מגיפת-הקורונה ״שבה״ לסין?...

במשך קרוב לשנתיים עמדו כל תושבי-סין במשימה הלאומית- מיגור נגיף-הקורונה. הסדר המופתי והמשמעת של אזרחי-המדינה הביאו לכך שסין הייתה אחת המדינות הבודדות בעולם, שבהן היו שיעור ההידבקות בנגיף והתמותה ממנו נמוכים ביותר. כך, לפחות, אמר המימשל.

מאת: פרופ׳ דן בן-כנען (כתיבה וצילומים)

6/01/2023, חרבין, סין

אך גם למשימות לאומיות מסוג זה יש פתיל-סבלנות קצר ביותר. ברבעון האחרון של שנת 2022 היינו עדים להתפרצויות ספונטניות של אזרחים בערים שונות ברחבי-המדינה. שריפה גדולה, שהביאה למותם של למעלה מעשרים אנשים, שהיו בהסגר מוחלט, הוסיפה שמן למדורת ההתנגדות ההמונית, שהחלה לבעור בחלקיה השונים של סין. כתוצאה מכך, וכדי לא לאבד שליטה על ההמונים, הורו השלטונות, בצעד חסר-תקדים, לשנות את מדיניות ה"אפס-סובלנות" בכל הקשור בנגיף-הקורונה, ובמעבר חד ומיידי נפתחו כל המוסדות הציבוריים והפרטיים, בתי-המסחר והקניונים, העסקים הקטנים והחנויות, בתי-הספר והתחבורה הציבורית. תוך ימים ספורים נדבקו למעלה מ-80 אחוזים מכלל אזרחי-סין! לא נמסר מידע עדכני על מספר המתים...

התוודעתי לראשונה לנגיף-הקורונה דווקא בארצות-הברית, שבה סיימתי בפברואר 2020 מסע-הרצאות. מגיפת-הקורונה פרצה כחודשיים קודם-לכן, ועדיין היו אי-ודאות והיעדר-מידע לגבי הנגיף. אף-על-פי-כן, כינה הנשיא טראמפ את המחלה, שעמדה להפיל חללים רבים באמריקה ובשאר ארצות-העולם, "הנגיף הסיני". הסינים, מצידם, סגרו לחלוטין את ווהאן, אחת הערים הגדולות במדינה, שבעת ההיא הייתה המוקד של התפשטות הנגיף. זמן קצר אחר-כך נסגרה כל סין לטיסות מבחוץ.

בתחילת חודש פברואר עליתי על המטוס האחרון מניו-יורק לסין. אשתי, שהייתה אמורה לחזור כחודש אחריי, נשארה בעיר האמריקנית הגדולה ללא יכולת למצוא טיסה, שתחזיר אותה לסין. היא העבירה שמונה חודשים תמימים נוספים בניו-יורק אצל בתנו ואצל הנכדים, לפני שמצאה טיסה יקרה מאוד לקוריאה, ומשם- לחרבין.

הכול עמד-על-מקומו, כאילו הזמן והמקום קפאו.
כשנחַתִּי בבייג'יןֿ, הבנתי שחזרתי למציאות חדשה, ושסין לא הייתה עוד זו שהכרתי. עברתי בדיקות לא נעימות בשדה-התעופה, ושוב חזר הדבר על-עצמו כשנחַתִּי בחרבין. הממונים הודיעו לי, שעליי להסתגר בביתי, ולא לצאת ממנו עד להודעה חדשה. המצב בסין היה עדיין לא ברור דיו. מעבדות רבות גויסו, כדי לחקור ולהבין את הנגיף. עם-זאת, היה ברור, שהנגיף מתפשט במהירות, ושהוא קטלני ביותר.

כשהגעתי בחזרה לחרבין, היו הרחובות שוממים. גדרות ירוקות הוצבו לפני פתחי-הבתים, כדי למנוע כניסה או יציאה בלתי-מבוקרים. כל המסעדות, מרכזי-הקניות, הפארקים ובנייני-המשרדים נסגרו, והתחבורה הציבורית עבדה בשגרת-חירום, כל בתי-הספר נסגרו, וכך גם האוניברסיטאות. גם הטלוויזיה פעלה בשגרת-חירום במשך חודשים רבים, ושכונות רבות נסגרו על סורג-ובריח. משמרות-משטרה הוצבו בחוץ, כדי לוודא, שאין-יוצא-ואין-בא. אנשים לבושים מכף-רגל-ועד-ראש בבגדי-פלסטיק לבנים היו בכול מקום. את עיניהם כיסו משקפיים, ומסיכות-פנים כחולות ולבנות כיסו את אפיהם ואת פיותיהם. העובדים הקהילתיים האלה גויסו למשימה, והיו מזהירים מפני התקהלויות ועמידה במרחק של שני מטרים אחד מהשני בתור לקניית מזון בחנויות, שקיבלו אישור להישאר פתוחות.

אוכלוסיית-חרבין, המונה למעלה מ-17 מיליון תושבים, ישבה בבית, ולא ידעה מה יילד יום. אי-הידיעה והיעדר מידע שקוף וברור רק העצימו את חשש התושבים. על-אף שכולם שמרו על הוראות השלטונות, ולא נכנעו ללחצים פיזיים ונפשיים, די היה להביט מבעד לחלון ולראות את הרחובות הריקים מאדם וממכוניות. הכול עמד-על-מקומו, כאילו הזמן והמקום קפאו.

גם אני, שחזרתי זה עתה מארצות-הברית, נתבעתי להישאר בביתי עד להודעה חדשה. וכך הייתי בהסגר מלא למעלה מחמישה חודשים. מדי-בוקר הגיעו לדלת ביתי אותם אנשים בלבוש-הפלסטיק הלבן, וערכו בדיקה. מדי-יומיים הגיעה חבילת מצרכים, שהזמנתי מחנות-המזון. וכך, באין-ברירה וכדי להישאר שפוי, המשכתי לעבוד על ספריי החדשים, כולל זה שאת הטיוטה הראשונה שלו סיימתי כאשר הורשיתי לצאת סוף-סוף מהבית ולנשום אוויר-חוצות.

הטלפון הנייד שנסרק מעביר מיד את הפרטים לשלטונות
במהלך שלוש השנים שעברו לא השתנו הדברים בהרבה; המסעדות לא נפתחו למעלה משנה, והדבר הביא לפשיטות-רגל המוניות. גם במרכזי-הקניות נסגרו בתי-עסק רבים, והמעברים בכל הקומות נשארו כמעט שוממים. מדי-פעם, כאשר המגיפה הרימה את פניה הרעים, היו השלטונות סוגרים שכונות שלימות, כשאין-יוצא-ואין-בא. כך גם נסגר הבניין שלי לעשרה ימים, לאחר שנמצא בו דייר שנדבק בנגיף. הדבר חזר על-עצמו כבר מספר פעמים.

לאחר השנה הראשונה הורו השלטונות, שעל כל התושבים לעבור בדיקות-קורונה אחת לשלושה ימים. בעקבות הוראתו של הנשיא סי ג´יפין למסד את ה"אפס-סובלנות" לגבי נגיף-הקורונה, החלו השלטונות לתבוע, שכל התושבים יעברו בדיקה יומית. וכך, מדי-יום, היה עלינו לעמוד בתורים ארוכים, שנמשכו לאורך רחובות שלימים, כדי לעבור את הבדיקות. העמידה בתורים האלה יכולה להימשך גם שעה תמימה, והכול נעשה בחוץ- בגשם או בשמש, בחום הקיץ ובכפור העז של החורף. לצורך העניין העמידו השלטונות אוטובוסים בקרנות-הרחובות. בחלון הראשון של האוטובוס מודבק קוד-הבריאות הממשלתי, אשר נמצא גם במכשיר הטלפון הנייד של כל אזרח, והפרטים הנסרקים שלו מועברים מיד למרכז-הפיקוח של המשטרה. בחלון השני נערכת הבדיקה. הכבישים והמדרכות, המובילים אל תחנות-הבדיקה, סומנו בקווים ברווחים של שני מטרים האחד מהשני, ופקחים בוחנים אם מישהו מקטין את הרווח, ונצמד לזה שלפניו.

השלטונות המשיכו בהעברת הוראות לאזרחים פעמיים ביום באמצעות הטלפונים הניידים. להלן דוגמא:

"(השלטון למניעת המגיפה) המצב העכשווי של הצעדים למניעת המגיפה הוא עדיין מסובך ועגום; שכן מעבר של אנשים ממחוזות שלימים אחרי שהגיעו לעיר ממקומות שונים, ואשר נטמעים בקרב האוכלוסייה באמצעות מפגשים, ארוחות-ערב עם חברים, מסעות-קניות וכדומה, הפכו את ההדבקות בנגיף דבר קל מאוד... האחריות המוטלת על כל אחד מכם היא עצומה, ואנחנו מצפים שתנקטו את כל האמצעים לוודא, שכך ייעשה, כדי שהשלום, השלווה והבריאות יאפשרו את בריאות כל התושבים בכל ערינו...".

האזרחים כאן ממושמעים- עד גבול מסוים...

הסינים, שלא כמו אזרחים בהרבה מארצות-המערב, הם אנשים ממושמעים מאוד, ואינם מתלוננים על הזמן ועל האנרגיה, שהם מעבירים מדי-יום בתורים הארוכים ובכניסות לכל מקום, כולל על הצורך לסרוק קוד מיוחד, המאפשר לפקחים לראות מתי עבר אדם בדיקה באחרונה. כך גם בתחבורה הציבורית וברכבות-התחתיות. במשך קרוב לשנתיים עמדו כל תושבי-סין במשימה הלאומית של מיגור הנגיף. הסדר המופתי והמשמעת של אזרחי-המדינה הביאו לכך שסין הייתה אחת המדינות הבודדות, שבהן היו שיעור ההידבקות בנגיף והתמותה ממנו נמוכים ביותר. כך, לפחות, אמר לנו המימשל.

בחודש יוני 2022 היה עליי להיות בשנחאי. טיסות שהזמנו התבטלו האחת-אחרי-השנייה, כיון שהעיר נהפכה לאחד המרכזים של התעוררות המגיפה.לכן נאלצנו לטוס לעיר מערבה משנגחאי, ומשם להמשיך ברכבת. כאשר ביקשנו לחזור, לא ניתן היה לטוס לחרבין. וכך נאלצנו לקחת את הרכבת המהירה, שהביאה אותנו לעיר לאחר 14 שעות-נסיעה. עם צאתנו מהרכבת נבדקנו בידי הפקחים, ואלה הורו לקחת אותנו לבית-מלון מיוחד, שבו "בילינו" בבידוד ובהסגר מלא במשך תשעה ימים, לפני שקיבלנו אישור לחזור לביתנו.

מתברר, שגם אצל הסינים יש גבול לסבלנות, אפילו כשמדובר ב״משימה לאומית״; ברבעון האחרון של שנת 2022 היינו עדים להתפרצויות ספונטניות של אזרחים בערים שונות ברחבי-המדינה. שריפה גדולה, שהביאה למותם של למעלה מעשרים אנשים, שהיו בהסגר מוחלט, הוסיפה שמן למדורת ההתנגדות ההמונית, שהחלה לבעור בחלקיה השונים של סין. כתוצאה מכך, וכדי לא לאבד שליטה על ההמונים, הורו השלטונות, בצעד חסר-תקדים, לשנות את מדיניות ה"אפס-סובלנות" בכל הקשור בנגיף-הקורונה, ובמעבר חד ומיידי נפתחו כל המוסדות הציבוריים והפרטיים, בתי-המסחר והקניונים, העסקים הקטנים והחנויות, בתי-הספר והתחבורה הציבורית. תוך ימים ספורים נדבקו למעלה מ-80 אחוזים מכלל אזרחי-סין! לא נמסר מידע עדכני על מספר המתים, והכול נפתח לשמועות ולרכילות... המצב נעשה כל-כך בלתי-ברור, שהחלו שמועות על כך שהנשיא החליט לתת לנגיף לעשות שמות באזרחים, שיצאו נגד מדיניותו.

כמו כל דבר תחת השמש הקפואה של החורף הסיני, דברים משתנים במהירות, ומה שהיה נשכח במהירות-הבזק, בדיוק כמו במדינת-ישראל, והצורך הקיומי מכתיב תנאים חדשים. וכך, ככל שיותר אנשים חוו את ההדבקה בנגיף, וככל שיצאו מכך במצב סביר, כך הולכים החיים ונמשכים כאילו ״עברנו את המן, אז נעבור גם את זה.״ אני נאלצתי לדחות פגישות חשובות, כי שגרירת-ישראל בסין, שהייתה אמורה לבקר בחרבין, ואשר כבר תיאמה איתי פגישה, הודיעה על דחיית הנסיעה לזמן בלתי-מוגבל. כך עשתה גם הקונסול-הכללי של ארצות-הברית, שכבר קבעה תאריך לפגישה לאחר הגעתה לחרבין... עם-זאת, החיים חוזרים אט-אט למסלולם הדי-מפוקפק, וחלק מהתושבים מעיזים להראות את פניהם ברבים. בינתיים נדבקה אשתי, לפני כשלושה שבועות, בקורונה בפגישה שהייתה לנו מחוץ לבית. בתוך יומיים נדבקתי גם אני, אלא שאצלי הסיפור נמשך גם עתה.

האמונה הגוברת כאן היא, שהאוכלוסייה תפתח נוגדנים נגד הנגיף, ובכך יתאפשרו חיים רגילים. אלא שההיסטוריה הראתה, שאמונות לא הצילו חיים, וכך, עם אי-הוודאות ועם היעדר מידע עדכני, ימי-הקורונה וימי-הכולרה נמשכים.

הערת מערכת האתר: פרופ' דן בן-כנען הוא עיתונאי. היה בעברו חבר ב"איגוד הישראלי לעיתונות תקופתית". זה מספר שנים פרופ' בן-כנען מתגורר עם משפחתו בעיר חרבין שבסין, שבה הוא מוכר כ-Lin-Yidan, ומשמש כדיקן/איש-סגל בכיר באוניברסיטה של חרבין. הוא נחשב כמומחה מן-המעלה-הראשונה להיסטוריה של יהדות-סין. בן-כנען מכהן גם כעורך-אחראי של מחלקת החדשות באנגלית של Heilongjiang Television & Radio Broadcast Center China.