למכירה! אותו המוצר באריזה חדשה

בכל מערכת בחירות נתניהו מגלה מחדש את הציונות, את השוויון בנטל ואת הצורך באחדות. הבעיה היא שאחרי הבחירות, איכשהו, כל ההבטחות נעלמות - ונשארת אותה קואליציה, אותה פוליטיקה ואותו נתניהו

מאת: יוסי רוזנמן

תאריך: 14/08/2026

כשהבחירות מתקרבות, נתניהו יודע בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ; הוא מפזר הבטחות, מחלק מחמאות, מדבר על ניצחון מוחלט, על גיוס חרדים, על אחדות, על ביטחון ועל עתיד טוב יותר; חינוך חינם מגיל אפס, משכנתאות יוקפאו, ריבונות תוחל וחאן אל-אחמר כבר כמעט הפך לזכרון הסטורי. כולנו מקשיבים, ואז מגיע הבוקר שאחרי הבחירות ואנחנו שואלים את עצמנו: רגע, לא היינו כבר בסרט הזה?

על ״ממשלה לאומית רחבה״
הפעם נתניהו מציג סיסמה חדשה: ״ממשלה לאומית רחבה״. נשמע מצוין. כמעט ממלכתי. אבל אז מגיעה השאלה הקטנה והלא נוחה: מי בדיוק אמור לשבת בממשלה הזאת?
גדי איזנקוט הוא איש לאומי וקשה להתווכח עם זה - הוא היה רמטכ״ל, מינוי שאושר בתקופת נתניהו ובמלחמה זו איבד שלושה מבני משפחתו. אבל בקמפיין של נתניהו איזנקוט הופך לפתע ל״איש שמאל״, חלש, כזה שייכנע לאויב ויקים מדינה פלסטינית. אז איזנקוט בחוץ.
ומה עם נפתלי בנט? אותו אדם שנתניהו ותומכיו מציגים כמי שאי אפשר לסמוך על מילה שלו? גם הוא, כנראה, בחוץ.
ומה עם מנסור עבאס? כנראה שגם הוא לא בדיוק הכיוון.
אז מי נשאר? התשובה פשוטה כל כך עד שאין צורך בסקרי עומק: אותה קואליציה. הליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש״ס ויהדות התורה - רק עם שלט חדש בכניסה: אותו מוצר באריזה חדשה. נתניהו לא מציע לנו ממשלה חדשה - הוא מציע לנו מיתוג חדש לממשלה הישנה, כאשר המוצר נשאר אותו מוצר באריזה שונה. וככל שהבחירות מתקרבות, האריזה הופכת נוצצת יותר; פתאום נתניהו מדבר על ציונות, פתאום הוא מדבר על שוויון בנטל, פתאום הוא אומר שמי שלא ילמד תורה יתגייס או ילך לכלא. ממש מהפך. רק שקיימת בעיה אחת: כולנו כבר מכירים את הסיפור. החרדים הם המבחן הגדול ביותר לפער שבין הסיסמאות למציאות; נתניהו יודע היטב עד כמה הוא תלוי במפלגות החרדיות. הוא גם יודע שהקואליציה שלו נשענת עליהן ושהן חלק בלתי נפרד מהקואליציה הפוליטית שלו. ולכן, קשה שלא להרים גבה כאשר דווקא עכשיו הוא מדבר בלהט על גיוס ועל שוויון בנטל. הרי אם מדובר באמת בשינוי דרמטי בעמדתו - מדוע זה נולד דווקא כעת? אם מדובר בשינוי אידיאולוגי - מדוע הוא מגיע דווקא כאשר הסקרים מאותתים על המחיר הפוליטי? ואם מדובר רק במסר בחירות - אז הציבור הישראלי זכאי לדעת את האמת. אנחנו לא צריכים עוד הבטחות. אנחנו צריכים מעשים.

לא חוזרים בתשובה - מחליפים ספין
בימים האחרונים נתניהו שוב משדר מסרים על חוק הגיוס. לפי הדיווחים, גורמים בסביבתו מודעים היטב לנזק שנגרם לו בקרב הציבור מההתנהלות סביב סוגיית החסינות לעריקים חרדים. אם כך, ייתכן מאוד שאין כאן שינוי אידיאולוגי אלא שינוי טקטי; לא חזרה בתשובה - חזרה לסקרים. הפוליטיקה הישראלית כבר מכירה את המנגנון: כאשר המספרים יורדים - המסרים משתנים. כאשר הציבור כועס - ההבטחות מתחדשות. וכאשר הבחירות מסתיימות - המציאות שבה למקומה. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עוד ממשלה של ״אנחנו והם״; ישראל לא יכולה להמשיך להתנהל כמדינה המחולקת לשני מחנות שכל אחד מהם משוכנע שהשני הוא האויב האמיתי; אנחנו נמצאים בתקופה שבה האמון בין האזרחים למוסדות המדינה נשחק, השסעים הפנימיים מעמיקים, והשאלה מי נושא בנטל הפכה לאחת השאלות הכואבות והנפיצות ביותר בחברה הישראלית. ובמציאות שכזו, ממשלה של מחנה אחד בלבד היא מתכון להמשך הקרע. ישראל זקוקה לממשלה ציונית רחבה באמת. לא ״רחבה״ במובן של עוד כמה כיסאות סביב שולחן הקואליציה, אלא רחבה במובן האמיתי של המילה: ממשלה שתייצג את המרכזים השונים בחברה הישראלית, שתדרוש מכל אזרח לשאת בנטל, שתדע להילחם באויב - אבל גם שתדע להילחם על המרקם הפנימי של החברה. מי שירכיב את הממשלה הבאה מחויב לתנאי אחד: שהממשלה תהיה באמת רחבה; אחרי כל כך הרבה שנים של ״אנחנו״ מול ״הם״ - ישראל זקוקה לממשלה שתזכור שיש רק ״אנחנו״.

בקטנה
אם כבר דיברנו על הבטחות - אז כדאי שנפתח את הארכיון שיזכיר לנו מעט מן ההבטחות הישנות: חינוך חינם מגיל אפס עד שלוש, חוק הקפאת המשכנתאות, ריבונות בבקעת הירדן, הריסת חאן אל-אחמר ועוד הבטחות רבות שהצטברו במהלך השנים על מדף ההבטחות הלא ממומשות. אבל יש הבטחה אחת שמאפילה על כולן. ב-2009 הבטיח נתניהו למוטט את שלטון חמאס. מאז עברו שנים. והיום, אחרי כל מה שעבר על מדינת ישראל, קשה שלא לשאול את עצמנו מה היה קורה אילו ההבטחה הזאת הייתה מתממשת - יתכן שהיינו חוסכים מעצמנו חלק מהמחיר הנורא ששילמנו. כדאי שהפעם נבדוק היטב את המוצר שמוצע לנו - והפעם בלי האריזה; כי בסופו של דבר, זו אינה שאלה של נתניהו בלבד - זו שאלה של כולנו. בכל מערכת בחירות אנחנו מקבלים הזדמנות לבחור לא רק מנהיג, אלא גם דרך. ולכן הפעם לא צריך להתרשם מהאריזה אלא ממה שיש בה וגם לא מההבטחות כאשר הסקרים מתחילים להדאיג. צריך לבדוק מה הובטח? מה בוצע? מי נשא בנטל? מי קיבל פטור? מי שילם מחיר? ובעיקר - מה השתנה? כי אם התשובה היא ששום דבר מהותי לא השתנה, משמע שאולי מנסים למכור לנו את אותו המוצר - רק באריזה חדש.