ערק, מיסים וג׳אז: מתי כספי שוב בסלון של כולנו

כשקלאסיקה ישראלית פוגשת את ניו-יורק בלב כוכב יאיר: על היוזמה הקהילתית, שהפכה לערב של רצון טוב, של הרמוניות מורכבות ושל חיבור אינטימי בין קהל לאוֹמנים.

מאת: מאיר חוטקובסקי

תאריך: 12/01/2026

הניצוץ שהדליק את היישוב
ערב-המחווה לאומן מתי כספי, שהתקיים בבית-התרבות של כוכב יאיר-צור יגאל, נפתח בתחושה כמעט משפחתית, עוד לפני שהדהד הצליל הראשון בחלל. המתחם, ביום חמישי האחרון (8/1/2026), היה מלא עד-אפס-מקום בקהל של כ-130 איש, שהגיעו לצפות במופע-המחווה "איך זה שכוכב אחד מעז בג'אז". מאחורי-הקלעים של החגיגה הזאת עומדות שתי נשים, שהפכו חזון למציאות: שלומית כהן, תושבת היישוב והרוח החיה מאחורי היוזמה, שאוספת אוֹמנים, ומנגישה את הג'אז לקהילה, ורוני חסקי בר-אור, רכזת קהילה ותרבות, שניצחה על ההפקה ועל הארגון. בעבור שלומית, מדובר במשימה מתמשכת; היא כבר עומלת על המופעים הבאים, המתוכננים לחודשים הקרובים.

"סדרת הרצון הטוב": כשארבעה "משוגעים לדבר" נפגשים

החיבור בין חברי ההרכב על הבמה לא נולד בסטודיו ממוזג, אלא מתוך כימייה ספונטנית ורצון אמיתי לחלוק כבוד ליצירה של כספי. הרעיון למופע נולד כבר לפני כארבע שנים, עוד בשלהי-הקורונה. גלעד חצב, מנהל הלהקה והקלידן, מספר בחיוך על הפעם הראשונה שבה פגש את מורן בר-און: "אמרו לי על מורן: 'איזה משוגע, אל תנגן איתו!'. אמרתי לעצמי: ׳או שאני משוגע, או שהוא משוגע. בטוח שנשתגע ביחד!". מאז, כפי שהוא מעיד, הם "משתגעים יחד" על הבמות.

החזרות הראשונות התקיימו ב"נסיכות" (המרכז הקהילתי), שם הצטרפו שאר החברים לפרויקט, שזכה לשם "סדרת הרצון הטוב". בניגוד למה שניתן לחשוב, המופע לא קם כמענה למצבו הבריאותי של כספי; הוא היה קיים קודם-לכן, אך הוּחיה מחדש, מתוך הדרת-כבוד ואותו רצון טוב של נגנים, שנאספו להרים מופע ברמה הגבוהה ביותר שיש.

הכירו את הנבחרת:

• גלעד חצב (פסנתר וניהול מוזיקלי): המוח שמאחורי העיבודים המתוחכמים, שהשכיל לשלב ציטוטים של מיילס דייוויס בתוך המלודיות של כספי.
• דורון רפאלי (תופים): האיש על הקצב, שמוכּר לכולנו כמתופף המיתולוגי של להקת "אטרף", ומביא איתו גרוב, שאי-אפשר להישאר אדישים אליו.
• מורן בר-און (טרומבון וגיטרה בס): הווירטואוז שמחליף בין הכלים במיומנות, ומוסיף את הצבע המיוחד ואת העומק להרכב.
• שלו אדרי (שירה וקלידים): הזמר שמגיש את הטקסטים של אהוד מנור ויוסי בנאי בקולו הייחודי, תוך שהוא תומך בהרמוניה על הקלידים.

ילדי-הג'אז פוגשים את הגאונות של כספי
מה שמרתק במיוחד בהרכב הזה הוא, שחבריו לאו-דווקא "התחנכו" על ברכיו של כספי. הרקע שלהם מגיע ממוזיקה לטינית, אפרו-קובאנית ולימודי-ג'אז ב"רימון" ובניו-יורק. מה ש׳קנה׳ אותם היה הגאונות המוזיקלית של כספי נטו. הם בחרו במודע להתרחק מהמעטפת הברזילאית המזוהה כל-כך עם כספי, כדי לחשוף את הגרעין ההרמוני והמלודי שלו. הם השחילו בתוך העיבודים "ציטוטים" מהעולמות שלהם, כמו פראזות של מיילס דייוויס משנות ה-70, שיצרו רובד עמוק ומתוחכם לקהל בעלי "אוזן חדה".

סיפורים מהאולפן: "פשוט תעשה מה שאני עושה!"
הערב לא היה רק רצף של שירים, אלא מסע בזמן רווי באנקדוטות, שחלקן נשמעות כמו שפת-רחוב אולפנית טיפוסית. הנגנים שיתפו בסיפורים "ממקור ראשון" על הדינמיקה של כספי עם ענקי-תרבות אחרים. כך, למשל, נחשף הסוד מאחורי ההקלטה עם יוסי בנאי בשיר "מרוב אהבה שותק". בנאי, שהיה שחקן נדיר, אך לא זמר "טכני", קיבל בזמן-אמת הנחיות מכספי דרך האוזנייה: "פשוט תעשה מה שאני עושה!", אמר לו כספי, ובנאי חיקה כל צליל וצליל.

סיפור נוסף, שהצחיק את הקהל, נגע למאיר בנאי המנוח. מספרים שבאולפן-ההקלטות, מרוב התרגשות מהעבודה עם כספי, השניים פשוט "הורידו בקבוק ערק", והקליטו את הכול בטייק אחד, כדי לשחרר את הלחץ. אפילו הלהיט האלמותי "ברית עולם" קיבל פרשנות חדשה, כשנחשף שנולד בכלל כקטע אינסטרומנטלי לסרט "חגיגה בסנוקר"; רק בזכות דחיפה של שלמה גרוניך, שגר אז עם כספי, והטיח בו: "אתה נורמלי?!", נכתבו המילים המופלאות של אהוד מנור.

דיאלוג בגובה-העיניים: בין מס-הכנסה ל״ילדות שנייה״
הקסם האמיתי של המופע היה האינטימיות והסיפוק הרב של הקהל, שנהפך לחלק פעיל מהיצירה. בשלב מסוים הנגנים ממש לימדו את הקהל קטעי-שירה מורכבים בשירים כמו "ימי בצורת". השיא נרשם בביצוע לשיר "מס", שבו הצטרף הקהל בחדווה למילים הציניות של אהוד מנור ושל כספי: "ולפעמים נדמה וזה ממש נמאס, שהחיים הם רק לצורך מס".

לקראת הסוף נפלו המחסומים בין הבמה לכיסאות לגמרי. הלהקה ביקשה מהקהל להציע שירים לפרויקט הבא, והתגובות היו ספונטניות ונלהבות – מ"ארץ טרופית יפה" ועד "היא חזרה בתשובה". הם ביצעו, בלי תכנון מוקדם, את "לקחת את ידי בידך" ואת "ילדותי השנייה" יחד עם הקהל– מה שהותיר את הנוכחים בתחושת-התעלות.

המופע בכוכב יאיר הוכיח, שהמוזיקה של מתי כספי היא גשר חי; היא מחברת בין נגני-ג'אז, שבאו מהעולמות של ״אטרף״ ושל ניו-יורק, לבין קהילה שרוצה להרגיש מעט מהקסם של-פעם, אך עם הגרוב ועם החיוך של-היום.