רועי מחבר בין שולחן העירייה לזה של העצמאים

"אני מאמין בשותפות, באמון הדדי וביכולת לשנות מבפנים", מצהיר עורך-הדין רועי כהן (48), נשיא לה״ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל, שמכהן כיום גם כמשנה לראש עיריית רעננה, ומחזיק גם בתיק חזות העיר. הוא משלב עשייה ציבורית נרחבת בזירה הארצית ובזירה המקומית. סיפור-חייו – מילדות בצל קיפוח עדתי והורים גרושים, דרך פריצת הדרך כעורך-דין ועד שותפות הדוקה עם ראש-העיר ברוידא – הפך אותו לאחד האנשים המשפיעים על חייהם של עצמאים ושל תושבי רעננה כאחד.

מאת: מאיר חוטקובסקי

תאריך: 14/07/2025

"כשנבחרתי לשאת את נאום-הבוגרים לפני אלפי אנשים,

ידעתי שפרצתי את המחסומים."

רועי כהן נולד בחולון למשפחה מרוקאית, והוא בן להורים גרושים. "הייתה לי ילדות לא פשוטה", הוא משתף בכנות. "הוריי התגרשו כשהייתי לפני הצבא, והחוויה הזאת עיצבה אותי מאוד״, הוא מדגיש ומוסיף: ״זהו שבר גדול, במיוחד כשאתה נער מתבגר. נשבעתי לעצמי, שאעשה הכול, כדי לשמור על משפחה מאוחדת בעתיד."

כהן מתאר בגילוי-לב את תחושת הקיפוח, ששררה במשפחתו, שאותה הכיר בעיקר דרך סיפורי סבתו, שלאחר עלייתה ממרוקו נאלצה להתמודד עם קשיי-קליטה, עם מגורים במעברה ועם עבודה קשה לפרנסת חמישה ילדים. "סבתי לא ידעה קרוא-וכתוב, ועבדה כחדרנית במלון. למרות הכול, היא תמיד אמרה 'תודה' על כל דבר. זה נתן לי פרופורציות לחיים", הוא מבהיר.

הוא מתאר, כיצד מגיל צעיר החליט לפרוץ את תקרת-הזכוכית: "בגיל 12 כבר עבדתי– שטפתי מכוניות. הבנתי שאם אני לא אשנה את המציאות, אישאר באותו המקום. קיבלתי החלטה: אני אהיה עורך-דין. אני רוצה להיות ראש-עיר, אני רוצה להשפיע!".

המסע לעולם-המשפט לא היה קל. "אבא שלי רצה, שאהיה חבר ׳אגד׳, כמו סבא שלי, שהיה בין מקימי ׳אגד טבריה׳. הוא דחף אותי להוציא רישיון לנהיגת אוטובוס, לעבוד בלילות וללמוד בבוקר. אמרתי לו: 'אבא, אני רוצה עולמות אחרים'." ואכן, הרגע שבו קיבל את תעודת סיום לימודיו במשפטים בהצטיינות עורר גאווה עצומה במשפחה. "הוריי היו מלאי-גאווה! כשנבחרתי לשאת את נאום-הבוגרים לפני אלפי אנשים, ידעתי שפרצתי את המחסומים."

"אעשה את כל השינויים שצריך, כדי באמת למצֵב את לה״ב לעוד 200 שנה."

עד לא-מכבר כיהן כהן במועצת העיר חולון, ושימש כסגן ראש-העיר במשך 15 שנים. בשנת 2018 היגר כהן לרעננה מסיבות משפחתיות, ונהפך גם בה לדמות בולטת בזירה הציבורית. בשנת 2015 נבחר כהן כנשיא לה״ב – הגוף המייצג כ-250 אלף עצמאים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים בישראל. תחת הנהגתו, הכפיל הארגון את מספר הארגונים החברים, הוביל חקיקה משמעותית (פנסיית-חובה לעצמאים, חוק מוסר-תשלומים, תיקון דמי-לידה לעצמאיות), והפך את לה״ב לגוף דומיננטי בשיח הכלכלי-חברתי. בשנת 2016 אף בחר בו העיתון הכלכלי The Marker כאחד ממאה האנשים המשפיעים במדינה.

כהן, שזוֹ כבר הקדנציה הרביעית שלו כנשיא לה״ב, מסביר את הסתירה לכאורה בין עמדתו בעד הגבלת כהונה (בכל תחום) לבין היותו בקדנציה הרביעית שלו: "תמכתי בהגבלת כהונה לאורך כל הדרך. אחד מחילוקי-הדעות הראשונים שלי עם מוטי ששון, שכיהן בתפקיד ראש עיריית חולון כ-30 שנים, היה שטענתי, שאפשר לעשות מקסימום שתי קדנציות, או שלוש לכל היותר, כראש-עיר, כי אחרי זה מאבדים את החדשנות ואת היצירתיות."

עם-זאת, הוא מסביר את המקרה המיוחד שלו בלה״ב כתלוי בנסיבות: "כנשיא לה״ב עשיתי משהו אחר לגמרי– הבאתי אותו ממצב שבו היה גוף פחות יוזם, כזה שהגיב לדברים בצורה זוֹ-או-אחרת, לגוף יוזם. היה ברור, כי בלי השינוי הזה תיעלם לה״ב תוך זמן קצר. שנת 2020 הייתה אמורה להיות השנה האחרונה, שבה לה״ב יכלה לפעול לפי המודל הכלכלי הקודם."

כהן מתאר כיצד הציל את הארגון מקריסה: "כשאני נכנסתי ב-2015, קיבלתי החלטה, שלה״ב תתקיים לעולמי-עד, ואגרום לכך שזה יקרה. תוך-כדי התנועה הכפלתי את לה״ב– מ-35 ארגונים ל-70!". באשר לעתיד, הוא מבהיר נחרצות: "הנה אני אומר לך: לא תהיה קדנציה נוספת. נשאר לי רק עוד דבר אחד לעשות בלה״ב– להבטיח את איתנוּתהּ. אעשה את כל השינויים שצריך, כדי באמת למצֵב את לה״ב לעוד 200 שנה. ומי שיבוא אחריי, ימשיך בכך."

"יש להרחיב את ההטבות לגמלאים לתחומים חיוניים, כמו: ארנונה, מים

וחשמל וּלסבסד פעילויות-רווחה-וּפנאי!"

רועי כהן, כאיש ציבור בעל ניסיון רב, וכמי שמכיר מקרוב את האתגרים הכלכליים והחברתיים, רואה במצבם של הגמלאים בישראל בעיה בוערת, הדורשת התייחסות מערכתית מיידית. הוא מצביע על פערים חמורים ועל היעדר מעטפת מספקת מהמדינה, המשליכים באופן ישיר על איכות-חייהם של אזרחים ותיקים.

"הנושא של קצבת-זקנה הוא מראש בעייתי", קובע כהן ומדגיש, כי "הקצבה גורמת לירידה דרמטית ברמת-החיים של אנשים המגיעים לגמלאות." לדבריו, "רבים מהגמלאים אינם ערוכים לכך, ואין להם יכולת לקבל עזרה מבני-משפחה– מה שמוביל אותם לרמת-חיים נמוכה מאוד." הוא אינו חוסך ביקורת מהמדינה, וטוען, כי היא "לא נמצאת שם" במעטפת הנדרשת, כדי לאפשר לגמלאים לשמור על רמת-חיים נאותה.

הוא מצביע על הפער הדרמטי בין הכנסות של אדם עובד (לדוגמא: 12,000-15,000 ש"ח) לבין קצבת-זקנה (כ-2,700 ש"ח, עם תוספת מהביטוח הלאומי, לדוגמא, שמעלה את הסכום לכ-6,000 ש"ח בממוצע). הוא מציין, כי בעוד יוקר-המחיה, מחירי התרופות וגובה הארנונה ממשיכים לנסוק, ההכנסה של הגמלאים נשחקת. הוא קורא למצוא "מעטפת רחבה יותר, שנותנת לאדם לשמור על רמת-חיים בכבוד."

כהן קורא לשינוי מהותי במדיניות כלפי הגמלאים. לדעתו, קצבאות-הזקנה "צריכות לעלות", ויש צורך ב"יד הרבה יותר רחבה בנושא של הטבות לגמלאים." הוא מבהיר, כי ההטבות צריכות לכלול הרבה יותר מתחבורה ציבורית בלבד; שכן זו לרוב אינה מספקת מענה אמיתי לצרכים המגוונים. הוא מציע להרחיב את ההטבות לתחומים חיוניים, כמו: ארנונה (מעבר ל-25% הקיימים כיום), מים וחשמל, ודורש שפעילויות-רווחה-ופנאי יהיו מסובסדות. נקודה קריטית נוספת בעיניו היא הצורך לבטל את רכיב המע"מ על תרופות לאנשים מבוגרים, אשר מוסיף עלויות משמעותיות למעמסה הכלכלית.

"קיים פער של כ-15 שנה בין גיל-הפרישה לתוחלת-החיים. יש להיעזר

באזרח הוותיק במשך שנים נוספות– גם בהתנדבות וגם בעבודה."

כהן גם מתייחס לפרדוקס מטריד: תוחלת-החיים בישראל עולה בהתמדה (גברים– עד 82, נשים– עד 84), אך קיים פער של כ-15 שנה בין גיל-הפרישה לתוחלת-החיים. "אין חשיבה מספקת לגבי ניצול השנים האלה, כדי לתרום לחברה." הוא רואה אפשרות "להיעזר באזרח הוותיק במשך שנים נוספות– גם בהתנדבות וגם בעבודה", אך הוא מצר על כך ש"אין פה עדיין מערכת, שיודעת לתת את האפשרות לנצל את השנים האלה."

הוא מזכיר, כי בעבר, בתפקידו כנשיא לה״ב, קידם חוקים חשובים, שמטרתם יצירת רשת-ביטחון סוציאלית לעצמאים ולעסקים קטנים, כולל קביעת פנסיית-חובה לעצמאים ומתן קצבת-זקנה לעצמאים ללא תלות בהכנסתם לאחר גיל-הפרישה ועד גיל 70. מהלכים אלו, לדבריו, הם חלק מראייתו הכוללת לחיזוק מעמד האזרח וביטחונו הכלכלי.

הוא חוזר ומדגיש את התמונה העגומה ברמה הארצית, "שאין בה חשיבה כמו ברמה המקומית, שמאפשרת מגוון רב של פעילויות." הוא מחמיא בעיקר לרעננה: ״העירייה והמוסדות בעיר תומכים מאוד בגילאים המבוגרים באמצעות מרכזי-יום, תוכניות ומערך-מתנדבים.״ והפער העצום בין ההיצע המקומי לבין היעדר המענה הלאומי ממש זועק.

"קיבלתי מראש-העיר ברוידא חופש-פעולה נדיר, אמון מלא והעצמה אמיתית. זה מאפשר להוביל תהליכים."

ואין תימה, שהוא מזכיר בעיקר את רעננה; שכן מאז מרץ 2024 כהן משמש כחבר מועצת העיר וּכמשנה לראש-העיר, חיים ברוידא, והוא גם מחזיק בתיק חזות העיר– אחד התפקידים המרכזיים בעירייה. "רעננה היא עיר עם פוטנציאל אדיר. קיבלתי מראש-העיר ברוידא חופש-פעולה נדיר, אמון מלא והעצמה אמיתית. זה לא מובן מאליו", כהן מדגיש. "יש בינינו חיבור מעולה, המושתת על הערכה הדדית והמון שעות של חשיבה ותכנון פרויקטים. ברוידא מפרגן, מאציל סמכויות, ומאפשר להוביל תהליכים. בזכות זה הקואליציה פועלת בהרמוניה, ומביאה לעשייה ענפה."

מאז ימי עוזי כהן המיתולוגי, ששימש כסגן ראש-העיר וכמחזיק תיק חזות העיר, חלה הידרדרות בחזות העיר. "העיר רעננה גדלה מאז ימיו של עוזי כהן (בין השנים 1989 ל-2008) כמעט פי-שניים״, מציין עורך-הדין כהן. ״באותה התקופה היא הייתה סוג של מושבה, שלא התמודדה עם האתגרים הקיימים כיום. העיר נהפכה להרבה-יותר מתועשת, ובכל פינה בעיר יש התחדשות עירונית. ההתחדשות הזאת, ובכלל זה פרויקטים של פינוי-בינוי, מקשה מאוד על שמירה על רמת שירות גבוהה בתחום חזות העיר, בתחום הגינון ובתחום הניקיון." הוא מדגים זאת באמצעות תופעה קיימת: "משאיות בפרויקטים אלו שוברות לנו את הכיכר, הורסות את כל הצמחייה ואת כל ההשקיה."

כהן מציין, שקיבל אגף "שסבל מהרבה בעיות פנימיות, עם הרבה חיכוכים כאלה ואחרים." הוא מספר, כי יותר מ-70 אחוזים מהתלונות למוקד העירוני קשורות באגף הזה. אך למרות האתגרים שלפניו, הוא פועל, לדבריו, לשינוי באמצעות תוכניות-עבודה, פרויקט "יוזמים בשכונות" – שמטרתו לאגֵם משאבים בין אגפים שונים לחידוש שכונות – והכנסת דרישה לתיעוד פניות באמצעות תמונה, כדי לוודא טיפול בפנייה. הוא רואה בתפקיד אחריות רבה, אף שהוא מכנה אותו: "התפקיד הכי כפוי טובה והכי קשה!"

"אני מאמין, שצריך להוביל שינוי מבפנים, לא מהיציע. לכן בחרתי להצטרף

לקואליציית מועצת העיר– כדי להשפיע באמת."

כהן מתאר כיצד הביא לאגף חזות העיר חשיבה יזמית ועסקית: "הבאתי איתי ניסיון של 15 שנה בעיר גדולה כמו חולון, שבה שימשתי כסגן ראש-העיר בקדנציות אחדות, והייתי סגן ראש-העיר הצעיר ביותר מבין סגני ראשי-העיר. הקמתי כאן, ברעננה, מערך שירות-לתושב ייחודי בתוך אגף חזות העיר, כדי לוודא, שכל פנייה מטופלת במהירות וביעילות. כאמור, רוב הפניות למוקד העירוני נוגעות לאגף חזות העיר– היה לי חשוב לייצר בקרה פנימית, מעקב וסינרגיה עם התושבים."

העשייה באגף נעשית בשיתוף-פעולה הדוק עם ראש-העיר, והדגש הוא על יוזמות חדשניות, על טיפוח המרחב הציבורי, על שיפור השירות ועל פיתוח תשתיות. "אני מאמין, שצריך להוביל שינוי מבפנים, לא מהיציע. לכן בחרתי להצטרף לקואליציית מועצת העיר– כדי להשפיע באמת."

עורך-הדין כהן הוא יו"ר סיעת "רעננים" במועצת העיר, ומהווה סיעת-יחיד. על-פי ההסכם הקואליציוני, ימונה כהן ב-1 באוגוסט 2026 כסגן וכממלא-מקום בשכר של ראש-העיר. נראֶה שהוא כבר מוכן לכך: משרדו בלשכת חזות העיר מאובזר למופת בחידושי ההייטק האחרונים, החל ממסך-טלוויזיה ענקי, דרך מכונת-קפה, מקרר למשקאות קלים, דגלי-המדינה ודגל העיר רעננה, תמונות התלויות על קירות המשרד ועוד. כהן חושף, שכל הציוד במשרדו ברעננה מומן מכיסו הפרטי. "אני מאמין, כי צריך לשמור על כספי-הציבור, ואני משתדל לעשות זאת״, הוא מבהיר. ״נכון, קיבלתי חדר מהמועצה, אך רציתי תנאים משופרים, ואותם הוצאתי מכיסי."

"אני כאן כדי לאחות שסעים, לקרב לבבות ולשפר את

איכות-החיים של כל אזרח!"

כהן כואב את אשר קורה במדינה, על השסעים העמוקים שבה בין חרדים לחילונים, בין ימין לשמאל, על השד העדתי ועל היחסים בין יהודים לערבים. הוא רואה עצמו כמי שפועל לגשר בין שסעים, לאחות קרעים ולשים את טובת-הציבור מעל לכל. "כל חיי הייתי איש של-אחדות. גם באגודת-הסטודנטים, גם בלה״ב וגם בעירייה– תמיד חיפשתי את החוט-המקשר, לא את המפריד. אני מאמין, שבתקופה שבה החברה הישראלית משוסעת, דווקא המרכז השפוי צריך להוביל."

בעבר הקים כהן "מפלגת עצמאים", ורץ בראשה בבחירות 2019. מפלגתו לא עברה את אחוז-החסימה. כהן מודה, שהרעיון עדיין מעסיק אותו: "זה תמיד נמצא על הפרק. אני חושב, שאני יכול להשפיע ברמה הארצית. כרגע המציאות הפוליטית קשה מאוד. ניסיתי את זה. הקמתי מפלגה מהיום-ליום. קיבלתי את כל הכותרות. ניבאו לי, שנהיה 'מפלגת הגמלאים' הבאה; גם ניבאו לי שישה-שבעה מנדטים, ואז קרה החיבור הזה בין גנץ ללפיד. הכול השתבש, ונאלצתי ללכת עם כחלון."

הסוף ידוע, אך כהן אינו נכנע. "אם תהיה לי שוב הזדמנות, ואם תהיה לי אפשרות, אני חושב, שאני יכול מאוד לעזור. אני בא עם רקע של למעלה מ-20 שנות עשייה ציבורית בכל הפרמטרים. אם תהיה היתכנות כזאת, אני יותר מאשמח! כרגע אני מרכז את המאמץ פה, בעיר רעננה; אני לומד אותה, ואני נהנה מכל רגע שאני משפיע פה."

עם-זאת, אין הוא רואה כרגע את עתידו הפוליטי ברעננה. כהן מבהיר, שלא יתמודד מול ברוידא. "אני הגעתי לעיר רעננה ללמוד ולהכיר אותה. אני חושב, שראש-העיר עושה עבודה מצוינת, והוא לא הודיע, שהוא לא מתמודד יותר. אני כאן כדי לאחות שסעים, לקרב לבבות ולשפר את איכות-החיים של כל אזרח", הוא מצהיר.

"איני פוסל דבר. כל עוד הציבור נותן בי אמון, אמשיך לפעול למענו."

רועי כהן, שהחל את דרכו כילד במשפחה קשת-יום, נהפך לאחד הקולות הבולטים במאבק למען העצמאים ולדמות משפיעה בזירה המוניציפלית. האם ימשיך לשלב בין עשייה מקומית לעשייה ארצית? האם יגשים את חלומו להיות ראש-עיר?

"אני כאן כדי להמשיך להוביל, ליזום ולשפר את החיים של התושבים ושל העצמאים. כל עוד יש לי מה לתרום– אעשה זאת בשקיפות, ביושרה ובאמונה שלמה בשליחות הציבורית. איני פוסל דבר. כל עוד הציבור נותן בי אמון, אמשיך לפעול למענו. בסוף, הכול מתחיל ונגמר באמונה, שאפשר לשנות– אם רק רוצים באמת."