך-האירועים ומההאשמות נגד אנשי אצ״ל.

ד"ר חגית קריק מאוניברסיטת חיפה העלתה את הנושא תחת הכותרת: "אסון בצוהרי-היום", מנקודת-מבטם של הבריטים. לדבריה, האיצה הפעולה של פיצוץ מלון המלך דוד את סיום המנדט. המלון היה המעוז והסמל של המשטר הבריטי. ״שלטון קולוניאלי אינו אמור לפעול בכוח, אלא יותר בסמכות ובכבוד. פעולת הפיצוץ גרמה להתפרקות של השלטון הבריטי; הבריטים, שחלקם שהו בארץ עשרות שנים, הזדעזעו ונפגעו עמוקות מן האירוע. הם נהפכו ל׳רובה שאינו יורה׳... נזרקו עליהם רימונים, והחיילים פחדו ללכת לבדם. הם איבדו את היתרון המוסרי. המורל הידרדר, והתגלו תופעות כמו שתייה לשוכרה, איבוד עשתונות, גניבה ממחנות-צבא ועוד.״

החיילים הבריטיים רוכזו בין ״גדרות בווינגרד״– כינוי-גנאי, שנתן היישוב היהודי לתוספת של גדרות-תַיל, מחסומים ומתחמים מבוצרים, שהקימו הבריטים במרכז ירושלים בסוף תקופת-המנדט, שם הרגישו מוגנים. בתחילה התנגדו לפינוי, אך בסופו-של-דבר, למרות חוסר-רצונם, הוכרז פינוי, ולא רק של המשפחות.

כך בא אל-סופו שלטון-הזרים בארץ, ונפתחה הדרך להקמת המדינה היהודית.