״בעקבות המלחמות״ – 70 שנות-יצירה של לביאה

בתערוכת היחיד "בעקבות המלחמות" בגלריית "יד לבנים" ברעננה, שנפתחה בשבוע שעבר, מציגה לביאה מנוס (84) גוף עבודות עוצמתיות, הנעות בין זיכרון אישי להיסטוריה לאומית, בין חומרי טבע גולמיים לכאב ולתקווה הישראליים.

מאת: מאיר חוטקובסקי

תאריך: 30/01/2026

תערוכת-היחיד החדשה של האמנית לביאה מנוס אינה עוד תצוגה רטרוספקטיבית, אלא מסע רגשי עמוק אל תוך שכבות-הזמן, החומר והזהות הישראלית. תחת השם הטעון "בעקבות המלחמות", נפרש בגלריית "יד לבנים" פסיפס מרשים של כ־70 שנות-יצירה, החושף אמנות שנולדה מתוך החיים עצמם ומתוך המציאות הביטחונית המורכבת של הארץ. ראש עיריית רעננה, חיים ברוידא, שנכח בפתיחה, החמיא לאמנית ואמר: ״היא באמת אמנית בסדר-גודל עולמי, ואני אומר זאת בגאווה!".

שורשים בעמק וידיים באדמה
לביאה מנוס נולדה בקריית-עמל (טבעון) למשפחת שרמן, שהייתה חלק מחבורת הרועים של אלכסנדר זייד בשייח' אבריק. הזיכרונות מילדותה בעמק, המפגשים עם משפחת זייד והשמירה על גבולות היישוב, מלווים אותה לאורך כל חייה, ומהווים השראה ליצירתה. מנוס עצמה שיתפה את הקהל בתחושותיה: "הזיכרונות מילדותי הולכים איתי לכל החיים", והוסיפה בענווה, המאפיינת אותה, כי "הכישרון שלי זה בידיים. לא בפה." את דרכה האמנותית החלה כבר בגיל 12, כשנחשפה לאמנות הפלסטית, והחלה לעסוק בקרמיקה ובציור.

אמנות כמראה למציאות הישראלית
יצירתה של מנוס מתאפיינת בגישה אינטואיטיבית ובשימוש בחומרים ראשוניים, כמו: חול, אבנים, ברזל ואף חומרי-פסולת ממוחזרים. האמנות שלה מגיבה לכל אירוע פנימי, או חיצוני, בחברה הישראלית. רונית וינטראוב, מחזיקת תיק-התרבות בעיריית רעננה, תיארה זאת בדיוק רב: "זה היופי והכאב הארץ ישראלי. הסיפור שלנו מה שנקרא בדם, בדמעות ובשמחה, ושמחה שנקנית גם בייסורים."
בתערוכה ניתן לראות יצירות, המנציחות את מלחמות-ישראל – ממלחמת יום-הכיפורים ועד ליצירות חדשות, המגיבות לאירועי מלחמת "חרבות ברזל". אחת היצירות הבולטות היא "מצולות ים-סוף", ציור גדל-ממדים המייצג זיכרון אישי, שנהפך לסמל אוניברסלי. וינטראוב הוסיפה, כי לביאה הצליחה לייצר "רפרטואר אוניברסלי, ולכן זה הופך אותך לאומנית גדולה וייחודית."

עשרה אמנים בתוך אישה אחת
מנוס אינה נצמדת לסגנון אחד, או ל"סדרות" מסחריות. בעלה, אורי מנוס, סיפר בחיוך על דבריו של אוצר חשוב, שביקר בביתם: "הוא אומר: ׳רגע, באתי לראות כאן רק את העבודות של לביאה. מה, יש פה איזה עשרה אמנים?!׳. אמרתי לו: ׳זוֹ לביאה– היא עושה עבודה של עשרה אמנים!׳." מנוס משלבת בין דמויות נשים, נופים ויצירות מופשטות, דוגמת הכיסא שיצרה בהשראת פיקסו, המשלב דמות אישה עם ראש של ונוס.

שותפות של חיים ויצירה
התערוכה, בצד הישגיה האמנותיים, שופכת אור על השותפות המיוחדת שבין לביאה לבעלה, תת-אלוף (במיל') אורי מנוס, המלווה אותה מאז פגישתם הראשונה ב-1955. אורי הדגיש בגאווה את חוסנה של לביאה לאורך-השנים, וראש-העיר ציין בטקס, כי לביאה היא "אשת-חיל, כי היא גידלה את הילדים בשעה שנתנה לאורי את כל היכולות להגן עלינו בצה"ל."

התערוכה בבית ״יד לבנים״ היא לא רק תצוגה של אמנות פלסטית מרשימה, אלא עדות חיה לרוח הישראלית, המצליחה ליצור יופי ומשמעות גם מתוך השברים והכאב. כפי שסיכמה זאת וינטראוב: "היצירה שלך היא גם קשה, אך היא גם מיוחדת, והיא גם מעבירה מסרים, שבהם יכולים אנשים למצוא את עצמם, כי בסוף זה החיים!"