דורון: ״כל אחד חייב לתרום לקהילה!״

ראובן דורון (דורונשטראוך), דמות רבת-פנים, שחייה משקפים מסירות לשירות ולניהול ומחויבות חברתית, נולד ב-3 בנובמבר 1948 במחנה-מעבר בפמגוסטה, קפריסין, להורים ניצולי-שואה. סיפור-חייו הוא סיפור של התגברות על קשיים, של תרומה משמעותית למדינה ולקהילה ושל מעבר בין תפקידים מגוונים בצבא, במגזר הציבורי והעסקי, וכיום– גם בתקשורת.

מאת: מאיר חוטקובסקי :

תאריך: 05/06/2025

ראובן דורון נולד להוריו, ארקדי (אברהם) דורונשטראוך ופרידה לבית יוריסט, שהכירו במחנות-המעבר בקפריסין, שם היו פעילים בתנועת-הנוער. הם התחתנו, כשאמו הייתה בת 17 ואביו בן 25, והוא נולד תשעה חודשים לאחר-מכן. משפחתו עלתה לארץ באוניית-המעפילים "משמר העמק". האונייה נלכדה בידי הבריטים, אך הם הורשו לרדת בעתלית, בשל מצב האונייה. לאחר-מכן התגוררו במחנה-עולים בעתלית, ומשם עברו לרמלה, שם גדל דורון בתנאים קשים, ללא מים זורמים וללא חשמל. "גדלנו בצניעות, אך ההורים שלי לימדו אותנו ערכים של עבודה קשה ושל תמיכה הדדית", הוא נזכר. הוריו לא דיברו על השואה, והנושא עלה רק מאוחר-יותר, כשדורון הכין עבודת-שורשים.

"הצבא לימד אותי, שמנהיגות אמיתית היא היכולת לקבל החלטות תחת לחץ, תוך שמירה על ערכים ועל האנשים שתלויים בך."

לימים נישא דורון לאתי לבית משפחת גז, ילידת טבריה, ולזוג שלושה ילדים. הוא התגייס לצה"ל, והתנדב לשרת בחיל הרגלים (צנחנים), שם בלט במסירותו ובמקצועיותו. במהלך 28 שנות שירותו הוא התקדם לדרגת אלוף-משנה, תוך שהוא ממלא תפקידים בכירים במערך הלוגיסטי של פיקוד-המרכז, כולל במהלך מלחמת-המפרץ (1993-1990). כקצין פיקוד-תחזוקה, הוא תרם משמעותית לפיתוח הטכנולוגי של צה"ל, תוך שילוב בין יכולות ניהוליות למחויבות לשדה-הקרב. "הצבא לימד אותי, שמנהיגות אמיתית היא היכולת לקבל החלטות תחת לחץ, תוך שמירה על ערכים ועל האנשים שתלויים בך", הוא מדגיש.

במלחמת יום-הכיפורים לחם בחזית המצרית לצד שני אחיו, אך טרגדיה פקדה את משפחתו, כאשר אחיו הצעיר, משה, נפל בקרבות בחווה הסינית. "האובדן של משה היה מכה קשה, אך הוא גם חיזק את הנחישות שלי להמשיך ולשרת את המדינה", הוא משתף. במהלך שירותו השלים דורון תואר ראשון ותואר שני במדעי-המדינה מאוניברסיטת חיפה, וכמו-כן השתתף בקורסים צבאיים בכירים, כולל במכללה לפיקוד ומטה (1980) ובמכללה לביטחון לאומי (1990).

"ניהול דורש הבנת אנשים. זה כמו תזמורת, שעליה צריך לנצח בהרמוניה."

לאחר שחרורו מצה"ל פנה דורון למגזר הציבורי, והחל לעבוד בעיריית רמת-גן, שם שימש כמנהל-אגף במשך כארבע שנים. "העבודה בעירייה הייתה הזדמנות להביא את הסדר ואת המקצועיות מהצבא אל הקהילה, ולראות תוצאות ישירות בחיי-התושבים", הוא מציין. לאחר-מכן לקח על עצמו את תפקיד מנכ"ל קניון הזהב בראשון-לציון– תפקיד שבו כיהן כארבע וחצי שנים, עד אמצע 2002. כמנכ"ל, הוא הוביל את הקניון להצלחה מסחרית, תוך ניהול מערכות מורכבות ושמירה על חוויית-לקוח ברמה גבוהה. "ניהול קניון דורש הבנה של אנשים– לקוחות, עובדים, ספקים. זה כמו תזמורת, שעליה צריך לנצח בהרמוניה", הוא מתאר.

בהמשך, במשך כתשע שנים, התמקד בניהול מוסדות לגיל השלישי, כולל ׳מצודת ירושלים׳ ו׳מעון הרופא׳ במוצא עילית. הוא השלים באוניברסיטת תל-אביב השתלמות בהכשרת מנהלים בכירים במוסדות לגיל המבוגר, וכמו-כן קורס ניהול כללי וניהול כלכלי של בתי-חולים ומערכות-בריאות מטעם המרכז הישראלי לניהול (המי"ל). "העבודה עם הגיל השלישי לימדה אותי ענווה והערכה עמוקה לחוסן של האנשים, ששרדו כל-כך הרבה", הוא משתף.

"הכתיבה היא הדרך שלי לספר את הסיפורים שלא-תמיד נשמעים, ולתת קול למי שזקוק לכך."

מאז פרישתו, ב-2015, ראובן דורון ממשיך להשפיע כגמלאי פעיל, תוך התמקדות בעשייה התנדבותית למען ניצולי-שואה, נכים ואוכלוסיות מוחלשות. הוא פועל מול גופים ממשלתיים, משתמש בכלי-תקשורת, כמו: עיתונות מקומית, רדיו ורשתות חברתיות, ויוזם פגישות כדי לקדם צדק חברתי. "אני מאמין, שכל אחד מאיתנו חייב לתרום לקהילה, לא משנה באיזה שלב בחיים הוא נמצא!", הוא מדגיש. כיום דורון הוא כתב בכלי-תקשורת אחדים, שם הוא מביא את קולו הייחודי ואת ניסיונו העשיר. "הכתיבה היא הדרך שלי לספר את הסיפורים שלא-תמיד נשמעים, ולתת קול למי שזקוק לכך", הוא מבהיר. כתיבתו משקפת את מחויבותו לערכים של צדק, של שוויון ושל תמיכה בקהילה. הוא ממשיך לעסוק בהתנדבות למען ניצולי-שואה, תוך שיתוף-פעולה עם עמותות, כמו "לקט ישראל" ו"יד שרה", ופועל להעלאת מודעות לזכויותיהם של קשישים ושל נכים. כך דורון ממשיך להשפיע ולתרום לחברה הישראלית, תוך שהוא נושא את מורשת משפחתו ואת ערכיו הבלתי-מתפשרים.