סוף לעידן המפלגות

המהפיכה המבנית של ד״ר ליפשיץ

בספרו החדש והמהפכני, “דמוקרטיה חדשה”, מציב ד״ר יצחק ליפשיץ מראָה נוקבת מול שיטת-הממשל המקרטעת של ישראל, ומציע מתווה אסטרטגי לתיקון עמוק של המצב. ליפשיץ טוען, כי הדרך היחידה להחזיר את השפיות לחיינו היא מעבר חד משיטה, המבוססת על דמגוגיה, על פופוליזם ועל השפעת-הון, למודל של ״דמוקרטיה חדשה״, שבו העם הוא באמת הריבון.

מאת: מאיר חוטקובסקי
תאריך: 06/06/2026

האיש שמאחורי החזון, ד״ר יצחק ליפשיץ, מחבר הספר “דמוקרטיה חדשה”, אינו פנים חדשים במאבק על דמותה של המדינה; הוא פועל זה שנים לשינוי שיטת-הממשל, והיה חבר בוועד-המנהל של תנועת ״חוקה לישראל״, בהנהגת פרופסור אוריאל רייכמן, המייסד ויושב-הראש של אוניברסיטת רייכמן (בעבר ״המרכז הבינתחומי הרצליה״)– תנועה שהצליחה בעבר להעביר את חוק הבחירה הישירה לראשות-הממשלה.

המשבר המבני: כשהדמוקרטיה נהפכת ל״בלוף״
נקודת-המוצא של ד״ר ליפשיץ היא התחושה הרווחת בציבור, ש״משהו לא מסתדר נכון״ בניהול המדינה. בפרק הראשון של ספרו הוא מנתח את כישלון מה שהוא מכנה ״הדמוקרטיה הישנה״– השיטה הקיימת כיום. לדבריו, הבחירות כיום נהפכו לפיקציה, שאינה משקפת באמת את רצון-הבוחר, אלא את יכולתם של פוליטיקאים מקצועיים ומעצבי דעת-קהל להנדס תודעה.

״השיטה הנוכחית אינה מאפשרת לבחור הנהגה ראויה״, כותב ליפשיץ בספרו. בניתוח מעמיק, המופיע בניירות-העמדה האסטרטגיים, שנכתבו בעקבות הספר, עולה, כי הניתוק בין הנבחרים לציבור והשפעת בעלי-הממון על השלטון הם ״סרטן״ בלב המערכת. הבוחרים מוצאים את עצמם במצב של ״אשליית בחירה״, שבו ההבדלים בין המועמדים מינוריים, והבטחות-הבחירות אינן ניתנות לאכיפה משפטית.

הבשורה: גוף-בוחר המייצג את פסיפס-החברה
הלב של ״דמוקרטיה חדשה״ טמון בשינוי קיצוני של שיטת-הבחירות. במקום מיליוני אזרחים, הנוהרים לקלפיות לאחר שטיפת-מוח כתוצאה מתעמולה, תתבסס המערכת על ״גוף-בוחר״, שייבחר באופן אקראי בידי מחשב. גוף זה, שימנה כ־65,000 אזרחים, יהווה מדגם סטטיסטי מייצג ומדויק של כל שכבות-האוכלוסייה, על-פי 30 פרמטרים שונים– דת, השכלה, מוצא והשקפה פוליטית. חברי הגוף-הבוחר הם אלו שיבחרו מתוכם את 120 חברי-הכנסת.

״כוונתי היא להציג חלופה לשיטת-הבחירות הקיימת, תוך שמירה על עקרונות השיטה הדמוקרטית״, מסביר ליפשיץ. השיטה מבטלת את הצורך במפלגות, שבמהותן נועדו לפלג את העם, ומאפשרת למחוקקים לפעול על-פי מצפונם לטובת המדינה, ולא למען שרידותם הפוליטית, או לטובת תורמים בעלי-הון.

קריעת הקשר בין הון לשלטון
אחד היתרונות המשמעותיים ביותר של המודל החדש הוא הוצאת הכסף מהפוליטיקה. כיום מועמדים נזקקים לסכומי-עתק, כדי להיבחר– מה שיוצר תלות מסוכנת בבעלי-הון. בדמוקרטיה החדשה נעלם הצורך בגיוס כספים ובתעמולת-בחירות יקרה, ״כך שהשפעת בעלי-הממון נעלמת, וכוחו של כל אזרח שווה בפועל– עשיר, או עני״, מדגיש ליפשיץ.

כחלק מהמניפסט לכינון ״דמוקרטיה חדשה״ מוצעת הפרדה מוחלטת בין הרשויות, כך שחבר-כנסת לא יוכל לכהן כשר. הממשלה תורכב מאנשי-מקצוע מומחים בתחומם, שימונו בידי הכנסת, ויזדקקו לאמונהּ המתמשך. זה צעד קריטי להבטחת יציבות לאומית ולמניעת שלטון-עסקנים.

ליפשיץ מקדיש את ספרו לרעייתו המנוחה, דינה, ומציין, כי אמונתה בכוחם של ידע ושל ערכים לעצב מציאות טובה יותר הייתה מקור-ההשראה לכתיבתו.