על תורה ועבודה

ליצחק לוי רעי הטוב הייתה אמא צדקת. את כל שנותיה הארוכות היא הקדישה לבניה ובנותיה שהיו מרובים. משפחת לוי הייתה משפחה ברוכת ילדים.

מאת: יעקב יעקב
5/11/2022

אני הכרתיה - את כתון אמו של רעי. דמותה עולה לנגדי בקראי את דברי עגנון על תהילה, עד כי נדמה לי שדמותה היא שעמדה למול עיניו בתארו אותה : "זקנה אחת הייתה בירושלים. זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם. צדקת הייתה, וחיננית הייתה, וענוותנית הייתה. אור עיניה חסד ורחמים, וקמטי פניה ברכה ושלום. אילמלא שאין הנשים יכולות להידמות למלאכים הייתי מדמה אותה למלאך אלהים". כן, כך אני זוכרה עד היום הזה.
לימים, משהלכה כתון לעולמה בקשני רעי יצחק לשאת לזכרה דברים באזכרה רבת משתתפים שנתקיימה בבית הכנסת, ואני נעתרתי לבקשתו בחמדת לב.
דברי עסקו בדברי הרמב"ם על ערך העבודה.
הרמב"ם שעליו נאמר : "ממשה עד משה לא קם כמשה" והכל כינוהו "הנשר הגדול" כי מוטת כנפיו הייתה גדולה להתפעל . הוא היה רב, פילוסוף, רופא, סופר, משפטן ואסטרונום. הרמב"ם קדש את ערך העבודה. על כך הוא כתב רבות. את עמדתו הנחרצת ניתן למצוא בהיגד הבא (אחד מיני רבים): "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה, ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את ה', וביזה את התורה, וכיבה את מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור להינות בדברי תורה בעולם הזה".
תוך שאני מדבר - ומצטט מדברי הרמב"ם על ערך העבודה, ומוסיף את דברי חז"ל האומרים: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות... וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וסוף אדם זה שיהא מלסטם (שודד!) את הבריות" - ראיתי בזוית העין כיצד חומק מבין היושבים חוזר בתשובה אחד שאני מכירו , ורק הוא ואלהים יודעים מדוע חמק.
ולא רק "הנשר הגדול" רואה בעבודה וביגיעת כפיים ערך עליון. כמותו סברו התנאים, האמוראים והסבוראים שהוכיחו זאת במעשיהם, במלאכתם ובזיעת אפם. די אם אזכיר את רבי יהודה הנשיא שהחזיק מטעים ובבעלותו היו ספינות, רב פפא ורב הונא שמכרו שומשום, שמאי הקפדן שהיה פועל בנין, רב אשי מבבל (הכורדי) היה יערן, רבי מאיר בעל הנס היה לבלר, רבי יהושע מן הסנהדרין היה פחמאי ויצרן מחטים, רבי יוחנן בן זכאי היה סוחר, חוני המעגל-גגן (שהחליק גגות במעגילה), הלל הזקן-חוטב עצים, אבא חלקיה-חקלאי שכיר יום, רבי חנניה בן דוסא- סתת, רבי יוסי- מעבד עורות, רבי יוחנן-סנדלר, רבי שמעון - שוזר חבלים. כל אלה, כמו רבים רבים אחרים היו תלמידי חכמים ומאורות גדולים שלמדו תורה ובו בזמן עבדו לפרנסתם.
ומן העת הזאת אזכיר את הרב זכריה בראשי אשר הלך לעולמו לפני שנים מועטות. האיש עלה מכורדיסטן לארץ ישראל, וכבר ביומו הראשון על אדמתה יצא לעובדה ולשומרה. הוא יצא לבנות את הארץ ולהיבנות בה, ואף שבני עדתו בקשוהו שישמש כרבם הוא סירב באומרו: תורה ועבודה משלימות זו לזו. הוא עבד בחפירת תעלות לתשתיות, הוא סלל עם רעיו את "דרך בורמה". הוא שמש כאב בית במוסדות חינוך ועוד. הוא לא בחל בשום מלאכה. הוא נתייגע הרבה בבנין הארץ, ובה במידה הוא שיקע את רוחו ומרצו בחיזוק התורה ולומדיה. הרב זכריה בקר בבתי אבלים לנחמם, נשא דרשות לחזק את רוח אחיו בשנות החמשים הדלות, והוביל את צאן מרעיתו אל אותם מחוזות שבהם עבודת ה' ועבודת האדמה משלימות זו את זו, ומעולם לא נטל הרב זכריה אגורה שחוקה מאיש בעבור אלה. על מעשיו של הרב הדגול הזה כתבתי שני מאמרים מרחיבים שנתפרסמו בעיתונים ובשל כך אסתפק במעט הזה - עליו ועל מעלותיו המרובות.
ועתה אודה על האמת, כתבתי את שכתבתי, ונדרשתי לאשר נדרשתי כאן, בשל העובדה שביום ששי האחרון זכיתי שהרב דרעי (השר) טלפן אלי ואמר לי : אני רוצה להודות לך על התוצאות הנהדרות בבחירות, ואני מבטיח לחזק מאד את עולם התורה. (כן, כן, ידידי, אני יודע שעוד מליונים זכו כמוני לשמוע את הדברים הללו). אני מעלה אותם על מנת להניח לפתחכם את השאלה: האם דרכו היא הדרך הנכונה והראויה לחזק את עולם התורה? האם עוד אלפי אברכים לומדי תורה שאינם עובדים לפרנסתם, שנסמכים על שולחנם של אחרים (ושל המדינה) היא הדרך? תשובתי שלי לשאלה זו מוכמנת בדברים שכתבתי לעיל, ואתם מה?

יתפרסם בעיתון זמן מבשרת.