מיכל דורון אסירת החופש הפנימי שלה

אתם, קרוב לוודאי, מכירים אותה כגרפולוגית מדעית, שנקראת להביע את חוות-דעתה המקצועית בבתי-משפט, בארץ ומחוּצה לה, בדיון משפטי על נאשמים, בעקבות מומחיותה בהשוואת כתבי-יד וחתימות. ואולי אתם מכירים אותה מכתיבתהּ העיתונאית, או מהראיונות שהיא מקיימת ב״הרדיו החברתי הראשון״ בתוכניתה ״על ספת הגרפולוג״. ייתכן אפילו, שלקחתם חלק בסדנה ו/או בקורס אקדמיים שלה, או בחוגי-בית, שבהם היא משלבת גרפולוגיה, פסיכולוגיה וספרות. בתחילת החודש חברנו לאירוע, שבו פגשנו שוב פן נוסף וחשוב שלה– היותה משוררת מוכשרת, הוגת-דעות, ותיקה בשירה העברית. היה זה אירוע ההשקה של ספרהּ ״אסירת חופש״, שנערך בבית הסופר של אגודת הסופרות והסופרים העברים בתל-אביב, בהנחייתו של רני יגיל, סופר, משורר ועורך כתב-העת ״עמדה״, שבהוצאתו ראה אור ספרהּ של מיכל.

מאת: ד״ר דניה שפירא (כתיבה וצילומים)
תאריך: 25/08/2026

מיכל דורון (64) היא אשה רב-תחומית ורבת-פעלים. לאחר שירותהּ הצבאי כמאבחנת מחקר לקורס טיס ביחידת הרפואה האווירית, סיימה לימודים כלליים ופילוסופיה לתואר ראשון, תואר שני בפסיכולוגיה ובפילוסופיה ותואר שני במדעי-ההתנהגות, כשעבודת-הגמר שלה הייתה בנושא "המִתאם בין האבחון הגרפולוגי לבין האינטליגנציה הרגשית".

מיכל גם בעלת תואר גרפולוגית מוסמכת מטעם האגודה לגרפולוגיה מדעית בישראל, וגם סיימה לימודי הכשרה לגרפולוגים ותיקים בתחום אבחון זיופים והשוואת כתבי-יד וחתימות אצל גב' פטרישיה סגל, יו"ר הארגון האמריקני לגרפולוגיה משפטית.

אין תימה, שהיא משלבת תחומי-עיסוק מגוונים: מאז 1991 היא בעלת משרד עצמאי לייעוץ ולאבחון גרפולוגי. היא מומחית מטעם בתי-המשפט להשוואת כתבי-יד וחתימות, ומשמשת כיו"ר הוועדה לגרפולוגיה משפטית של האגודה לגרפולוגיה מדעית. כמו-כן, היא עוסקת במיון עובדים, בבדיקות אמינות ובייעוץ למנהלים.

מיכל היא גם אשת-תקשורת, חברת האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, כותבת מאמרים (ב״מאזנים״, לדוגמא) וטורים קבועים, ובהם הטור "על ספת הגרפולוג“, בבמות-תרבות שונות, והיא מרצה מבוקשת בארץ ובעולם– בחברוֹת, בארגונים ובחוגי-בית. היא גם מעבירה סדנאות וקורסים אקדמיים, המשלבים גרפולוגיה, פסיכולוגיה וספרות.

ואם בספרות עסקינן, מיכל היא גם סופרת וּמשוררת מוכשרת, הוגת-דעות, ותיקה בשירה העברית. היא פרסמה ספרי-שירה וספרי-עיון, ובהם הספר "על ספת הגרפולוג“, שבו היא מנתחת את כתבי-היד של גדולי הכותבים העבריים, וספרי-השירה שלה "בקרום הדק" ו"אסירת חופש״. מיכל חברה באגודת הסופרות והסופרים העברים, ומכהנת כיושבת-ראש ועדת האתיקה של האגודה.

נראה, שמיכל דורון חלוצה בלא-מעט מהדברים, שהיא עושה, ולא-בכדי: סבהּ המנוח, אהרֹן בקר, כיהן כחבר-כנסת שנים רבות וכמזכ״ל-ההסתדרות, ואחר-כך החזיר עטרה ליושנה, כשנבחר להיות יושב-ראש קופת-החולים (אז של ההסתדרות), והצליח להחזיר את האמון של לקוחות הקופה בהּ, כששׂם את הדגש על צורכיהם.

גם אמהּ של מיכל, פרופסור אביבה דורון, היא מקור-השראה; היא נחשבת כאחד החוקרים הבכירים של שירת יהודי-ספרד בישראל ובעולם, וידועה כחלוצה המכוננת של קשרי התרבות והאקדמיה בין ישראל וספרד, וזכתה על כך בעיטור כבוד ממלך ספרד, חואן קרלוס הראשון.

״האוקסימורון ׳אסירת-חופש׳ משקף קונפליקט של ניגודים; מורכבות שאותה אני חשה כל חיי.״
לא-אחת מתריסים כלפי מיכל, אשר משלבת את מקצועהּ הראשי, הגרפולוגיה המדעית, בעיסוקהּ בכתיבת מאמרים עיוניים, פרוזה ושירה: ״בשביל מה צריך לנתח כתבי-יד של סופרים ומשוררים? פשוט צריך לקרוא את הדברים, ולנתח את תוכנם!״. מיכל אינה סבורה כך, והיא מדגישה (לדוגמא, בתוכנית של ערוץ מ.ת.ג. [מחברים תוכן לגמלאים] ״בין השורות״ [מלפני כחודש*], שבה מארחת המנחה, אסתי גלעד, בזוּם משוררות/ים וסופרות/ים, שמקריאים את אשר כתבו, ומתנהל דיון פורה ביניהם לבין המשתתפים), ״כי גרפולוגיה היא מדע, שמנתח את האישיות על-פי כתב-המוח. מה הניע משורר מסוים לכתוב דברים מסוימים? מה קרה לו בעבר, שגרם לו לכתוב כך או אחרת? אני עושה את הקשר בין כתב-היד לבין מבנה-האישיות של הכותב, (זה מופיע גם בחתימה– חתימות הן החותָם האישי של החותֵם). זה בדיוק כמו שהיסטוריונים בדקו את מבנה-האישיות של בן-גוריון, או של בגין, למשל, וביקשו להבין מה גרם לאחרון לדיכאונות שלו. איני מתעניינת בתוכן-הדברים כשלעצמו, אלא בתנועות-הכתיבה, שבהן יש כדי להצביע על מה שהתחולל בנפשו של המשורר/הסופר ברגע כזה או אחר.״

באירוע ההשקה של ספרהּ ״אסירת חופש״ בתחילת החודש סיפרה מיכל על מהלך-כתיבתהּ, על תחושותיה ועל הגיגיה.

״ספר-השירים נכתב במשך שנים״, היא מדגישה. ״הוא נבחר על-פי שיר-הנושא: ׳אסירת-חופש׳. בחרתי בו כשם לספר-השירים, כי הוא משקף את הספר, ומשקף, במידה מסוימת, את השירה שלי ואותי. האוקסימורון ׳אסירת-חופש׳ משקף קונפליקט של ניגודים; מורכבות שאותה אני חשה כל חיי. אני מניחה, שאני מציגה מראָה לטבע האנושי. כך או כך, כל חיי אני סוגדת לחופש– לחופש לחשוב, לחופש בלי גבולות, בלי מסגרות. הפחד מהגדרות כובלות מוביל אותך בחיים לנקודה של היותך במערבולת, עד שבשלב מסוים אתה מבין, שאתה אסיר של המלחמה לחופש; לחופש-הביטוי שלך, אך תמשיך לחפש אותו. תהליך החיפוש המתמיד והתנועה המתמדת יימשכו, עם ההכרה שיהיו לכך גבולות, ומכאן ההכרה הבוגרת של היותי אסירת-חופש. הכרה כאובה, אולי גם שמחה, אך בהחלט מפוכחת.״

״מעבר לשאלות הפילוסופיות המטאפיזיות – מהו החופש, היכן ההחלטיות וחופש-הרצון״, היא מבהירה, ״או, כדברי רוסו, ׳האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא כבול בשלשלאות. רק התשוקה היא עבדות, אולם הציות לחוק שאנו קבענו הוא חירות.׳ ואם אצטט את אלבר קאמי, שהוא הוגה-הדעות שגיליתי בגיל 16: ׳באדם המורד יש לכולנו החירות הבסיסית, כל עוד החירות הפנימית לא תפגע בקיומו של האחר.׳״

״אך כשאנו עוסקים בשירה״, היא מוסיפה, ״היא מדם ליבנו! לכן השירה היא האמנות הגבוהה ביותר, והיא נוגעת מלב-אל-לב. כל חיי אני בורחת ממסגרות, אך מחפשת שייכות; שואפת לחופש ללא-גבולות, אך אני יודעת בתוך ליבי, כי האין-גבולות יוביל אותי לתהומות. אני שואפת לחשוב ללא-גבולות, כי זהו חופש; ביטוי-חופש שלנו כבני-אדם, ובתקופה הזאת אנו חייבים לשמר את החופש לחשוב ללא-מורא, ולבטא את דעתנו.״

״החופש לחשוב ללא-גבול הוביל אותי לא-אחת למחוזות של צער ודכדוך״, היא מודה, ״עד שלמדתי לשים גבולות, לפחות לזמן מסוים. למדתי, עם השנים, להתיידד עם השמחה, לתרגל את השמחה. זה לא בא לי בקלות. אני קוראת לה, והיא מגיעה אליי, כשאני מתעוררת. לעתים יחד עם העצב. לעתים שניהם מגיעים יחד. למדתי שלשמחה יש גוונים רבים, ויש לה עומק כמו לגוונים הרבים של הצער ושל התהומות. כמו לאהבה. בבגרותי אני מתיידדת יותר-ויותר עם רוח של פיוס. החופש תמיד מרחף, כי כל פגיעה בו תוביל לפחד אינסופי. מה שיפה הוא, שמאז ש׳אסירת חופש׳ יצא לעולם, אנשים מזדהים עם חלקים שונים ביצירה, מתרגשים, וכל אחד מתחבר לחלקים בו. וזה כוחה של יצירה. של שירה.״

״שירתה של דורון עשירה, רגישה ומגוונת בתכניה. כמה רוך, חמלה ועדינות מקופלים במילותיה. זוֹ שפת-היצירה, שפת-החלום, שפת-הבריאה.״
מיכל גם מפתיעה בהתייחסותה לליווי המוזיקלי במהלך-הערב: ״הלבוש המוזיקלי הוא שירי ביטלס. בחרתי מעט שירים, שידלגו בעונג בין הטקסטים.
הביטלס הם הפסקול של חיי, ולכן שיבוץ המוזיקה שלהם רק טבעי בעיניי.״

הוקרן גם שיר שלה (מלים), ״לרקוד את מטוטלת החיים״, ״שמבצע והלחין בצורה מופלאה אלי זמיר. השיר שלנו הגיע גם לגלגל'צ! בסגנון מוזיקת החיפושיות– איך לא?! אלי זמיר בעצמו היה חבר בצעירותו בהרכב של להקות רוק ופופ, מומחה בקאברים של להקות משנות השישים. יוני שלזינגר הנהדר שר בערב שירי ביטלס.״ והקהל הצטרף בשירה…

מיכל בחרה מראש ״את מיטב הדוברים, שכולם גם חברים.״ ביניהם: צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרות והסופרים העברים, רני יגיל, המוציא לאור של הספר ומנחה הערב המרתק והססגוני, ד"ר צדוק עלון, שפרסם 11 ספרים בעלי אופי הגותי, דליס, ורדה גנזך, שוקי גוטמן, ציפי שחרור ועירית שני, שגם העניקה לשער ספרהּ של מיכל אחד מציוריה. חלקם גם הקריאו חלק משיריה. קצרה היריעה מלהביא לפניכם את כל הנאמר. ראיתי לנכון להביא מדבריו הכתובים של יקיר בן-משה, משורר ועורך הספר, שלא הסתייע בידו להגיע לאירוע, ואת דבריו של ד״ר עלון.

יקיר בן-משה פותח את דבריו בציטוט משירהּ של מיכל ״שפה אחרת״:
”לַלַּיְלָה שָׂפָה מִשֶּׁלּוֹ / הַמִּלִּים סַלְחָנִיּוֹת / דֶּרֶךְ נַקְבּוּבִיּוֹת גּוּפְךָ / הַכֹּל מוּבָן / וּמֶזֶג הָאֲוִיר רָגוּעַ / עַד בּוֹא הַבֹּקֶר, / בָּאוֹר הַמִּלִּים הוֹפְכוֹת נוֹקְבוֹת / הַשָּׂפָה זָוִיתִית / אֲנַחְנוּ בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת / הַשֶּׁמֶשׁ הַמְּאִירָה מַקְשִׁיחָה מִלְּמַעְלָה / מֵעַתָּה וָהָלְאָה – / רַק בַּלַּיְלָה.“

״׳ללילה שפה משלו׳, כותבת מיכל דורון בספר שיריה החדש והמרגש, 'אסירת חופש‘, ומוסיפה: ׳המילים סלחניות דרך נקבּוביות גופך׳. כמה רוך, חמלה ועדינות מקופלים במילים הללו. דורון מזמינה אותנו למסע. זהו מסע אשר מתחיל בלילה ומסתיים בלילה, אך תוכו רצוף שירה – בין ׳מילים סלחניות׳ ל׳שפה זוויתית׳ – זוֹ שפת-היצירה, שפת-החלום, שפת-הבריאה.

׳הַלְמוּת הַלֵּב טִפְטְפָה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן׳– במקום אחד מתארת מיכל רגע של פעימה, ובמקום אחר מתארת אהבה במילים כֹּה נדירות: ׳בְּלֵילוֹת אַהֲבָה / הָרָקִיעַ מִתְכַּסֶּה מֶשִׁי לָבָן / חֲלִילֵי הַצִּפּוֹרִים / מְלַוִּים בִּצְלִילֵיהֶם אֶת רַחַשׁ הֶעָלִים / וּפְתִיתֵי זָהָב בְּאֶגְלֵי טַל, / מַרְוִים אֶת לֵב הַשִּׂיחִים / שַׁלְוָה.׳

שירתה של דורון עשירה, רגישה ומגוונת בתכניה. היא נעה מהילדוּת, דרך ציר-הבית, עולם-האהבה, הולדת ה׳אני׳ והטבע, ועד למהות החיים כיום, וכל אלה– גם אם ׳דוקרים הכוכבים הקרובים׳, דְּעי: ׳שְׁמֵי מַלְכוּת שֶׁלָּךְ הֵם.׳״

״דורון מגלה, כי עצם ההתחברות שלה לשיח הנפשי, המתנהל חרישית בתוכהּ, הוא ביטוי לחירות אמיתית. ותחושת-החירות הפנימית הזאת היא ביטוי לשעת-חסד, המובילה ליצירה אישית – לפואטיקה.״
״שיריה של דורון חושפים לפנינו שיחה חרישית, המתקיימת בנפשהּ, בינה לבין עצמה, ובמילותיה – בינה לבין ציפור-נפש עלומה שבתוכהּ, המוּכּרת רק לה״, פתח ד"ר צדוק עלון את דבריו באירוע, ״והשיחה הזאת היא על החופש. אנחנו קשורים בשלשלאות; נולדנו כפי שאנו, כבולים בתוך גוף, בלא שניתנה לנו האפשרות לבחור אחרת. ואולי אנו כבולים גם בתוך נפש? ואולי אין לנו חופש כלל? והציפור שבתוכה לוחשת לדורון להתמודד, לצאת אל החופש, לא להיכנע – לפעול ולא לקבל באופן סביל את שישנו. לחיות ולא רק להיות.״

״ומתחוור״, הוא מוסיף, ״כי שיחת-הנפש הזאת על החופש היא מהותית; על-אף הספקנות וההכרה בסופיות ובשרירותיות, המאפיינות את חיינו, הדיאלוג הזה עצמו מוביל לתחושה בראשיתית של חירות פנימית. ובמילים אחרות, דורון מגלה, כי עצם ההתחברות שלה לשיח הנפשי הזה, המתנהל חרישית בתוכה, הוא ביטוי לחירות אמיתית. ותחושת-החירות הפנימית הזאת היא ביטוי לשעת-חסד, המובילה ליצירה אישית – לפואטיקה.״

״על רקע זה, לדעתי, יש להבין את ספרהּ זה של דורון ואת שמו האוקסימורוני״, מציין ד״ר עלון. ״דורון היא אסירה, אך לא במובן שהיא נכפית לפעולה בידי אחרים, אלא במובן זה שהיא נכפית לפעולה מתוך עצמה, מתוך חירות פנימית. היא, כביכול, אסירה של עצמה – של גופהּ ושל נפשהּ, אך היא אינה אסירה של זולת, השולל ממנה את חירותהּ. וטוב לה להיות אסורה במה שבתוכה, בידיעותיה, כי זוֹ משמעות המונח 'חופש', כי חופשי הוא מי שכבול בתוך ידיעותיו.״

״במובן הזה אפשר לומר, כי דורון היא לא רק 'אסירת-חופש‘, אלא היא אף אסירת-תודה; היא אסירת-תודה לידיעות הפנימיות שבתוכה, לשיח הפנימי שבתוכה על החופש, המניב תחושה של חירות פנימית ושל יצירה אישית״, מסכם ד״ר עלון. ״אני חושב, ששורות אלה משירה המפוכח ׳לאושר יש סוף׳ מבטאות היטב את העניין: ׳אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת / דַּקָּה דּוּמִיָּה / לְזֵכֶר אוֹתֶנְטִיּוּת / הַתְּחוּשָׁה / דַּקָּה / מְזֻכֶּכֶת / וּשְׁקֵטָה / עִם נַפְשִׁי כְּמוֹ כְּפָפָה, רַכָּה, / אוֹ אָז חֵרוּתִי תִּהְיֶה מְלֵאָה.׳“

ולא נוֹתר לנו אלא לאחל למיכל דורון חברתנו ולכולנו, בימים קשים כאלה של אי-ודאות, התגשמות האופטימיות, המבצבצת משירהּ ״אור באפלה״, המסיים את ספרהּ ״אסירת חופש״:

נִנְשֹׁם אַחֲרֵי רֹעַ וְאָבְדָן,
הַלֵּב יֵדַע דַּרְכֵי אַהֲבָה וְרֹךְ.
בָּעֵת הַזֹּאת עוֹלָם אָבֵל קוֹדֵר,
קוֹרְסִים מוֹטוֹת בֵּטוֹן וּבַרְזֶל.

מֵעֵבֶר לְהָרֵי הָאֲפֵלָה
וְהַבּוֹרוֹת הַמְּבֹעָתִים
קַרְנֵי אוֹר מְבַצְבְּצוֹת קָרוֹב רָחוֹק.

_______________________________________________
* להלן הקישור לתוכנית ״בין השורות״, שבה התארחה מיכל דורון.