דגל-ישראל מסמל את מי שאנו ואת מורשתנו, ואנו נושאים אותו בגאווה גם במקומות ובמצבים, שבהם שונאינו קורעים ושורפים אותו. הימים שלפני הבחירות לכנסת היו רוויים אווירה כבדה ולא-מכבדת. כדי לשפר את ההרגשה, יצאנו לטיול מהנה ומחכים, בהדרכתו של רוני אהרוני, מן המדריכים הטובים, ששופע ידע ותבונה כמעיין המפכה מים טובים. תחנתנו האחרונה השאירה טעם מר בפינו ותחושה לא-מכבדת בליבנו.

מאת: יעקב יעקב

תאריך: 26/10/2026

בימים של בחירות יש תחושה מעיקה של חוסר-שקט (בלשון-המעטה) ושל התגוששות מילולית, ולא-אחת גם פיזית, בתקשורת כמו-גם ברחוב. ניסינו להתרחק מהאווירה הזאת, ויצאנו לטיול מהנה ומחכים, בהדרכתו של רוני אהרוני, מן המדריכים הטובים, ששופע ידע ותבונה כמעיין המפכה מים טובים. ביקרנו בגשר הישנה, בבית-העלמין שלחוף הכנרת, שם טמונים רבים מגדולי-האומה, ובינותם גם רחל המשוררת ונעמי שמר, ובמקומות אחרים.

תחנתנו האחרונה הייתה קיבוץ מעגן. סמוך מאוד לחוף הכנרת, כמטחווי-קשת מבתי-הקיבוץ, עומדת זקופה ותמירה אנדרטה, שמנציחה את זכרו של פרץ גולדשטיין ז״ל, ממקימי-הקיבוץ, שצנח באירופה במהלך מלחמת-העולם השנייה, במטרה להציל יהודים. הוא נלכד בידי הנאצים, שהוציאוהו להורג.

האנדרטה הזאת מספרת גם את סיפור הטרגדיה, שהתרחשה במקום הזה, ביום חנוכתהּ, בעת שמטוס פייפר טס מעל לראשי הבאים, בבקשו להשליך אליהם איגרת-ברכה מנשיא-המדינה דאז, יצחק בן-צבי ז״ל, והתרסק לתוך הקהל. באסון הנורא הזה נהרגו 17 אנשים, ונפצעו 25.

עמדתי יחד עם רעיי המטיילים אל מול המצבה, כשתחושת עלבון צורב ועכירות-לב מכה בי, בשל אשר ראו עיניי: בחזית האנדרטה מוצבים חמישה תרנים גבוהים וזקופים, שעליהם אמורים להתנופף חמישה דגלי-ישראל. דגלים לא היו עליהם, רק קרעי-דגלים ששרדו ממה שהיו פעם דגלים– מין פסי-בד דקים ומזוהמים, שנאחזים בשארית-כוחם בחבלים הצמודים לתרנים; משהו שהזכיר לי סחבות של דרי-רחוב. התבוננתי במראה המעליב הזה, ובראשי עלו המלים: אוי לאותה הבושה, אוי לאותו העם, ואוי לאותו הקיבוץ, שכך משמרים את זכר גיבוריהם. זעקי ארץ אהובה!

אנא התבוננו בתמונות– הן מספרות זאת טוב ממני.