רגע האמת של מערכת החינוך

לא על הלחם לבדו… רגע האמת של מערכת החינוך. שנת הלימודים נפתחה, אבל מערכת החינוך הישראלית עדיין מחכה לטלטלה אמיתית. לילדים ולנכדים שלנו מגיע הרבה יותר ממערכת שמנסה לשרוד, הם זקוקים למערכת מובילה, מעוררת השראה שמכינה אותם לעתיד. הבחירות הקרובות הן לא רק על זהות הממשלה - הן גם על דמותם של ילדינו ונכדינו

מאת: יוסי רוזנמן
תאריך: 06/09/2026

״לא על הלחם לבדו יחיה האדם״ (דברים, פרק ח’, פסוק ג’). אין די בכך שנעניק לאדם את צרכיו הגופניים; אדם זקוק גם לתרבות, לרוח, לערכים, לידע, למשמעות ולתקווה. וזה בדיוק המקום שבו מדינת ישראל חייבת לעצור ולשאול: איזו מערכת חינוך אנחנו רוצים להעניק לילדים שלנו?

שנת הלימודים נפתחה - האתגרים נשארו
שנת לימודים חדשה יוצאת לדרך. אנשי משרד החינוך, השלטון המקומי, רשתות החינוך, מנהלות ומנהלים, מאות אלפי מורים ומורות, גננות, סייעות ומדריכים - כולם עשו ככל יכולתם כדי שהשנה תיפתח כסדרה.
על כך מגיעה להם תודה. פתיחת שנת הלימודים היא יום חג; יש בה התרגשות, תקווה ואפילו תחושה של התחלה חדשה. יש לנו בהחלט במה להתגאות - אבל לצד המחמאות, אסור לנו לברוח מן האמת.

מערכת החינוך הישראלית זקוקה לשינוי עמוק
בשנים האחרונות מתמודדת מערכת החינוך עם משברים מצטברים: מגפה עולמית, מלחמה, מחסור בכוח אדם, שחיקה של אנשי חינוך ופערים הולכים וגדלים; אפשר להאשים את הנסיבות; אפשר להאשים את הקורונה, את המלחמה, את המחסור במורים ואת המציאות הישראלית המורכבת. אבל בסופו של דבר, האחריות היא של הנהגת המדינה. וכאשר בראש מערכת כל כך קריטית עומד שר שאינו מצליח להציב חזון חינוכי לאומי ברור, האחריות אינה יכולה להיעלם מאחורי תירוצים. ילדי ישראל אינם יכולים להרשות לעצמם עוד קדנציה של בינוניות.

הילדים שלנו ראויים למערכת חינוך אחרת
לילדים שלנו מגיעה מערכת חינוך טובה יותר. מערכת שמצמצמת פערים במקום להרחיב אותם.
מערכת שדוחפת למצוינות ולא מסתפקת בבינוניות; מערכת שמותאמת למאה ה־21 ולא למאה הקודמת;
מערכת שמצליחה למשוך אליה את האנשים הטובים ביותר - ולא לאבד אותם.
אימרי, הצעיר מבין תשעת נכדיי, החל השבוע את שנתו הראשונה במערכת החינוך (כיתה א’). האחרים חוזרים אל ספסל הלימודים, עולים כיתה ומתקדמים עוד שלב בדרך לתעודת הבגרות - שער חשוב לעולם האקדמי ולעתידם. מכיוון שנכדיי פרוסים למעשה על פני כל מערכת החינוך - השאלה איננה תיאורטית עבורי. היא אישית. בית הספר שאליו הם נכנסים יכול וצריך להיות טוב יותר, רלוונטי יותר, אנושי יותר. מותאם יותר לצרכים שלהם ולצרכים של המדינה כולה.

מהי מערכת חינוך טובה?
מערכת חינוך טובה היא מערכת שרואה ילדים ולא רק שעות, תקנים ומספרים. מערכת שאינה קופאת על מקומה וממתינה שמישהו יבוא ויפשיר אותה. גן ובית ספר צריכים להיות בראש ובראשונה מקום בטוח, מוגן, עוטף וחומל. מקום שאינו עיוור למצוקה של האחר - מקום שיודע לזהות רגעים של שבר, גם כאשר הילד אינו יודע לקרוא להם בשם; מרחב שבו איש אינו רשאי לפגוע בגופם ואיש אינו מתעלם מפגיעה בנפשם. כי ילד יכול להגיע לכיתה עם תיק על הגב ולשאת בתוכו עולם שלם שאינו נראה. מערכת חינוך שאינה רואה את הילד - אינה יכולה באמת לחנך אותו.

מורה טוב אינו פקיד - הוא מנהיג
בית הספר צריך להיות מקום סוער, חי, מסקרן וחווייתי. מקום שמלמד ילדים לשאול שאלות - ולא רק לדקלם תשובות; תפקידו של המורה אינו רק להעביר חומר. תפקידו הוא להדליק את עיני הלומדים, להצית את הלב, לעורר תשוקה ללמידה ולפתוח בפני הילד עולם של ידע, דמיון ואפשרויות.
לילדים שלנו מגיעים מורים מעוררי השראה; מורים ששמחים במלאכתם וגאים במקצועם; מורים שמקבלים סביבת עבודה תומכת ושכר הולם; מורים שאוהבים ילדים ומאמינים בהם; מורים שהם אנשי מקצוע, משכילים, ידענים ומופת אישי; אם אנחנו רוצים את הטובים ביותר בכיתות - עלינו להתייחס אל המורה כאל אחת הדמויות החשובות ביותר בבניית עתידה של המדינה ולא כאל עוד שורה בתקציב.

מערכת מותאמת למאה הנוכחית ולא למאה הקודמת
לילדים שלנו מגיעה מערכת חינוך שמכינה אותם לעתיד - לא רק למבחן הבא; מערכת עדכנית ורלוונטית; מערכת שאינה מפחדת מחדשנות, מטכנולוגיה ומחשיבה אחרת; מערכת שאינה מקדשת שמרנות רק מפני שכך עשו לפניה; מערכת שאינה טומנת את ראשה בחול מול השינויים האדירים שמתרחשים סביבנו.
העולם השתנה. שוק העבודה השתנה. הטכנולוגיה השתנתה. הבינה המלאכותית כבר משנה את הדרך שבה אנחנו לומדים, עובדים וחיים. מערכת החינוך אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור.

חמש שנים של טלטלה - והילדים משלמים את המחיר
ילדי ישראל עברו בשנים האחרונות טלטלה שאסור להתעלם ממנה. מאז מגפת הקורונה, ובוודאי מאז אירועי המלחמה והטלטלה הלאומית, ילדים רבים לא זכו לרצף של שנים שקטות ויציבות של למידה - הנפש שלהם מטולטלת. הם זקוקים ליותר מאשר שעות לימוד; הם זקוקים לבית ספר שבו רואים אותם - מרחב שבו שומעים גם את מי שצועק בלחש. מערכת שיודעת לתת מענה רגשי, חברתי ונפשי לצד המענה הלימודי.
נדרשת כאן תוכנית לאומית רחבה, ארוכת טווח ומקצועית - לא עוד פתרון נקודתי, לא עוד ועדה ולא עוד סיסמה. הילדים אינם צריכים עוד הבטחות - הם צריכים מדיניות.

בית הספר הוא לא רק מוסד. הוא בית לחינוך
בית הספר צריך להיות הרבה יותר ממקום שבו מקבלים ציונים. זה המקום שבו ילד מגבש את זהותו. זה המקום שבו הוא לומד מהו טוב ומהו רע, מהי אחריות, מהי נתינה, מהי חברות ומהי מחויבות לחברה שבה הוא חי. בית הספר צריך להיות בית של חסד ונתינה, של אקטיביזם חברתי, של שותפות ושל השתתפות.
מקום שבו אפשר לדבר על הסוגיות הבוערות שמעסיקות את החברה הישראלית. מקום שבו עוסקים במוסר ובערכים - ולא מפחדים משאלות קשות. כולנו רוצים שילדינו ונכדינו יעצבו לעצמם זהות מוסרית המחוברת ליהדות, לציונות ולאנושיות - שירגישו בני בית בתרבות המפוארת של הארץ הזאת. שיכירו את ארץ ישראל - לא רק דרך ספרי הלימוד, אלא דרך הרגליים, העיניים והלב. שיכירו את המורכבות, את היופי, את הכאב ואת התקווה.

בקטנה
בבחירות הקרובות, אסור שהחינוך יהיה סעיף צדדי במצעי המפלגות. זו צריכה להיות אחת השאלות המרכזיות שעל פיהן נבחן את המנהיגות. ראש הממשלה הבא חייב להבין שמערכת החינוך זקוקה לטלטלה עמוקה; היא זקוקה לשר חינוך שהוא קודם כול מנהיג חינוכי. אדם עם חזון, עם ידע, עם אומץ ועם יכולת לסחוף אחריו מערכת שלמה. שר שלא יסתפק בניהול הקיים - אלא ידרוש לבנות את העתיד. ואולי חשוב מכל: אסור לנו לספר לעצמנו שהכול מסתכם בכסף. כסף הוא תנאי חשוב, אבל הוא אינו חזון; מערכת החינוך אינה חסרה רק תקציבים. היא חסרה כיוון - היא חסרה מנהיגות, היא חסרה אמונה ביכולת שלנו לעשות הרבה יותר. כי בסופו של דבר, צריך לראות בילדים - לא רק כמי שצריכים לעבור מבחנים ולשמש כמכונת ציונים. חובה עלינו לחנך אותם כך שיהפכו לאנשים טובים יותר, חכמים יותר, סקרנים יותר, ערכיים יותר - ולבסוף לחברה טובה יותר.
יש מי שיאמרו שכל זה יפה, אבל לא מציאותי. אני חולק עליהם. אפשר בתוך עשור להפוך את בתי הספר בישראל למרחבי חינוך מצטיינים. אפשר לצמצם פערים. אפשר להחזיר יוקרה למקצוע ההוראה. אפשר לבנות בתי ספר שמחים, בטוחים, חדשניים ומעוררי השראה - אבל לשם כך נדרשים חזון, נחישות, יסודיות ומקצועיות. ובעיקר - מנהיגות.
הבחירות הקרובות הן רגע האמת של מערכת החינוך. זה לא רק מאבק על זהותה של הממשלה הבאה.
זה מאבק על דמותה של ישראל בעוד עשור, עשרים ושלושים שנה. כי מי שרוצה לדעת איך תיראה המדינה בעתיד - צריך להסתכל על בתי הספר שלה היום - כי ״לא על הלחם לבדו יחיה האדם״.