אירופה 2050: 75 מיליון מוסלמים

בהרצאה שנשא ב-3 בפברואר 2026 בכפר-סבא, חשף המומחה לאיסלאם פוליטי וכתב-השטח אנריקה צימרמן, כי "הברית הלא-קדושה" שנרקמה בין הימין הקיצוני לאיסלאם הרדיקלי צפויה לעמוד במרכז סדר-היום העולמי בשנים הקרובות.

מאת: מאיר חוטקובסקי

תאריך: 27/02/2026

אנריקה צימרמן הוא עיתונאי ישראלי-ספרדי בעל שם עולמי, שעבד במשך 12 שנה כיועץ-תקשורת לאפיפיור פרנציסקוס בוותיקן. במהלך הקריירה שלו סיקר את המזרח-התיכון, את מלחמת איראן-עיראק ואת המלחמה נגד דאעש מהשטח. צימרמן ריאיין דמויות-מפתח בעולם האיסלאמי, ביניהן מנהיגי חמאס, חיזבאללה וארגוני-טירור נוספים. הוא הפיק ועמד מאחורי סדרות דוקומנטריות חשובות, ביניהן: "ג׳יהאד עכשיו" ו"סוּפר-קלאסיקו" על משבר קטלוניה. כיום הוא נחשב כאחד המומחים המובילים בישראל לנושאי אירופה, גיאופוליטיקה והאיסלאם הפוליטי.

הגירה מסיבית משנה את פני היבשת

אירופה עוברת טלטלה דמוגרפית, שעלולה לשנות את פניה לבלי-הכּר. בהרצאתו המרתקת חשף העיתונאי והחוקר אנריקה צימרמן נתונים מדאיגים על עתיד היבשת.
"אנחנו מדברים על נושא, שאינו תקין פוליטית", ציין צימרמן בפתיחת ההרצאה. "כששאלתי את חברי הפרלמנט של 27 מדינות, כמה מוסלמים יש באירופה, הם התחילו כולם לזוז באי-נחת בכיסאות, והם לא ידעו מה לענות. זה היה נושא מאוד-מאוד בעייתי."
לדברי צימרמן, המספר הרשמי היחיד הוא מ-2024, ומדבר על 45 מיליון מהגרים באירופה. אך הוא מעריך, שהמספר האמיתי גבוה בהרבה. "מתוך שיחה עם אנשים שונים מ-27 המדינות", אומר צימרמן, "היום המספר הקרוב לאמת הוא בסביבות 55 מיליון מוסלמים באירופה."

תחזיות דמוגרפיות מדאיגות: 75 מיליון מוסלמים ב-2050

הנתונים לעתיד מטרידים עוד יותר. צימרמן מצטט את הסוקרים הדמוגרפיים של האיחוד האירופי: "ההערכה היא, שבאיחוד האירופי, בנורבגיה ובשווייץ יהיו ב-2050 כ-75 מיליון תושבים מוסלמיים."
הפירוט לפי מדינות מרשים במיוחד: גרמניה צפויה להגיע ל-17.5 מיליון מוסלמים, בריטניה ל-13.5 מיליון (כיום כ-4 מיליון), צרפת ל-13.2 מיליון, ואיטליה ל-8.25 מיליון.
"בצרפת, לדעתי, כבר היום יש עשרה מיליון מוסלמים", מוסיף צימרמן. "יש הרבה בלתי-חוקיים. אף-אחד לא באמת יודע."

ברצלונה כמקרה-מבחן: מיליון מוסלמים בקטלוניה
התמורות הדמוגרפיות ניכרות במיוחד בערים מסוימות. "בקטלוניה, שזה איזור מסביב לברצלונה, יש בסביבות מיליון מוסלמים מתוך 8.1 מיליון תושבים", מספר צימרמן. "זאת-אומרת, כשמדובר במיליון איש מתוך שמונה מיליון– אתה מרגיש את ההבדלים."

הוא מתאר את השינוי הדרמטי שעבר על אירופה: "אירופה שהכרנו כבר אינה קיימת יותר. האחידות, ההומוגניות והאוכלוסיות השונות השתנו ללא-הכּר! היום, במקום החלומות של וולטר ושל דקארט, יש שריעה ואפרטהייד תרבותי עם גיטאות באירופה."

האתגר האמיתי: ״מיעוט רדיקלי של 12,000 מחבלים,

שברגע מסוים אחזו בנשק.״

צימרמן מדגיש נקודה קריטית שחשוב להבין: "רוב האוכלוסייה המוסלמית באירופה היא אוכלוסייה שליווה. נקודה. היא באה כדי לחיות, כדי להתפרנס, כדי לחנך את הילדים שלהם יותר טוב, וכדי שתהיה להם יציבות."
אך הוא מזהיר מיד: "ישנו שיעור מסוים, שגם אם הם לא טירוריסטים בפועל, הם מייצגים תפישׂת-עולם סלפיסטית, ג׳יהאדיסטית, בצבעים שונים, שמנסים בעצם לשמר את דרך-החיים שלהם, ואם אפשר– לכפות אותה על אחרים ברגע שהם מקבלים איזו דריסת-רגל. הם אולי שישה, שבעה, שמונה אחוזים."

השופט הספרדי בלטסר גרזון, שחוקר את התופעה שנים רבות, מעריך, לפי צימרמן, "שיש לנו היום באיחוד האירופי 12,000 מחבלים. אלה אנשים שנגעו בנשק ברגע מסוים."

מאות-אלפי (25 אחוזים) אירופאים מתאסלמים

אחת התופעות המדאיגות ביותר היא תופעת ההתאסלמות של אירופאים. "מדובר במאות-אלפים, אולי מיליונים, אנחנו לא יודעים", אומר צימרמן. "בסקנדינביה מדובר במאות-אלפים. בספרד מדובר לפחות ב-100,000 עד 200,000 איש. באיטליה כנ״ל– בסביבות 100,000."
סוציולוג צרפתי, שחקר את המחבלים שביצעו פיגועים בשנים 2016–2017 בארבע ערים: ברלין, פריז, לונדון ובריסל, מדבר על ממצאים מדאיגים: "60 אחוזים מהם הם הילדים של המהגרים, שהגיעו בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת מהמזרח-התיכון, שבעצם איבדו קשר עם העבר שלהם, והם גם לא נקלטו באירופה. 15 אחוזים הם הנכדים של הללו, והיתר, 25 אחוזים, הם המתאסלמים."

השפעת קטאר: שליש מלונדון בידי מדינה בגודל של חיפה

צימרמן חושף את ההשפעה הכלכלית והתרבותית של מדינות-המפרץ על אירופה: "שליש מהרכוש בלונדון שייך למדינה, שיש בה 350,000 תושבים, שזה זהה לחיפה", הוא מספר. "מדינה בגודלה של חיפה חולשת כיום על לפחות שליש מהנדל״ן בלונדון. למעשה, אחיזתה של המשפחה הקטארית בעיר רחבה יותר מזו של משפחת-המלוכה הבריטית." ההשפעה הזאת משתרעת גם על בתי-הספר ועל האוניברסיטאות, כשקטאר וטורקיה משקיעות מיליארדים במוסדות אקדמיים במערב.

עליית הימין הקיצוני– תגובה לכישלון ההגירה; ״המחשבה ששמונים שנה בלבד לאחר השואה יושבים ניאו-נאצים בבונדסטאג היא פשוט בלתי-נתפשׂת!"

אחת התוצאות הישירות של המצב הדמוגרפי היא עליית הימין הקיצוני באירופה. "היום יש לפחות שבע מדינות באיחוד האירופי, שהן בידי הימין הקיצוני", מתריע צימרמן, "וכנראה שב-2026 וב-2027 זה ילך ויגדל ויתרחב לעוד מדינות."
הוא מזהיר :"יש בישראל מי שמברכים על כך, אך אני איני נמנה עמם; מדובר באנשים, שחלק מהוריהם ומסביהם היו ניאו-נאצים. מפלגת ה-AfD (״אלטרנטיבה לגרמניה), השנייה בגודלה בגרמניה, רוויה באלמנטים ניאו-נאציים. המחשבה ששמונים שנה בלבד לאחר השואה יושבים ניאו-נאצים בבונדסטאג היא פשוט בלתי-נתפשׂת!"

אזהרת שר-החוץ האמירתי: "בורוּת טהורה"

שר-החוץ האמירתי, עבדאללה בן-זאיד, הזהיר בפורום בינלאומי בדברים חריפים, שאותם מצטט צימרמן: "יבוא יום, שבו נראה הרבה יותר קיצונים וטירוריסטים יוצאים מאירופה, כתוצאה מהיעדר קבלת החלטות, ניסיון להיות פוליטיקלי-קורקט, או מתוך הנחה, שהם יודעים את המזרח-התיכון ואת האיסלאם יותר טוב מאיתנו. ואני מצטער, אך זו בורות טהורה!"
נשיא איחוד האמירויות, מוחמד בן-זאיד, אסר על צעירים אמירתיים ללמוד בבריטניה, משום שלפי צימרמן, "האוניברסיטאות נהפכו למוקד של ׳האחים המוסלמים׳."

המשבר הזהותי: ״ככל שאתה יותר בלגי, או צרפתי, או סורי, או

עיראקי, כך אתה פחות מוסלמי."

צימרמן מזכיר מסר מרכזי של אוסאמה בן-לאדן: "אותו בן-לאדן אמר דבר שהוא מאוד-מאוד חשוב ומשמעותי: ככל שאתה יותר בלגי, או צרפתי, או סורי, או עיראקי, כך אתה פחות מוסלמי."
בתיאורו את דורות-ההמשך של המהגרים, הוא מציין, כי "הדור השני, הדור השלישי והדור הרביעי מנסים לגשר על הפער, שבין זהות מוסלמית לזהות אירופית; הניסיון הזה מוביל לרוב לחזרה לדתיות ולשבטיות. הוא מדגיש, כי אף שמספר הנוצרים גדול לפחות פי-שבעה ממספר המוסלמים, ביום ראשון הכנסיות נותרות ריקות, בעוד שבימי שישי המסגדים מלאים עד-אפס-מקום!"

100 שנים שיעצבו את אירופה: ״לא צריך להתייאש. יש לנו היום שותפים, שניתן לעבוד איתם, ועלינו לעודד את הקשר הזה איתם עד כמה שאפשר."

צימרמן מסיים בתחזית ארוכת-טווח: "מכון-המחקר האמריקני פיו מציין, שבעוד 100 שנים יהיו המוסלמים רוב בשוודיה, בצרפת וּביוון, אלוהים יודע מה באמת יהיה בעוד 100 שנים, אך זה מה שהמחקרים טוענים."

עם-זאת, הוא מוסיף מסר של אופטימיות זהירה: "לא הכול רע; לא צריך להתייאש. אנחנו צריכים להיות מאוד-מאוד נחושים וחזקים. יש לנו היום שותפים שניתן לעבוד איתם, ואנחנו צריכים לעודד את הקשר הזה איתם עד כמה שאפשר."

השאלה המרכזית, שצימרמן משאיר בסופו-של-דבר פתוחה, היא: האם תצליח אירופה לשמור על ערכיה הליברליים והדמוקרטיים מול האתגרים הדמוגרפיים והתרבותיים, או שהיא תיסחף לכיוון הקיצוניות– בין אם לימין קיצוני ובין אם השתלטות איסלאמיסטית. התשובה לשאלה הזאת תעצב את עתיד היבשת ואת עתידו של המערב כולו.