700 ימים למלחמת חרבות ברזל – משך מול מחיר

ב־5 בספטמבר 2025 (היום) מציינת ישראל 700 ימים למלחמת חרבות ברזל – המלחמה הארוכה בתולדות-המדינה. היא פרצה ב־7 באוקטובר 2023 כתגובה למתקפת-פתע קטלנית ורצחנית של חמאס ושל ארגוני-טירור נוספים על יישובים בעוטף עזה, שבה נרצחו בברוטליות כ-1,200 אזרחים (בעיקר) וחיילים, ונחטפו לעזה 251 בני-אדם (חיים וגופות נרצחים). מאז התרחבה והלכה המלחמה לזירות רבות. עם חציית רף 600 הימים, נהייתה המלחמה לארוכה אף ממלחמת-העצמאות, שנמשכה 629 ימים.

מאת: מאיר חוטקובסקי

תאריך: 05/09/2025

מלחמה מתמשכת ורב־זירתית

העימות הנוכחי נפתח במתקפה הקשה ביותר על ישראל מאז השואה, ויש המכנים אותה ״מיני שואה״. צה"ל גייס מעל 360 אלף חיילי מילואים – המספר הגדול בתולדותיו. מחיר-הדמים כבד מאוד: כ־900 חיילים נהרגו, מתוכם 456 בתמרון הקרקעי ברצועת עזה. ביום הפתיחה, 7 באוקטובר, נרצחו כ־1,200 אזרחים וחיילים, ונחטפו 251 בני אדם. כיום מוחזקים בעזה 48 חטופים.

המלחמה התרחבה גם מעבר לגבולות עזה: מתקפות וירי נרשמו מלבנון, מסוריה, מעיראק, מתימן ואף מאיראן. יותר מ־220 אלף אזרחים פונו מבתיהם – כ־80 אלף מהצפון ו־143 אלף מהדרום – ונספרו עד כה מעל 37,500 שיגורים לעבר ישראל.

מאבק על החטופים

מאז תחילת הלחימה נחתמו שתי עסקאות לשחרור חטופים – בנובמבר 2023 ובינואר 2025 – שהובילו להשבת עשרות מהם. עם-זאת, 48 חטופים נותרו בשבי. רוב הציבור תמך בעסקאות ההשבה, אך התקווה דעכה לאחר שמבצע "עוז וחרב" במרץ 2025 בלם כל התקדמות נוספת. כיום רק 61 אחוזים מהציבור מאמינים, כי ניתן להשיב את כלל החטופים במסגרת הסכם שיסיים את הלחימה.

ביטחון, ספקות ותחושת-עייפות.

הציבור הישראלי מחזיק בעמדות מורכבות: 66 אחוזים מתוכו מאמינים שצה"ל ינצח בעזה, אך פחות ממחצית סבורים שמטרות-המלחמה יושגו במלואן; כ־68 אחוזים סבורים, שלממשלה אין תוכנית ברורה לסיום הלחימה.

באוגוסט 2025 נרשמה ירידה בתחושת החוסן הלאומי: רק שליש מהציבור העריך, כי החברה הישראלית תוכל להחזיק מעמד עוד חודשים אחדים.

"היום שאחרי" – חזון ללא מימוש

סוגיית ״היום שאחרי״ ברצועה לאחר המלחמה נותרה ללא מענה ברור. 80 אחוזים מקרב הציבור סבורים, כי לממשלה אין תוכנית-פעולה מגובשת. במערכת-הביטחון נבחנות חלופות שונות, אך ללא הסכמה כללית. במקביל נרשמות יוזמות-שיקום, בהן תוכניות לסיוע לפצועי-המלחמה ולחזרה לחיים עצמאיים.

מחאות וקיטוב פוליטי

המלחמה העמיקה את השסע הפוליטי. רוב מצביעי הקואליציה רואים בהחלטות הקבינט מהלך ביטחוני נחוץ, בעוד באופוזיציה סבורים רוב חבריה, כי המניעים להחלטות השונות הם פוליטיים. המחלוקת ניכרת גם בנושא החטופים: רוב מצביעי הקואליציה תומכים בעסקה כוללת, למעט מצביעי הציונות הדתית.

בשטח המחאות מתעצמות; לצד קריאות לעסקת-חטופים כוללת ולהתפטרות ראש-הממשלה, מתקיימות הפגנות הקוראות להמשך הלחימה עד ל"ניצחון מוחלט". באוגוסט 2025 הגיעה המחאה לשיאהּ בשביתת-ענק כלל־ארצית, שרבים בציבור הרחב, כולל המתנגדים למהלכי הממשלה, מחו על קיומה, בשל הפרעתה לחיים הסדירים של האזרחים.

נחישות מול עייפות

למרות תחושת-האחדות מסביב לרצון להשבת החטופים ולהחזרת ביטחון-המדינה, הנתונים מלמדים על עייפות גוברת. רוב ה׳ימנים׳ עדיין תומכים בהרחבת הלחימה, אך רק כ-25 אחוזים מתוך הציבור מאמינים, שהחברה תוכל לשאת בנטל "כמה שיידרש".

700 ימי-לחימה הותירו את ישראל חצויה: נחושה אך עייפה, וּמחולקת בדעותיה באשר לדרך קדימה. השאלה שנותרה פתוחה: האם המציאות תענה על התקוות, או שמא תימשך המלחמה ללא אופק ברור לסיום?