״כל מה שקורה״ – מאויב לאוהב

דימיטר פשב (Dimitar Peshev), שם מוכר בישראל, בעל התואר "חסיד אומות עולם" היה סגן יושב ראש הפרלמנט הבולגרי בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא היה בין מקדמי ה"חוק להגנת הלאום" בשנת 1939/40. חוק שהיה המקבילה הבולגרית ל"חוקי נירנברג". במהלך הזמן, לאחר שהיה עד להתרחשויות בבולגריה ובאירופה, הוא עמד בראש המאבקים למניעת גירוש יהודי בולגריה למחנות ההשמדה. סוגיית המעבר הדרמטי מאויב לאוהב וסופו האומלל של פשב, ריתקו את הסופרת תיאודורה דימובה והביאו אותה לכתוב את הספר "כל מה שקורה", שיצא לאור בבולגריה באוקטובר 2026.

מאת: ניסים דוידוב
צילומים: ניקי דוידוב
תאריך: 03/11/2026

תיאודורה דימובה היא סופרת ומחזאית בולגריה, שזכתה בפרסים בינלאומיים על ספריה "האמהות" ו"המובסים". היא בתו של הסופר דימיטר דימוב שכתב את יצירת המופת "טבק". דימובה אף פרסמה בספטמבר 2025 מאמר בגנות הגילויים האנטישמיים בעולם, ורואה קשר בין אירועי השואה לטבח אוקטובר ("פורטל קולטורה", 2 בספטמבר 2025):

"כיום, קיימים באינטרנט מיליוני תצלומים מתקופת השואה. כל אחד יכול לראות אותם. איש אינו יכול לטעון, כתירוץ, שלא ראה אותם או שאינו מודע לקיומם. אחרת, קיים חשש שהרוע שנשכח עלול לחזור על עצמו. אני אומרת זאת כדי להביע את דאגתי נוכח השימוש חסר האחריות ברטוריקה אנטי-יהודית במסגרת ההגנה על ילדים פלסטינים. הכלי שבו נעשה שימוש הוא "הסטנדרט הכפול" הידוע – אתם רואים את סבלם של הילדים הפלסטינים, אך מתעלמים ממעשיהם של הטרוריסטים הפלסטינים. בלי ליצור כל קשר בין השניים."

בספרה ״כל מה שקורה״ מעבר לפרק אפל בהיסטוריה הבולגרית, שהסתיים בהצלה, הרומן מציב גם שאלה עמוקה הרבה יותר – מה נדרש כדי לשמר את האנושיות שבתוכך, כאשר העולם הסובב אותך מוותר עליה בהדרגה? שאלה שנשארת רלבנטית תמיד ובמיוחד בימים אלה.

דמותו של פשב, המכונה ברומן – דשב (Deshev), מגלמת הן אשמה ותחושת חטא – הנובעות מכך שלא צפתה מראש את ההשלכות של התמיכה ב"חוק להגנת האומה" – והן את הכוח הנובע ממעשה ראוי לשבח: ההתנגדות לגירוש יהודי בולגריה והירתמות החברה למען הצלתם של אלו שעדיין ניתן היה להציל.

הספר מציג את הערכתו שלו לגבי התנהלותו במהלך הדיונים סביב ההצבעה על "החוק להגנת האומה":
"עסקתי אך ורק בהיבטים הפורמליים של ההליכים. היה זה כאילו לא היה לי כל קשר למהות העניין. לא צידדתי לא בתומכי החוק ולא במתנגדיו. ידעתי שאנו מחוקקים אותו מסיבות פוליטיות – בשל חברותנו ב'הסכם המשולש'. מכיוון שצרפת ורומניה כבר אימצו חוקים מעין אלה, הגיע כעת תורנו"... ״נאבקנו למען השבת השלמות הטריטוריאלית של המולדת; זו הייתה מטרתנו. משום כך חוקקנו את החוקים הללו. איש לא העלה בדעתו שהם יקויימו במלואם. וכאן – בדיוק כאן – נפער סדק בתודעתי; ומכאן נבעה הבושה שבה נשרפתי. האם ייתכן שהייתי כה תמים – או, למעשה, כה טיפש להחריד? אני, שראיתי את עצמי כמשפטן מבריק, כחבר פרלמנט שאין לו תחליף? אני, שהחזקתי בדעה כה נשגבת על עצמי? הביטחון העצמי והאנוכיות שלי התנפצו לפתע, כמו כדור בדולח שנפל על רצפת שיש”.

הצהרה ספרותית זו מזכירה את נאומי ההגנה במשפטי נירנברג, אבל בפועל פשב נקרע כל חייו ברגשי אשם, כשנשאל על חלקו בהצלת יהודי בולגריה השיב פשב:

"מצפוני האנושי והבנתי לגבי התוצאות הרות האסון, שמדיניות הממשלה הבולגרית עלולה הייתה להביא על עצמה, על העם הבולגרי, מולדתו והקהילה היהודית, לא יכלו להשאיר אותי אדיש. גמרתי אומר לעשות ככל אשר לאל ידי כדי למנוע את העניין”.

מתוך מודעות לכך שפעל בעבר באופן שגוי, וכי לטעות זו היו השלכות, פשב מקבל את העונש הנגזר עליו על-ידי המשטר הקומוניסטי, כעונש צודק. מיד עם עליית הקומוניזם, פשב הועמד לדין. למרות שבני הקהילה היהודית העידו לטובתו וציינו את פעילותו להצלתם, פשב נידון ל-15 שנות מאסר ושוחרר לאחר שנת מאסר אחת, אולם נאסר עליו לקבל משרה כלשהי - גזר דין של כליה במשטר הקומוניסטי. הוא נשאר בחוסר כל, מצב בריאותו הידרדר, ומנהיגי הקהילה היהודית המשיכו לתמוך בו כלכלית.

ב-1973 העניקה מדינת ישראל לדימיטר פשב את התואר חסיד אומות עולם. בשנת 2000 נחנכה אנדרטה להנצחתו בארמון אירופה בשטרסבורג. שבועות אחדים לאחר הטקס הלך פשב, בן ה-79 לעולמו. ב-2008, אחרי שינוי ככר המזרקה בשדרות ירושלים ביפו, היא נקראה ע"ש חסיד אומות עולם דימיטר פשב, השנה (2026) נפתח בית מורשת יהדות בולגריה בסמוך.