האם נותר לנו על מי לסמוך?

השסע בחברה הישראלית לא נעלם • המאבק הפנימי בהשעיה בעטיה של המלחמה • אחרי שהכול ייגמר, האם המאבק עוד ישוב? • כל הצדדים הפוליטיים עוסקים בכך תוך כדי מלחמה • האם נותר לנו על מי לסמוך?

מאת: יוסי רוזנמן
03/11/2023

ההתנתקות, שנתמכה בידי נתניהו ואנשי הימין המתון, הייתה צעד מטופש - הטענה הרשמית הייתה, בהיעדר חיילים ויישובים בתוך הרצועה, קל יותר יהיה להתגונן. אם נידרש לתגובה, כל שצריך יהיה לעשות, זה להגיב מיד בהפצצה אווירית או ארטילריה. בתוך כך, אימץ נתניהו את המדיניות של: סבבים שחוזרים ונשנים בעזה, לצד היתרי עבודה לתושבי עזה החמאסית והעברת הכסף מקטאר. במשך שנים הניח נתניהו שניתן להכיל אחת לתקופה את חמאס במחיר של הקזת דם מתונה, תוך שהוא מסתמך על הטכנולוגיה ההגנתית והמודיעינית (דבר שקרס לנו בפנים ב-7 באוקטובר 2023).

האלטרנטיבה והאחריות
לצד האלטרנטיבה של הקמת מדינה פלסטינית, ממנה נתניהו רצה להימנע - הפוטנציאל של חיזוק חמאס במרחק פסיעה ממרכזי אוכלוסייה, נתפס כמסוכן אבל לא מאיים. לצערנו, ב-7 באוקטובר חווינו על בשרנו כיצד נראית פלישת אויב אכזר לישובים בעוטף. ידענו לדמיין מחזות אימים, אבל לא האמנו שדבר כזה יקרה במציאות. המתנגדים לקונספציה נתפסו כל הזמן כפופוליסטים חסרי אחריות, אבל בדיעבד הם צדקו. הממשלה היא זו שנושאת באחריות למרות שבהערכת המצב השתתפה הצמרת כולה, אבל הממשלה היא זו שהייתה הרכיב המרכזי בה. בתוך כך, הממשלה היא האחראית על מוסדות השלטון, ועל האיכות ורמת כח האדם של מי שנושאים בתפקיד.

הרשת גועשת
״נתניהו מוביל אותנו לאבדון״. ״אתם לא מבינים שהוא עוסק רק בעצמו״. ״אתם לא מבינים שהסירוב שלו לקחת אחריות מעיד על כך שהאיש סובל מניתוק גמור״. כך הרשתות גועשות ומוצפות באימרות של אזרחים - והסיפורים רק מצטברים והופכים לקשים יותר. מאז הקמת הממשלה, מונו מינויים מפוקפקים שגרמו וממשיכים לגרום נזק - מנכ״ל משרד ראש הממשלה, שהצליח לטרפד את המינוי החיוני של אודי אדירי למתאם הפעולות האזרחיות בגלל קטנוניות מאוסה, על חשבון אזרחים שסובלים, ועוד מינויים מיותרים בזמן מלחמה, מינויים שכפי הנראה מסייעים לראש הממשלה. נתניהו מעדיף כפי הנראה לא לראות את ההתנהלות הכושלת, בכך הופך עצמו לראש ממשלה מופקר ומפקיר. גם ראשי ערים מתומכיו הוותיקים של נתניהו ורבים נוספים מתומכיו - כולם מבינים שמשהו כאן לקוי מהיסוד, זאת לאחר שבכירים בצמרת כבר לקחו אחריות וכעת הם מרוכזים במשימה אחת בלבד.

בקטנה
אנו מנהלים עתה את קרב קיומנו, אבלים על מתינו, עושים כל מאמץ להחזיר את החטופים ולדעת מה עלה בגורל הנעדרים. אנו מתלבטים עדיין בכיצד להשיב מלחמה שערה לאויבינו. אנו מנסים לדחות את הדיון בסיבות לכשל כדי לאפשר לצה״ל לבצע את משימתו. ולמרות זאת, הנפגעים הרבים שהמדינה בגדה בהם אידיאולוגית ופיזית ולא רק בשבת השחורה, אלא לאורך השנים, האחראים לחורבן, בעודם מסרבים להתנצל, מנסים כבר עתה לגלגל את האחריות מעל כתפיהם. חלק מאיתנו החל כבר לדון ביום שאחרי, אלו מצביעים כבר על נאשמים ובמיוחד על האחד והברור ומייחלים שממשלת החידלון תעבור מן העולם. במקביל - כחפצי חיים, יש המתחילים בחשיבה על שיקום חורבות היישובים והחזרת החיים התוססים למערב הנגב, תוך הבטחת הביטחון האישי לתושבים.

גילוי נאות; בכל מאמר שאני כותב ועד לרגע שהוא נשלח למערכת העיתון, אני מתחבט. בעיקר כאשר מדובר בנושאים רגישים הקשורים בגורל מדינה. מצד אחד, חשוב לי לומר את הדברים. מצד שני, יתכן שזה לא בדיוק הזמן - משום שיכול להיות שדברים מסויימים עלולים להתפרש כדבר שיכול להוביל לנזק יותר מאשר לתועלת, אבל כאשר העובדות מציגות טענות רבות כל כך כנגד ראש ממשלה, שרובן נכונות וחלקן מוגזמות, אי אפשר להתעלם מהן. שנים רבות שנתניהו נמצא במוקד, יש מי שיאמר רבות מידי. נתניהו הוא זה שטווה את המילים ״שמאלנים״, ״חמוצים״ ״סרבנים״ וכו׳; אותו נתניהו שגרם לקרע בחברה הישראלית, הוא זה שגם חיסל ברגע אחד את כל המחלוקות בחברה הישראלית. חבל שהיינו צריכים להגיע לרגע הזה בעקבות הפיגוע המזעזע ביותר בתולדות המדינה שפקד אותנו ב-7 באוקטובר 2023. כעת אותם ״שמאלנים בוגדים״ ניצבים בחזית אחת, כתף אל כתף עם אנשי ימין במלחמה שנכפתה עלינו. גם החרדים שנחשבו עד כה למשתמטים ופרזיטים, התייצבו באלפיהם כדי להתגייס. משרדי הממשלה מתפקדים בקושי, אבל החברה האזרחית מתייצבת במלוא כוחה. גם רבים מערביי ישראל מבינים שנפל דבר - רבים מהם עושים היום עבודה מדהימה וחסרת תקדים בערוצי התקשורת המובילים, לאחר שנחשפו למה שעוללו מפלצות החמאס.

אין צורך להיות מומחה לשפת הגוף כדי להבחין שנתניהו נמצא בבעיה, ואם נתניהו בבעיה - כולנו בבעיה. בהנחה שרק חלק מהטענות נגד נתניהו נכונות - נשאלת השאלה: האם כל רגע נתון בו נתניהו נשאר בתפקיד עלול להעצים את הנזק לחברה ולמדינה?...והאם נותר לנו על מי לסמוך?

לכתבה כפי שהתפרסמה ב״יבניתון״, גיליון 1674, 03/11/2023