טווה חוטי שושלות

אפרת שמעוני ססר (54) היא גנאלוגית מנוסה, חוקרת יוחסין, או בפי העם– שורשים, בעלת-שם, שמסייעת לאנשים לחשוף זהויות אבודות ולהחיות זיכרונות נשכחים. בעבודתה, המשלבת מומחיות מקצועית ורגישות אנושית, היא רואה שליחות אישית ועמוקה.

מאת: מאיר חוטקובסקי

תאריך: 24/05/2025

״הכול התחיל מאמא שלי", מספרת אפרת שמעוני ססר. לפני כעשור, אמה ביקשה ממנה לחקור את שורשי המשפחה ולהבין מה עלה בגורלם של בני-משפחתה. מה שהתחיל כבקשה תמימה נהפך במהרה לתשוקה עזה. "נדבקתי בחיידק", היא אומרת בחיוך. מאז צללה לעולם הגנאלוגיה– למדה בקורסים מקוונים, חיפשה בארכיונים, ושילבה את כישוריה המחקריים עם סקרנות שאין לה קץ. כיום היא עובדת עם לקוחות מכל רחבי-העולם, מאתרת קרובים ויורשים, ומספקת חוות-דעת משפטיות מבוססות.

״חברי-הכנסת לא הבינו על מה אני מדברת.״

אפרת שמעוני ססר נולדה בקיבוץ אשדות-יעקב מאוחד, סביבה שטיפחה בה ערכים של קהילתיות ושל חיבור לשורשים. היא בוגרת תואר ראשון בהצטיינות בתקשורת ובמדעי-המדינה מאוניברסיטת חיפה, ובעלת תואר שני בהצטיינות בתקשורת ובעיתונאות מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הקריירה המקצועית שלה נעה בין תחומי התקשורת, ניהול פרויקטים וכתיבה, ואף כללה תפקיד כיועצת בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת.

"הכנתי דין-וחשבון לגבי האינטרנט, כשהאינטרנט בארץ עוד היה בחיתולים. חברי-הכנסת לא הבינו מה זה. אז הסברתי להם כמו לתלמידים שלי באוניברסיטה", היא מציינת. אך את דרכה בעולם הגנאלוגיה החלה, כאמור, ממקום אישי ומפתיע.

״כל משפחה היא סיפור, כל אדם הוא סיפור.״

התחום אינו דורש הסמכה פורמלית, אך בהחלט דורש מחקר מעמיק וידע בין-תחומי. שמעוני ססר עושה שימוש בכלים מגוונים: ראיונות, מאגרי-מידע מקצועיים ומקוונים, כמו ,MyHeritage ארכיונים היסטוריים, עיתונות עתיקה, רשתות חברתיות, ואפילו רישומי תכנון בעיריות– הכול כדי לפענח את "כתבי-החידה המשפחתיים", שבהם היא פוגשת.

עבודתה רצופה בסיפורים מטלטלים, מרגשים ולעיתים גם קשים. "כל משפחה היא סיפור, כל אדם הוא סיפור", היא אומרת, ומשתפת במקרים אחדים יוצאי-דופן. כך, לדוגמא, ביקשה ממנה משפחה מצור יגאל להכין מתנת יום-הולדת לסב. הסב היה בטוח, כי כמעט כל משפחת אביו נספתה בשואה. המחקר גילה, כי המשפחה לא נרצחה, אלא ברחה לברית-המועצות, ושבעה מדודיו שרדו את המלחמה, והקימו משפחות. שמעוני ססר יצרה קשר עם נינת אחת האחיות. ההתרגשות הייתה גדולה בעת המפגש הראשוני, שנערך בבית-הקפה השכונתי בצור יגאל. משפחת הנינה עלתה לארץ, והמשפחות בקשר קבוע. באחד המחקרים גילתה, כי אחד מאבות-המשפחה שימש כקאפו בזמן השואה– מידע שבחרה, בהתייעצות עם המשפחה המורחבת של הלקוחות, לא לחשוף לצאצאיו החיים. במקרה אחר חשפה, כי אביה של סבתה של לקוחה אמריקנית היה עבריין שישב בכלא– עובדה שהסבירה את שינוי שם-המשפחה המסתורי.

״דרך הספד, ארכיונים, מודעות-אבל וגלויה ישנה מטהרן חיברתי בין קרובי-משפחה, שלא ידעו זה על קיומו של זה.״

"יש מקרים יפים, ויש מקרים קשים", אומרת שמעוני ססר. ״לעיתים מתגלים פושעים, אנסים, בוגדים, ולעיתים פשוט קשרים שנקטעו בעקבות הגירה, או בעקבות מלחמה, או עקב שתיקה משפחתית ארוכת-שנים״, היא מבהירה. ״זה מקצוע שמערב רגש ואינטלקט", היא פוסקת. "מצד אחד. את חוקרת, ומצד שני, את מחברת. זו ממש עבודת-בלשות– רק רגשית". אחד הסיפורים הבלתי-נשכחים לגביה היה המחקר מסביב לצבי גינצבורג, קרוב-רחוק שהוזכר בהספד של קרוב-משפחתה, המשורר דוד שמעוני. דרך ההספד, ארכיונים, מודעות-אבל וגלויה ישנה מטהרן היא חיברה בין קרובי-משפחה בארץ ובארצות-הברית, שמעולם לא ידעו זה על קיומו של זה. הסיפור הזה מגלם בעיניה את כל מה שמרגש בגנאלוגיה– היכולת להחיות קשרים שנשכחו.

״אם יש לי יכולת לעזור, אני חייבת לעשות זאת!"

המעבר לצור יגאל, ביתה הנוכחי, לא היה מקרי– שמעוני ססר בחרה לגדל את משפחתה ביישוב קהילתי, המשלב אווירה כפרית עם קרבה למרכז, כשהקהילה הייתה גורם מכריע בהחלטתה. "אני מרוצה מאוד לחיות כאן", היא אומרת. היא מארחת ארוחות חגיגיות, משתלבת בפעילויות חברתיות ובהתנדבות, ונחשבת דמות מוערכת בזכות האישיות החמה והנוכחות האנרגטית. מעבר לפעילות המקומית, היא פועלת גם ברמה הארצית: מתנדבת בעמותת "לתת פנים לנופלים", שם היא מסייעת באיתור מידע על חללי-צה"ל, ומייעצת לפונים במסגרת העמותה הישראלית לחקר המשפחה (עיל"ם(. ״אני מרגישה שזו אחריות– אם יש לי יכולת לעזור, אני חייבת לעשות זאת!", היא מדגישה.

״הידע שיש לכל אחד מאיתנו הוא בר-חלוף, ואם לא נתעד אותו, הוא פשוט ייעלם!״

כששואלים אותה על תחביביה, היא צוחקת: "הגנאלוגיה היא התחביב הכי גדול שלי!". לצד אהבתה לחקר שורשים, היא נהנית גם מכתיבת סיפורים קצרים, (שנותרים במגירה), ומתרגול פילאטיס. אך מה שממלא אותה באמת הוא חיבור הנקודות בין עבר להווה. "זה מספק אותי– אינטלקטואלית ורגשית", היא מסכמת. אפרת שמעוני ססר אינה רואה בגנאלוגיה רק מבט לאחור, אלא מנוף לעתיד. היא אינה מחפשת שלימות, אלא חיבורים. ״הידע שיש לכל אחד מאיתנו הוא בר-חלוף, ואם לא נתעד אותו, הוא פשוט ייעלם! החיים הכי חזקים הם אלה, שיש בהם שילוב של זיכרון ותקווה", היא מציינת. "אנחנו תולדה של הסיפורים שקדמו לנו, וטוב שנדע איך לספר אותם".